"גרטל & הנזל": לא הממתק הכי מתוק בחפיסה

כולנו מכירים את הסיפור על עמי ותמי - צמד האחים שננטשו ביער ומוצאים בקתה עשויה מממתקים. רעבים, עייפים וסתם לא יכולים להתאפק, השניים מתחילים לאכול את הבקתה עד שתופסת אותם המכשפה, הבאז-קילרית ומנסה לאכול אותם וזאת רק גרסת סיפור הילדים, ככה שאם זה לא מספיק לסרט אימה, מתקבל סרט שאמור להיות אפל מסיפור המקור. אפל זה טוב ואם אפשר להוסיף גם אוכל זה תמיד טוב, אבל התוצאה הסופית יותר קרובה לחור בשן מאשר איזה ממתק טעים.

השם של הסיפור התהפך, אך הסיפור לא כל כך שונה מזה שאליו הורגלנו: גרטל והנזל מגורשים מביתם ע"י אמם. הם הולכים ביער, קר להם, הם רעבים והם מייחלים לאיזשהו טוויסט בעלילה, שיביא אותם לבית חם שיחמם גם את בטנם. בהתחלה מוזכרת העובדה שגרטל גם בעלת כוחות וזאת מבלי לספר מה לנו מה הם כוחותיה, כי בכל זאת צריך להשאיר משהו לקינוח. צמד האחים הרעבים מגיעים ל...חכו לזה...בקתה...באמצע היער! אבל הפעם הבקתה עשויה מעץ ולא ממתקים. ועם זאת, כאשר הם מניחים את מבטם מעבר לחלון הבקתה, הם מבחינים בסעודת מלכים ומלכות ושם משתחזר לו עוד קטע מוכר מהסיפור, כאשר השניים נכנסים לבית ופוגשים...מכשפה! כמה מפתיע.


באתי להאיר את האווירה | צילום: Imdb

הוליווד ממשיכה להישען על סיפורים מוכרים, המשכים מוכרים ועיבודים מיותרים - ללא הרף. אחרי תקופת "שלגיה והצייד", "קוטלי המכשפות" ועוד כמה סיפורים שקיבלו את הבמה מחדש, הגיעה תקופת העיבודים המחודשים: "אלאדין", "מלך האריות" ועוד רבים ו(פחות)טובים. הסרט הנוכחי העניק לצמד האחים עוד כמה דקות נוספות של תהילה, אם אפשר לקרוא לתוצאה הסופית של הדבר הזה תהילה. אבל, בעוד בסרטים שהוזכרו מקודם המעטפת בדמות האפקטים, האווירה והשחקנים הייתה מצוינת, ב"גרטל & הנזל" בנו יותר מידי על תסריט איטי, מתחכם ולעיתים קצת מייגע ונפלו בגדול.

גם הגיוס של הבמאי אוז פרקינס לא תרם מאומה לכל העניין. הבמאי שהתחיל בגדול עם "המזכירה" המפורסם ו"לא רק בלונדינית" דועך משנה לשנה. פרקינס שם את כל הביצים דווקא בסל האימה-מותחנים ומוכיח כי אינו מפסיק לפספס לא מעט בז'אנרים הללו, לאחר כישלונות כמו "פברואר" ו"אני הדבר היפה שחי בבית". לא מובן למה הוא מתעקש להמשיך עם סרטים איטיים ומייגעים כאשר גם בסרט הנוכחי אין בשורה ונדמה כי ניתן היה לדחוס את כל הסרט לחצי שעה של פרולוג ואז להתחיל עם הסרט עצמו, אך משום מה בדיוק שמתחיל הכיף קיבלנו את כתוביות הסיום וכמו המכשפה הרעה, גם פרקינס הרס לנו את הסעודה באמצע.


בטח גם יזמינו אותי לבכורה של הסרט | צילום: Imdb

בסופו של דבר
כמו לא מעט סרטי אימה בינוניים, הטריילר הרים להנחתה והסרט עצמו הנחית אותנו למטה, די בחוזקה, כשהוא מוכיח שוב נקודה חשובה - כאשר הסיפור עצמו מלמד אותנו, שאם יש לך טריילר מלא בממתקים, אז כנראה שהסרט הגרוע יגרום לך להתפטם מאוכל ואתה ממילא בדיאטה ויש לך סוכר גבוה.

זמן זה כסף
קרוב לשעה וחצי בזמן. ממש לא נורא לסרט ועם זאת ומהצד השני, בקלות היה אפשר לצמצם אותו לשעה.

זה שיושב על הכיסא
ללא ספק אחד האשמים העיקריים בבינוניות, אשר יצר יותר מידי סצנות איטיות, שלא תמיד מצדיקות את קיומן או אורכן. העלילה לא סוחפת ובמקום סרט מעניין ומפחיד, מתקבל סרט יומרני, טרחני ולא מעט מחיצי הביקורת צריכים להיות מופנים לאיש שיושב על כיסא הבמאי.

שחקנים ונהנים
אליס קריג קריפית כמו שמכשפה צריכה להיות, סאמי ליקי בתפקיד ראשון, שבהחלט לא עושה בעיות או משמש כעקב האכילס של הסרט וסופיה ליליס דווקא מנסה למשוך את הסרט לכיוון מעלה ולהמשיך את הקריירה העולה שלה (לאחר "זה" ו"זה מה שחסר לי עכשיו"), אבל אין לה עזרה מהחברים אשר מסתתרים מאחורי המצלמה.