צייר לי ילד קאראטה חדש - חלק ב'

אם עדיין לא התחלתם לצרוך את "קוברה קאי", טוב עשיתם אם המתנתם קצת ולמדתם את החומרקצת לפני שתתחילו לראות את סדרת ההמשך לסדרת הסרטים. כן, בתכל'ס אפשר להתחיל לראות את הסדרה של יוטיוב מיד לאחר הסרט הראשון בסדרה ואולי גם חצי שעה מהסרט השני, אבל אתם חרוצים ולא רוצים להתפשר על רבע מהעבודה. אם ה-OCD שלכם לא מחייב אתכם לצפות בכל סרטי המקור בכדי להגיע לסדרה, הרווחתם ואתם יכולים להתקדם הלאה.

אובססיביים כפיתיים בסגנון קארטמן? הישארו איתנו וצפו בהכל. נשארו לכם עוד שניים, תלושים במעט, אבל רק שניים ואמרנו כבר...זמן פנוי הוא המצרך היחיד שאתם צריכים ובינינו...הוא קיים בשפע.


תנו לו רק לראות את חמש הדקות הראשונות של הסרט השני והוא ישלים כבר את כל סדרת הסרטים.


"קראטה קיד הבא" – למה מוריטה? למה?

חמש שנים עוברות להן ופאט מוריטה, הידוע בתור מיסטר מיאגי, כבר עובר לחלק ההוא בקריירה, בו הוא נוסע רוורס אל עבר שלל תפקידים בינוניים ומטה ואפילו תרם את קולו לסדרה מצוירת (וכושלת) שעלתה לעונה אחת בת שלושה עשר פרקים וסיימה את סיבוב הופעותיה בקול ענות חלושה. בין תפקיד חלשלוש אחד לאחר הוא משתתף בסדרה בשם "הארי וההנדרסונים", בתפקיד משני. שני פרקים לפניו משתתפת נערה צעירה, בת 17 בשם הילארי סוונק, בתפקיד משנה משלה, השני שלה בטלוויזיה ובכלל על מסך כלשהו. מדובר בילדונת עם לוק אנדרוגני, שמתחילה, כאמור, את פסיעותיה הראשונות ומבצעת צעדים זעירים בתחום המשחק, אבל כאלו שבסופו של דבר יסתיימו עם שני פסלונים בידיים.

עד שהילארי סוונק קיבלה את התפקיד הראשי בסרט הרביעי לסדרת "קארטה קיד" היא הספיקה להשתתף בארבע סדרות, עם פרק או שניים בכל סדרה ואף רשמה צמד תפקידי בכורה (משניים כמובן) בסרטים: "באפי ציידת הערפדים", מרובה הכוכבים (דונאלד סאת'רלנד, רות'גר האוור ולוק פרי), שהגיע חמש שנים לפני הסדרה עם שרה מישל גלר וסרט טלוויזיוני נוסף בשם "מחנה ביקנל". מי היה מאמין שהופעת הבכורה הזוועתית שלה, בסרטה הראשון בתור כוכבת ראשית ("קראטה קיד הבא") תנפיק כזו שחקנית, שבסך הכל חמש שנים לאחר מכן תקטוף את האוסקר הראשון שלה (בסרט "בנים אינם בוכים").


אתה מאמין שאחרי הופעה כזו אני עוד אמשיך לשחק? | צילום: IMDB

אם חשבתם שהמוטיבציה והעלילה חטפו כמה בעיטות הגונות בסרט האחרון בטרילוגיית לארוסו, הרי שבסרט הנוכחי טקס האשכבה תם ונשלם, המצבה הונחה ופרויקט "קראטה קיד" לא סתם נזנח לעוד שש עשרה שנים קדימה – עד לחידוש ושינוי המיקומים בראשותם של ג'קי צ'אן וג'יידן סמית'. הסרט הרביעי והאחרון היה הבזוי והדבילי מכולם ובעוד הדקות הראשונות היו עוד סבירות, כאשר מיאגי מגיע לטקס צבאי מרגש ופוגש את אלמנת חברו הטוב מימי המלחמה, השאר כבר שייך למחלקת הביוב והתברואה.

