"הפיר": סעודה שהורסת את התאבון

הקולנוע הספרדי לא עשיר כמו הקולנוע בארה"ב, אבל אין ספק שבכל הנוגע לעלילה, ביצוע ותוצאות סופיות, אפשר לומר שהוא שם את עצמו במקום גבוה למדי בשנים האחרונות עם לא מעט יצירות מופת, שחלקן נחשפות בקנה מידה הוליוודי וחלקן נותרות מוסוות היטב. מיטב מיצירותיה של ספרד שמות דגש חזק יותר על העלילה ופחות על האפקטים הנלווים; "הפיר" הוא אחד מהסרטים האלו, כאשר הוא חושב קצת מחוץ לקופסה (או בעצם בתוך הקופסא עם חור ברצפה ובתקרה) ורומז בצורה ברוטאלית במהלך הסרט מה המסר שאמור לעבור בו.

הסרט מספר את סיפורו של גורנג (איוואן מסאגה) שמתעורר בחדר בטון עם ריהוט מינימלי, באמצע החדר ברצפה ובתקרה יש חור גדול שממנו ניתן לראות חלקית גם את הקומות שמעל ומתחת. כל הקומות זהות ובכל הקומות יש שני אנשים בלבד - השותף לחדר של גורנג הוא טרימגסי: זקן רוטן, מעצבן וזחוח, שכבר נמצא זמן רב ב"פיר" ולאחר זמן חפירות קל מצד טרימגסי הוא מסביר לגורנג מה עתיד להיות גורלו בזמן הקרוב. בכל יום ירד מהתקרה שולחן עמוס באוכל, הוא יתחיל בקומה הראשונה שם דרי הקומה יאכלו במשך זמן מוקצב וכשהזמן ייגמר האוכל ירד מטה עד שיגיע אליהם ולהם יישארו במקרה הטוב השאריות, גורנג מבחין שהוא נמצא בקומה 48 אך מתחתיו יש עוד הרבה קומות, הרבה יותר ממה שהוא יכול לספור והוא מבין שלא כולם זוכים לאכול, אפילו לא את השאריות של השאריות.


מי הזמין פנה קוטה? | צילום: Imdb

הסרט כאמור לא מתיימר להסתיר מסר סודי. הוא גלוי וזועק עצמו לכל נמען - המעמדות בעולם הן ההבדלים בין הקומות, יש כאלו שאוכלים הרבה יותר ממה שהם זקוקים לו ויש כאלו שרעבים או מצליחים לאכול מהשאריות של אותם עשירים וברי המזל. מי ששפר עליו מזלו והתעורר בקומה הנכונה יאכל טוב ומי שאיתרע מזלו יאכל במקרה הטוב פירורים ובמקרה הרע יקווה לשרוד את החודש. כל חודש הדיירים בפיר מורדמים ע"י גז ומתעוררים בחדר חדש, בדרך כלל בצורה הפוכה ממה שהיה, מי שהיה בחדר 120 (כן יש גם חדר כזה) יכול להתעורר בחדר 6 ומי שהיה בחדר 9 יתעורר בחדר הרבה יותר נמוך.

גם האקט הזה הוא סימן לחשיבה מעניינת וההשלכה עליה לעולם האמיתי שמחוץ לפיר ומחוץ למסכי הנטפליקס כשכל אחד יכול להיות פעם למעלה ופעם למטה. גם פה המסר צועק וזועק, אבל כפי שניתן לראות בסרט, כמעט ואין מי שיקשיב לו (וכך גם בעולם האמיתי). המראה שבה אדם שלפני יומיים אכל הרבה יותר ממה שהוא צריך וקיטר על כך שאלו למטה "מתבכיינים סתם" לבין כך שלאחר יומיים הוא בוכה על אלו מלמעלה שלא משאירים כלום היא לא פחות מגאונית והיא תמונת מראה כואבת ודוקרת לחברה שלנו, במיוחד בימים אלו של עוצרים וקורונות שבהם אנשים קונים נייר טואלט וביצים בכמויות שמספיקות להאכיל מדינה קטנה.


אפילו שאתה למטה, אל תתבכיין. | צילום: Imdb

הבמאי האלמוני גאלדר גסטלו-אורוטיה לא זקוק לאפקטים נוצצים או מתפוצצים ומצליח באמצעות כלים מינימליסטיים להציג לצופה את כל אשר הוא רוצה. הדמויות מגוונות ומציגות באופן מוצלח את סוגי האנשים השונים הקיימים בפיר וגם בעולם עצמו: יש כאלו שאכפת להם רק מעצמם, יש כאלו שינסו לעשות שינוי, אבל הרוב יעשו מה שכולם עושים ובמיוחד בפיר זה לא טוב. הניגודיות בין ההשקעה בהכנת האוכל (תחילת הסרט וקטעים במהלכו) לבין הטירוף והגרגרנות של הסועדים מראים לנו כמה דם יזע ודמעות יש על מנת שנוכל לאכול וכמה הרבה פעמים אנו מזלזלים באוכל.

מלבד הרעיון הגאוני והביצוע המתוחכם מדובר בסרט לא קל לצפייה וזה בלשון המעטה, זה מתחיל מאופן האכילה של האסירים בבית הכלא הזה שיהרוס כל תאבון בריא וממשיך עם קטעי "גור" קצרים שלא יביישו סרטים כמו "התולעת האנושית" ו"קדושות מעונות", אבל למרות הקושי בצפייה, לפעמים צפייה בסרט כזה יכולה לעורר ולזעזע את הצופים וזה חלק חשוב מאוד בקולנוע.


יש לך קצת אננס בין האצבעות, אפשר לקחת? | צילום: Imdb


גסטלו-אורוטיה הוא במאי אלמוני שמצליח בתקציב קטן ועם שחקנים יחסית אלמוניים להפיק ולביים סרט מעניין מאוד שבטח לא יורד בקנה לכל צופה, אבל מצד שני מציע לכולנו משהו קצת שונה ממה שאנחנו רגילים לראות. יש כאלה שישימו אותו גבוה ברשימת הסרטים שצריך לראות כדי ללמוד מה לעשות ומה לא לעשות ויש כאלה שיעדיפו לוותר על סעודת ה"גור" שגסטלו-אורוטיה הכין לכולנו. מה שבטוח זה שאף אחד לא יסיים את הצפייה בתגובה אדישה ולכן "הפיר" הוא הצלחה גדולה.