"ידיים על ההדק": רק שימו לו אקדח ביד

בשנה הבאה יחגוג רדקליף ה(לא כל כך)צעיר עשור שהוא לא מתפקד בתור "הארי פוטר". היער הסבוך אליו נכנס לפני כמעט עשרים שנים, לא הרחק מהבקתה של האגריד, הוא עדיין אזור ממנו מנסה רדקליף להימלט בעור שיניו ואין שום קשר למפלצות שגרות שם, אלא יותר לחלק בקריירה שלו בתור שחקן שהוא רוצה להשאיר נעול ביער. הוא הרוויח מצוין בתור שחקן צעיר ושם עולה ומכיוון שהתפקיד שבו הוא שיחק הוא גם ברכה וגם קללה, הוא החליט ללכת על הקו הכי לא "פוטרי" שאפשר, בשביל להשאיר הרחק מאחוריו את הקוסם הצעיר.


תגיד "פוטר" עוד פעם אחת! | צילום: IMDB

הוא לבש שחור, עטה קרניים, גילם גופה נפחנית, ניסה מבטא ישראלי ואפילו הרהיב עוז והיה לבלש שמסתנן לתוך חבורת נאצים גלוחי ראש. המטרה מקדשת את האמצעים ובין אם הוא ספג תשואות או קיטונות בוז, הוא הצליח להוכיח בכל פעם מחדש וללא יוצא מן הכלל, שהוא שחקן נפלא בזכות עצמו. כאשר הוא נכנס לכל תפקיד שהוא, זה קורה באופן מושלם וגם אם מדובר (ואפילו רצוי) בתפקיד הזוי או מסובך, הכל מתרחש על מנת להצליח ולמחות את הצלקת דמוית הברק ממצחו ואת זיכרונות משחקי הקווידיץ' הרחק מאחוריו.

לתפקיד הנוכחי הוא היה חייב להחזיר את כישורי משחק החננה שלו, לשייף את המבטא האמריקאי ולהעלות דופק בכל רגע נתון. הסרט הנוכחי הוא שילוב פסיכוטי שנפגש בצומת שבין "קראנק" את "הארדקור הנרי" או לחילופין מזכיר את "משחקי חובה" על ספידים וסמי הזייה ונורה למוות על ידי רגלה של צ'רי דארלינג מ"פלאנט טרור". כמות הטראש והטרלול שהסרט הזה יורה על הצופים מספיקה לשנה שבה כבר ירדנו מהפסים ממילא בגלל נגיף אחד ארור. התרופה הטובה שמישהו יכול לנסות ולספק לצופים הקמלים בבית, היא בדמות אסקפיזם טהור ומהנה וכזה שבהחלט לא צרכנו הרבה זמן.


לו הייתה לה רגל מעץ, הייתה מקבלת תפקיד גם אצל רודריגז | צילום: IMDB

מיילס (רדקליף) הוא החנון שיושב איתכם במשרד, עושה את עבודתו בשקט, מפחד פחד מוות מהמנהל שמשלם לו את המשכורת ובערב הולך להטריל טרולי רשת, שהוא יודע שלא יכולים להגיב פיזית לבריונות המקלדת שלו. שותה בירה או שתיים, מאונן אל העלטה ומאבד את ההכרה, בידיעה שאין לו הרבה יותר מזה בחיים. מזלו משתנה בלילה עכור אחד, כאשר הטרלה אחת יותר מדי מפעילה אדם מסוכן מאוד שמייעד לו גזר דין של חיים או מוות וזאת בהתאם לכישורים אחרים מאלו שיש לו רק בפה.

אדם בשם ריקטור (נד דנהי, צ'ארלי סטרונג מ"כנופיית ברמינגהם"), שהוא בעל הבית של "סקיזם" – משחק אפל ברשת, שבמסגרתו המתחרים רודפים זה אחרי זה, בניסיון להרוג אחד את השני, מרגיש שאחת ההטרלות חצתה גבול מסוים עבורו. ריקטור מחליט להגיע לביתו של מיילס, לסמם אותו ולמסמר צמד אקדחים לידיו (כן, כן...קראתם נכון) ומפה מיילס צריך לזכות בחייו, כאשר נותרה לו משימה די קשה – להרוג את ניקס (סמארה וויבינג), שהיא ה-MVP של משחקי "סקיזם" בכל הזמנים.


