"ילדותי" 2: זוהי ילדותו השנייה

העונה השנייה של "ילדותי" היא עליית מדרגה בכל פרמטר אפשרי וכמעט הכל לטובה. רמת הגרוטסקיות עולה פלאים, מיוזיקלס עושים כניסות מפיעות ומשובחות ללא מעט פרקים, בחסות אותה גורטסקה, הגסויות ואיבוד הרסן חוצים גבולות והגיבורים הולכים ומאבדים את השפיות במדרון תלול מאין כמותו. העונה הזו היא תרופת סבתא נפלאה לנגיף המשתולל בחוץ ולכל מי שחושב שחייו עולים על שרטון, פשוט לפתוח טלוויזיה ולהריץ את העונה הלא שגרתית, שכמעט כל פרק הוא קאלט בפני עצמו וכל סצנה מתעלה על קודמתה.


שומע אנווי? אנחנו נביא בריאות נפשית לאנשים | באדיבות yes

עולמו של ג'ף פיקלס קרס והתמוטט עליו בהדרגה עם סיום העונה הראשונה. את אחד מבניו התאומים הוא כבר איבד לפני כמעט שנה, אבל על נישואיו הוא הלך וסתם את הגולל בשלבים איטיים ומחוסרי רצון, הבן שנותר עימו בז לו, אביו ניסה להרחיקו מהתוכנית שלו וכל צעד ושעל שהוא התקדם בניסיון לשקם את עצמו, את חייו ואת יחסיו עם הסובבים אותו הלך והפך לקטסטרופה מהלכת. העונה הראשונה הבטיחה המון וקיימה בדיוק את מה שהיא הבטיחה והעונה השנייה אפילו הצליחה להתעלות.

את העונה השנייה פותח ג'ף עם דריסה של פיטר, בן זוגה של ג'יל ומיד ניסיון תיקון בעזרת תרומת הכבד שלו, על מנת שפיטר ימשיך לחיות. האקט הזה הוא אקט מיקרוקוסמוסי עבור הקוסמוס שהוא העונה כולה. ג'ף פיקלס לא רוצה לעשות משהו רע, אבל זה בורח לו והוא עושה הכל בשביל לתקן ולרצות בסופו של דבר, על מנת להגיע להשלמה עם עצמו ועם האנשים שסביבו. באף מסלול, שמסתעף ממנו, אין דרך קלה בשביל להגיע לגאולה וג'ף, אהוב הילדים המכיל ובכן...פוסע בכולם.


אוי, יש פה איש על הרצפה. נראה לי שהוא נפל מלמעלה | באדיבות yes

בעונה הזו סב, אביו של ג'ף - המגולם על ידי פרנק לנג'לה המצוין, שאין תפקיד שהוא לא מצליח לצקת אליו את המיטב שבו, לוקח צעד אחורה או יותר נכון נכפה עליו לקחת צעד אחורה בכל הנוגע לניהול של בנו, עובדה שמקפיצה אותו מספר צעדים קדימה אל עבר תהום זרה ולא מוכרת לו – השיגעון והזקנה. דירדרה (קת'רין קינר בהופעות פנטסטיות), אשר נכנסת לנעליו של סב, בינתיים מתחילה בתהליך גירושים מכוער במיוחד מבעלה, שהעדיף קצת נפח במכנסיים, אותם הוא חופן ואילו וויל מחפש פתרונות אלטרנטיביים, דוגמת ניסיונות למסע בזמן או לפחות מחשבה על מסע בזמן לאחור, לתקופה בה הוא היה חלק מצמד, או נכון יותר – רבע ממשפחה שלמה.