ניצני גבורה ומהפכה נשית פורחים, אבל לא בסרט הנכון עבור המטרה המוצדקת. מיאגי מקבל חזקה לטפל בג'ולי - הנכדה הסוררת של אלמנת חברו מימי הצבא (במה שנראה כמו סאבלט הפוך בין האלמנה לבין מיאגי). חבורת נערי בית ספר טורדניים מאוד מפריעים את מנוחתה המופרעת ממילא של ג'ולי (שגם הופכת להיות ג'ולי-סאן במהרה) והבעיה מועצמת כאשר מבינים כי החבורה מודרכת על ידי מורה-גנרל לשעבר (מייקל איירונסייד), המעניק להם רוח גבית להתעלל בבחורה, שגם ככה סובלת מאישיות לא מגובשת כלל ונעדרת דמויות הוריות סמכותיות בחייה. מיאגי לוקח אותה תחת חסותו, אבל מגלה שטיפול בבנות הוא קצת יותר קשה לו ומגוחך עבורינו – הצופים.


שבועת אגרופים | צילום: IMDB

את הסרט ביים כריסטופר קיין - לא מהמוצלחים או המוכרים בבמאי הוליווד והוא כושל באופן קולוסאלי, בכל הנוגע לייצור המשכיות סבירה או התחלה חדשה ומסוימת לטרילוגיה שהסתיימה לא מכבר. אמנם הוא מחזיר את זירת ההתרחשות אל חצר בית הספר, מינוס טורניר ומינוס שחקנים סבירים, אבל בכל השאר הוא מתרסק וטובע עם הצוות הנלווה, כאשר גם סוונק מפשלת בענק בתפקיד הראשי הראשון שהיא מקבלת להוביל. אין טובים בסרט, בכל הקשור לרמת משחק או בימוי ורק מוריטה שומר על מיאגיות סבירה מינוס – הקסם נשאר, כאשר מסביב הכל קורס.

לסרט ישנם מספר דימויים שקופים שהבמאי ניסה להקנות לנפשה של הגיבורה, אבל כאמור; שום דבר לא עובד. עצי הבונסאי רושמים היעדרות וגם ההיגיון העלילתי המינימליסטי, כאשר לסיפור מצטרפת לקראת הסוף, חבורת נזירים עולצים, שמכופפים את חוקי הטבע. תוספת מיותרת (של הנזירים והסרט עצמו, בכלליות), שעדיף והייתה נמחקת מהקיום, כאשר הפעם ה-Final Act אפילו לא מצליח להציל את הסרט מהרמה הנמוכה שלו.


גם הנזיר מ"אייס ונטורה 2: בלש פראי" נמצא כאן | באדיבות IMDB



"קראטה קיד" – קונג פו קיד
אי שם בשנות התשעים השתתף פאט מוריטה בפרק אחד ב"נסיך המדליק מבייל אייר". הוא היה מיסטר יושי, שהדריך את ליסה – חברתו של וויל (סמית') בסדרה. ייתכן והמפגש התמים הזה, על סט הצילומים של הסדרה המוצלחת משנות התשעים, זרע את הזרעים לכך שבבוא הימים יככב בנו של וויל סמית' – ג'יידן, בחידוש לסרט הקאלט בכיכובו של מוריטה, שכאמור לא זכה לצפות בו מכיוון שנפטר חמש שנים לפני כן.