אז רציתם לדעת איך אוכלים עם הדבר הזה... | צילום: IMDB

אתם בוודאי תשאלו בתחילה את השאלות ששאל כל צופה בר דעת – "איך הוא מחייג?", "איך הוא משתין?", "איך הוא מחליף בגדים?" וכמובן "איך הוא אמור לצאת מזה בחיים?" ועל הכול תקבלו תשובות מפורטות והאמת, מעלות חיוך בלא מעט שלבים. כי אין ספק שעל אף שעלילת הסרט היא לא מהמתוחכמות והמסר – ובכן, לא...הוא לא כל כך שם, הפיצוי מגיע בדמותם של טראשיות, אקשן, פיזור, הגזמות וטרלול פשוט יוצאי דופן; כולם שם וזה מה שהופך את האחרון, לעת עתה, של רדקליף להיות כל כך מהנה.

ואם תהיתם לגבי התפקידים הנשיים של הסרט; למשימה גויסו צמד דמויות נשיות דומיננטיות - מעבר לניקס, מגיעה בחורה אחת נוספת, אשר עליה מופקד התפקיד של הנערה במצוקה – האקסית נובה (נטשה ליו בורדיזו, "מלון מומבאי"). מושא אהבתו של מיילס, שבסך הכול שלחה לו הודעת געגוע ומצאה את עצמה מסיעה אדם עם צמד אקדחים מהודקים לידיו. הקוטביות בין שתי הדמויות הנשיות רק מעצימה את הניגודים באישיותו של מיילס מתחילת הסרט ועד סופו וכמובן מהווה עדות מוחצת לתהליך שאותו יעבור הגיבור הראשי עד לסוף הסרט.


כל מילה מיותרת | צילום: IMDB

ואם זה מרגיש כמו משחק וידאו מוקצן מאוד, הרי שהמקור נעוץ בבמאי והתסריטאי ג'ייסון ליי האודן, שבדרך כלל הוא איש של אפקטים מיוחדים ואם חילופי התפקידים הללו מצלצל לכם מאוד מוכר, הרי שאנחנו בהחלט רואים יותר ויותר כאלו, שעושים את ההסבה מאפקטים מיוחדים או פעלולים ופשוט מתרגמים את עצמם והווייתם וזאת על מנת להפוך לבמאים שיוכלו לקדש את כל הדברים שהם אוהבים בתפקידם עד כה, שאליו הם רוצים לייצר חשיפה מוגברת עבור קהל היעד שלהם.

החשיפה הזו, אשר מלווה ברמת טירוף ובו בזמן רמת מודעות עצמית, שאליה נלווים גם הומור שחור וסרקסטי, היא חשיפה שסוגת האקשן זקוקה לו והרבה. אי אפשר לומר שכולם יתחברו לאקשן המדמם, המוקצן והפסיכי שמציג האודן, אבל מי שבאמת אוהב סרטי אקשן ובמיוחד כאלו קיצוניים, מקוריים במידת מה וכמובן מופרכים - עלילתית, כבר מזמן מרגיש שהיובש ההוליוודי מיצה את עצמו עד דק וככל הנראה מצריך עוד ועוד אנשי קולנוע בעמדת הבמאי אשר מגיעים מרקע קצת שונה וכאלו שיגייסו שחקנים עם מחויבות לתפקידם בעמדת השחקנים הראשיים כמו וויבינג ורדקליף. התוצאה, גם אם לעיתים רבות מבולגנת, פשוט ממגנטת.


מרים ידיים, אל תירו | צילום: IMDB

משפט על הסרט:
ביזאר, טירוף, שיגעון ואיבוד עשתונות כללי, שמגובה בהמון רגעים קומיים וכמובן רגעי אקשן מזוקקים שמחזיקים במהלך סרט שלם, שכל כולו הנאה וטרלול אחד גדול.

משפט על הבמאי:
ג'ייסון ליי האודן בסרטו השני והמלא לא מפסיק להשתמש בהילוכים איטיים, אלמנטים ממשחקי מחשב, אפקטים וויזואליים, שעשויים לגרום להתקף אפילפסיה ועוטף את הכול בפסקול משוגע ומשובח. יופי של עבודה ורואים שהוא לפחות נהנה לבצע אותה.

משפט על השחקנים:
רדקליף נפלא ומחויב עד הרגע האחרון בתפקיד פשוט היסטרי – בעיקר מצחיק, כי איך אפשר אחרת לקחת אותו? אחייניתו של הסוכן סמית' (הוגו וויבינג) – סמארה וויבינג בתפקיד משובח, שמהווה תמונת מראה מאוד מנוגדת וצמודה לחנון הרופס, שבוקע מהקליפה ולצידם כאמור, צוות מסייע נפלא, שמשלים אותם היטב.

משפט על אורך הסרט:
שעה וחצי נטו. בידור מדוד היטב ומדויק, בלי רבע של מריחה מיותרת.



"ידיים על ההדק" ישודר ביום שלישי (בשעה 03:51) וביום חמישי (בשעה 02:14) ב-yes Movies COMEDY וזמין לצפייה גם ב-yesVOD