"ברוכים הבאים לעולם שלי": ברוכים הבאים לדימיון של זמקיס

ערימות על גבי ערימות של צופים ומבקרים ברחבי העולם ציפו לאיזו שהיא תקומה של רוברט זמקיס. האיש שחתום על ערימות סרטים בלתי נשכחים שכתב וביים ובינם: "פורסט גאמפ", "בחזרה לעתיד" ו"מי הפליל את רוג'ר ראביט". כל שם כזה חקוק בסלעים הוליוודיים ולא יימחה לעולם, על כן ישנם לא מעט צופים ומבקרים, שמצפים שזמקיס ימשיך להעניק להם חוויות חד פעמיות ויוצאות דופן, בכל פעם ששמו חתום על הפקה כלשהי, בטח ובטח כאשר הוא מתסרט ומביים.

ואם לא מדובר בהצלחה עצומה, ככל הנראה שזה כישלון מהדהד. ובכן, זו ההזדמנות להציג גישה קצת שונה ולא כל כך פופולארית לניגוחים הכמעט רגילים שחוטף זמקיס מהרגע שקנה לו חברת בת שתעסוק בנושא לכידת התנועה והחל להפיק, לתסרט ולביים סרטים בטכנולוגיה המהפכנית. זמקיס, שכבר החל מהפכות וויזואליות כאשר שתל את פורסט גאמפ באירועים היסטוריים ושילב בין מצוירים לבין בני אנוש ב-"מי הפליל את רוג'ר ראביט", פשוט המשיך בקו שהנחה אותו לבצע מהפכות בתחום הוויזואליות וגם הפעם, בסרט הנוכחי, הוא אינו סוטה מאותו קו מנחה.


בובות הוא עוד לא עשה, נכון? | באדיבות yes

שנת 2004 הייתה שנה מכוננת עבור הבמאי הוותיק. זו הייתה השנה שבה יצא "רכבת לקוטב" וזמקיס החל להשתעשע ברעיון של אנימציה ממוחשבת בדרגה הרבה יותר גבוהה ממה שהקולנוע ידע עד אז. שלוש שנים לאחר מכן יצא "ביוולף" בטכנולוגיית תלת מימד ממוחשבת והדהים את העין האנושית. קפיצה קדימה בעוד שנתיים ו"רוחות חג המולד", גם הוא בטכנולוגיית לכידת התנועה, אשר היווה חותמת שזמקיס מייצר בעיקר תכנים מרהיבים ואקסטרווגנטיים, בכל הנוגע לטכנולוגיה ולוויזואליות וem, פחות מבחינה תוכנית - קו מחשבתי וקולנועי שרבים יכולים לחיות איתו נהדר, בעיקר שהסרטים עצמם היו לא רעים, אבל הציפייה הייתה, ובכן...לקצת יותר.

עכשיו זמקיס חוזר לטכנולוגיית לכידת התנועה בסרט, אשר מנסה גם ליצוק תוכן ולעיתים קצת הולך לאיבוד, בכל הנוגע לעלילה ועל כך הוא ספג את מרבית הביקורות ברחבי העולם, אבל...וזה אבל גדול, כאשר מדובר בסרט הספציפי והנוכחי, זה באמת מסתכם בסופו של דבר בעניין של טעם וריח אישיים ובעיקר בכמה ארס ספוג הצופה, בנשיכות ממקורות מרובים, בנוגע לדעתו על פועלו של הבמאי המעוטר. באופן אישי, עבור כותב שורות אלו, ששלושת האנימציות משנות ה-2000 הדהימו אותו בכל הנוגע לפן הוויזואלי שלהם, גם הוויזואליות בסרט הזה שיחקה תפקיד וכן, למרות שהיו רגעי ברדק לא מעטים בסרט, סטיב קארל הצליח לנווט את הספינה של זמקיס אל חוף מבטחים וביצע וידוא כי צופה נייטרלי ייצא מסופק מסרט שצולח גם את מבחן הדרמה.


אני אקח אתכם ליעד. מבטיח! | באדיבות yes

במקרה הנוכחי זמקיס גם לא היה צריך להמציא יותר מדי או להגות רעיון מהפכני עבור הסרט שלו, מכיוון שהמציאות כבר כתבה את הסיפור וכל שנותר לבמאי המעוטר היה להשתדל לא לחרבן אותו יותר מדי. מארק הוגנקאמפ מוצג כבן אדם מעורער בנפשו, בגדול והוא מתקשה לשוב לשגרת חיים מאז שהותקף על ידי חבורת בריונים גזענים אלימה בבר, בשכונתו. מאז התקיפה הוא איבד זיכרון, יכולות מוטוריות, הרבה ביטחון והוא סובל מהתקפי חרדה חריפים וחוזר אחורה בזמן, אל רגעי התקיפה בלא מעט שלבים מיומו, אך בד בבד מצא דרך להעסיק את עצמו, כאשר הוא מביים סיטואציות בידיוניות ממלחמת העולם השנייה בכפר מיניאטורי, שהקים בחצר ביתו.