ג'יידן סמית', שמאז גיל ילדות נמצא בתעשייה ומטופח על ידי אביו ואימו השחקנים המהוללים, אפילו הספיק לרשום תפקיד שגרם לדבר עליו בתור הדבר הבא, בסרט בו אביו היה מועמד לאחד משני האוסקרים אליהם היה מועמד: "המרדף לאושר" (השני עליו היה מועמד היה על תפקידו ב"עלי"). בסרט ההוא קיבלו צמד השחקנים – האב והבן, שבחים מקיר לקיר, רק בשביל להוריד אותם באסלה כשבע שנים מאוחר יותר, על הביזיון שנקרא: "העולם אחרי".


איפה השחור של "קוברה קאי"? | באדיבות yes

החידוש ל"קראטה קיד" (שנושא את אותו השם) נחשב, בגדול, לעוד אחד מרשימת הפלופים של סמית' הצעיר וגם של ג'קי צ'אן המזדקן, אך מדובר דווקא בחידוש מרענן למדי ולא רע כלל, שעושה עבודה די טובה עבור הדור הנוכחי ובכלל. לא מעט חלקים מן העלילה מועתקים ומרגישים כמו הסרט המקורי, אבל בסגנון שונה. העלילה עוברת למזרח הרחוק; לסין, כאשר דרה פארקר (סמית' ג'וניור) ואימו – שרי (המגולמת על ידי טראג'י פ. הנסון) בורחים מהעוני בדטריוט וזאת על מנת להגיע למעצמה במזרח, שתעניק להם אפשרויות כלכליות טובות יותר – יש כאן אמירה, אבל היא נותרת בשוליים.

הגיל של הגיבורים צעיר יותר, אבל הסיפור הוא אותו הסיפור, כמעט במדויק וכאמור בעל שינויים קוסמטיים על מנת לבצע התאמה לעלילה וכמובן לייצר משהו קצת שונה. ג'קי צ'אן, שחקן שדווקא מאוד היה יכול לענות על הקריטריוניים המיאגיים, מציג הופעה עייפה יחסית ורצינית למדי, בהתחשב ביכולותיו הקומיות ובמה שהוא יכול לספק, על פי דרישת התפקיד. דווקא ג'יידן סמית' מציג הופעה מרעננת וחביבה, אבל הצוות המרושע והמסייע שנגדו לא נותן פייט לזה המקורי וזאת על אף שהילד-נבל הראשי עושה את עבודתו נאמנה בתור רשע ראשי, כלומר...עד שהוא פוצה את פיו.


יאללה, ג'וניור...בוא נסיים ונלך. התעייפתי | באדיבות yes

זה מוזר שזה בסין והכל באנגלית, אבל חלק מהמנה הזו כבר קיבלנו בסרט ההמשך השני בסדרת הסרטים המקורית, כאשר העלילה עברה לאוקינאווה ומשום מה כולם דברו אנגלית גם בין תושבי המקום לעצמם. מעבר לכך, מדובר בסרט שעומד בפני עצמו ומיועד לאוכלוסייה צעירה שטרם הספיקה לצרוך את המקור הקלאסי והאהוב ובעיקר הסרט הזה מהווה מחווה אחת גדולה וארוכה (יותר) לזה הראשון והכנת קרקע לא רעה ולא מתוכננת, בכל הנוגע לסדרה שהגיעה כשמונה שנים לאחר מכן.




נראה את לארוסו בועט ככה | באדיבות yes ו-IMDB

זהו זה, תמו ונשלמו חמשת הסרטים, שרובם ככולם היו בינוניים וסבירים ורוח התקופה העניקה להם כנפיים לטוס. הבשורות המעודדות, הן שלמרות שהגרף החל לרדת בצורה חדה מאוד למטה, החל מהסרט השני והלאה, דווקא המפנה החיובי מתחיל להתרחש בעשור האחרון, כאשר החידוש לסרט הראשון מהווה סנונית עולצת וסבירה לסדרה המצוינת בפני עצמה, שאין דבר טוב יותר שאפשר לעשות מאשר להסניף אותה בבינג' אגרסיבי וקשוח – היישר למוח.