ג'יל מתקרבת ואז מתרחקת שוב ו...מתקרבת עוד קצת ושוב הולכת לאחור במה שהופך לצעד תימני ביחסים בין השניים ואפילו פיטר הופך משמעותי במידה ניכרת בחייו של ג'ף, מעבר להיותו משמעותי בחייהם של ג'יל ו-וויל. גונדרי, אשר בישל בעצמו שני פרקים (החמישי והשישי), נמצא שוב בצד הדוחף של ואת ג'ים קארי ליצירה עמוסת רגשות ועולמות מרובדים. שני הפרקים שמביים גונדרי הם התמצית ליצירותיו של הבמאי המוערך – שניהם מתרחשים בעולם האמיתי והרציף של הסדרה, אבל מרגישים לא פעם ולא פעמיים כמו הזייה אחת ארוכה ורק לקראת הסוף אפשר באמת לנחות ולהבין שכל מה שראינו – היה במציאות המפעמת של הסדרה.


אני צוחקת רק כי לא יאומן שנשארת עם השיער ההוא כל כך הרבה זמן | באדיבות yes

וגם אותה מציאות היא מציאות שגובלת בטירוף ומתכתבת ללא הרף עם העולם המוגן שבנה לעצמו ג'ף; בין אם מדובר במפלי פיקלס שלו - המקום אליו הוא סבור שאימו ברחה אליו (מפלי הניאגרה). יש לו, לג'ף, את הדמות הענקית שאמורה לגונן עליו תמיד, גם בהיעדר דמות האם ושאר חבריו הבובתיים, שהיו לו למזור, כאשר נכפה עליו לגדול במשפחה חסרה. והוא מתקשה, מתקשה להדביק את החלקים במשפחה הגרעינית שלו, זו ממנה גדל וזו אותה הוא מנסה לשמר, נוכח הנסיבות שנוצרו.

הערך העליון בסדרה הוא ערך המשפחה - זו שבעיקר איננה מתפקדת ועם זאת, כזו שלא מסכימה להתפרק, על אף הקשיים והפירוקים המתמידים שהיא חווה. את אותו הערך וערכים נלווים, אותם חווה ג'ף במהלך התגלגלות כדור השלג המשפחתי למחוזות לא נעימים, הוא עדיין מנסה לחלוק באופן תמים ומודע לילדים שצופים בו, תוך כדי שהסדרה שבה למחוזותיה של תוכנית הילדים, שבעצם נעלמת לפרקים גדולים מאוד במשך העונה הנוכחית.


אל דאגה, תיכף נצא לריקוד סוער | באדיבות yes

העונה השנייה בכיכובו של ג'ים קארי דוחסת המון ובטווח קצרצר למדי, של עשרה פרקים באורך של פחות מחצי שעה לפרק. עם פרקים, דוגמת הפרק השני והמופתי, שכולל נאמבר מוזיקלי יוצא מן הכלל בין ג'ים קארי לג'סטין קירק (המגלם את פיטר), אי אפשר שלא להתאהב בכל פעם מחדש, דרך מקסימום אפקט למינימום זמן (של פרק). הסדרה כולה לא מפסיקה להתנועע בין מציאות, להזייה, חלום ותת מודע שפשוט הולכים ומתערבבים זה בזה, בדיוק כפי שגונדרי אהב ועדיין אוהב לעשות.

הסדרה הזו היא בדיוק כרטיס הבריחה מהמציאות שהציבור זקוק לו בזמנים טרופים אלו, בכדי להוכיח שלא משנה כמה טירוף מתקיים בחוץ, הטירוף שיצרו ביחד קארי וגונדרי בהחלט מתעתד להעניק פייט הולם. מדובר באחת הסדרות שלא זוכות ליותר מדי הערכה וחשיפה, אך היא עדיין מוצר שבהחלט ראוי שייצרך בין אם מדובר בעיתות רגיעה או בעיתות טירוף והיא מהווה גם קריאת השכמה עבור ג'ים קארי, שהגיע הזמן שישוב למסלול בחזרה אל סרטים באורך מלא ועל מסך גדול יותר.


חפשו אותי בבינג', ב-VOD | באדיבות yes

[stars4.5]