בכפר הבדיוני והקטן בשם "מארוון" מתנועעים חיילים נאצים, המנסים לצוד את הוגי, חייל אמריקאי שמייצג את מארק, בעיניו. לצידו של הוגי חבורת נשים שכל אחת מהן היא מישהי שקרובה למארק באופן זה או אחר, מאז שהוא מרכיב את עצמו מחדש. אל מעבר לכביש מגיעה שכנה חדשה בשם ניקול (לזלי מאן) שהופכת להיות דמות משמעותית בסיפוריו ובחייו של מארק ובאופן כללי, הבובות מייצגות את הלך רוחו של מארק בחלקים נרחבים של היום וכך תופסת לה ניקול משבצת חדשה וטרייה בשתי החזיתות בהן מככבות דמויותיו של מארק. במקביל, בעולם שבחוץ נמצא מארק בעיצומו של המשפט כנגד תוקפיו והוא חושש להגיע ליום המסכם במשפט ולהתעמת עימם, שנייה לפני שהם נכנסים לכלא ולמרות ההפצרות מצד עורך דינו, הוא משאיר את הכל לרגע האחרון, טובע בעיקר בצילום ותיעוד של חיי בובותיו בכפר, שייעד עבורן.


איפה את היית כל חיי? | באדיבות yes

נפשו של מארק היא נפש פצועה ופגועה והדרך היחידה שהוא מצליח להתמודד עם סיטואציות מסוימות בחייו היא דרך הבובות, שאותן הוא מטפח וכמובן משתמש בהן לקשרי חברות אמיתיים, בהם הוא מתקשה להתמיד בעולם האמיתי, מעבר לקשרים מבזקיים עם האנשים שדואגים לו. לעיתים מסוימות לוקח זמקיס את הסיפור שלו עמוק אל עולם האנימציה המרהיב שבנה וקצת שוכח את העולם האמיתי והקונטקסט של הבובות והעלילה שלהן אל העולם האמיתי, אבל בסיכומו של סרט, לא נראה שיש פגיעה ברצף העלילה, הוא בהחלט עובד ובסך הכל הוא הגיוני ולמרות שהוא לא מצליח לייצר רגש חזק מאוד, הסרט מצליח לעמוד בפני עצמו גם בלי העזרים הטכניים המרשימים, שקושר אליו זמקיס.

ייתכן שבשביל להשלים את התמונה, יהיה מומלץ לצפות גם בסרט הדוקמנטרי שיצא לפני עשור, בשם "מארוונקול". סרט הביכורים של במאי בשם ג'ף מלמברג, אשר זיכה אותו בפרס הסרט התיעודי בפסטיבל SXSW באוסטין, טקסס. עם הבקשה לצפיית ההשלמה הזאת, אין אף אחת מהעובדות, אשר גורעת מאומה מסרט נהדר נוסף ואנדרייטד, בגלל ששמו של זמקיס מופיע בו בכל כך הרבה מקומות. קחו את הזמן, תשאפו, תנשפו ותאמינו כי גם הפעם מדובר בעוד סרט נהדר מבית היוצר של הבמאי המוכשר, שלא נס ליחו גם כאשר הוא לא מייצר הצלחות מסחריות, מסחררות ויוצאות דופן.


היום אני מלמד אותך להכין קבב ביתי | באדיבות yes

משפט על הסרט:
לא סוחט דמעות כמו שאולי תקוו, אבל מרשים בעיקר בכל הנוגע לחזותיות שלו וגם, כאמור, עומד בזכות עצמו בכל הנוגע לדרמה ולתפקוד הדמויות הראשיות.

משפט על הבמאי:
מלבד העובדה שחלק מהביקורות מורידות אותו ואת חברותיו כלכלית, זמקיס חייב להמשיך להיות חלוץ בכל הנוגע לאמנות הוויזואלית אותה הנהיג לפני עשורים וממשיך להנהיג גם כיום.

משפט על השחקנים:
סטיב קארל, שעד לפני לא הרבה זמן היה מקובל לחשוב כי אינו מסוגל לצאת מהפרצוף המצחיק והדבילי, בעוד תפקיד דרמטי נפלא. לצידו לזלי מאן, שאף פעם לא יכולה להיות פחות מנהדרת וצוות מסייע שכולל בין היתר את: גוונדולין כריסטי (בריאן מ"משחקי הכס"), אייזה גונזאלס ("בייבי דרייבר", "אליטה: מלאך קרב"), ג'אנל מונה ("אור ירח", "מאחורי המספרים") ואפילו אשתו של זמקיס – לזלי.

משפט על אורך הסרט:
קצת פחות משעתיים, עשר דקות פחות והיה מושלם.

"ברוכים הבאים לעולם שלי" זמין לצפייה ב-yesVOD