"אהבה בוערת": על האש

סרטו הקולנועי הראשון של פרדריק טייה הוא נציגות קולנועית צרפתית אשר עשויה לחמוק מתחת לרדאר שלכם, אך ממש ממש כדאי שלא. מדובר באחד הסיפורים הנוגעים ובכלל סיפור יוצא מן הכלל שמוגש באופן הכנה, הפשטני והכי מרגש שבמאי קולנוע עשוי להעמיס על צופיו. סיפור שסובב כל כולו סביב הכוכב הראשי שלו ובזכות העובדה שהוא מסוגל לשאת את מרבית הסרט על כתפיו, מדובר בהצלחה מסחררת, נפלאה ובהחלט מרגשת ומתגמלת בכל צורה שהיא.

לא חסרים סיפורים קולנועיים, המבוססים על מקרים שהתרחשו במציאות, בטח ובטח בסיפורים טראומתיים, שדרשו כוח אנושי יוצא מגדר הרגיל. הדרך שבה הסיפור מסופר ובעיקר דרך הכוכב הראשי שלו עושה בכל פעם את ההבדל מחדש ומאחר ופרדריק טייה לא מעוניין לגנוב יותר מדי את ההצגה של פייר ניניי המצוין, הוא משאיר את כל הנוגע לעבודת הבימוי שלו קצת בצד ומפנה זרקור בוהק אל עברו של כוכב הסרט החדש שלו.


אני אוביל | צילום: IMDB

הסרט חושף את אורח חייהם של האנשים שאחראיים להרבה הרבה יותר מכיבוי שריפות והוא נוגע בלא מעט פצעים פתוחים של הגברים היחידים שמשתמשים בעמוד וזאת בכדי להתקדם מהר ככל האפשר לכיוון מקרה החירום שקשור לעבודה שלהם. לא בכדי מציג טייה לא פעם ולא פעמיים את ריטואל הבוקר של הכבאים בפרוטרוט ובהערצה ממש לא סמויה. חלק ניכר מטקסיהם של הכבאים וכמובן עבודות היום יום שלהם מוצגים בפני קהל הצופים שיודע כל כך מעט על תפקודם הכל כך חשוב של הכבאים.

טייה פותח את סרטו עם אחת הפעולות הכי פחות זוהרות של כבאים – ביצוע פעולות החייאה לאישה זקנה ושיחה קצרה עם בעלה ההמום. לא לחינם מציג טייה את הסיקוונס הזה בתור זה הפותח את סרטו, שהיוצרות בו מתהפכים כמעט בן רגע וגם מדובר בפעולה מחושבת מראש, מצידו של הבמאי, כאשר רבע מהסרט מלווה את חבורת הגברים האמיצים הללו בין מקרה למקרה ובין שגרה יומית קשוחה לבין פורקן רגעי ומתח אינסופי, במשך כל שלב ושלב מיומם ומחייהם.


בואי ונרקוד, נשכח... | צילום: IMDB

טייה מתעכב על האנושיות שנדרשת מהכבאים, שלא מגיעים אך ורק לכבות שריפות פיזיות של בתים בוערים. אותם אנשים מתפקדים בתור מצילים במלוא מובן המילה וטייה בוחן כל רגע מיומם למשך כחצי שעה מהסרט. הוא מלווה אותם בשגרת הבוקר הפורמאלית והכמעט סזיפית, במסגרתה הם מקריאים את שמות הנופלים, במהלך השירות בתחנה – את האימונים המפרכים בכל שלבי היום, השגרה המותנית והמתוחה במהלך שאר חלקי היום והכוננות התמידית במהלך הלילה, שאזעקות, ניידות צווחות ורעש תמידי הוא פס הקול של חייהם, כחלק ממגוריהם במתחם תחנת כיבוי האש.

הצד השני שאותו בוחן טייה, הוא הצד של אלו שבחרו בחירה מושכלת להינשא לכל החבילה העמוסה והגדושה הזו. כיצד מתקיימים החיים לצד אותה שגרה לא פשוטה וכיצד כל מקרה מסביב משפיע על האווירה הביתית, בעיקר כאשר ילדים הולכים להיוולד לסיטואציה ולחיים הללו. וכמובן נוכח ההתפתחויות הדרמטיות של הסרט, כל אותם המבחנים של כל הצדדים עוברים טבילת אש מול מבחן מסויט של המציאות, שמשרטטת שלל סיטואציות חדשות לגיבורי הסרט ובודק כיצד הם מצליחים להתמודד עם המצב החדש שנוצר.


את ידעת בדיוק למה את מתחתנת | צילום: IMDB

עלילת הסרט מציגה לצופים את פרנק (פייר ניניי), שהוא כבאי צעיר למדי, אשר כבר מתפקד בתור ראש צוות ומתמודד למשרה פיקודית בתחנה בה הוא משרת. פייר נשוי לססיליה (אנייס דמוסטייה), הנושאת צמד תאומות בבטנה וצריכה להתמודד עם המעמסה הנפשית, שטומנת בחובה עבודתו של פרנק. הם גרים במתחם תחנת כיבוי האש וחווים במהלך חיי היום יום את מערכת הלחצים הנובעת מאופי תפקידו ואורך חייו של פרנק.

הכל משתנה בבת אחת, כאשר פרנק נחלץ לעזרת חבריו, במשימת חילוץ לא פשוטה ונפצע בעת מילוי תפקידו בצורה קשה מאוד. המסע שמתחיל ברגע שאחרי סיקוונס ההצלה, הוא מסע קשה, כואב וגראפי מאוד, שבמסגרתו אי אפשר להתעלם מהופעתו של ניניי, המגלם את פרנק בצורה מופתית ומתייק הופעה נוספת לפנתיאון בפילמוגרפיה הקצרה יחסית, אך המרשימה למדי, במהלך קריירתו בתור שחקן מוביל בקולנוע הצרפתי.


עוד אחת לפנתיאון | צילום: IMDB

מרגע תחילת ההתמודדות עם המצב החדש, רושמים ניניי וטייה פיקים דרמטיים גבוהים מאוד, שמהווים מסחטת רגשות ודמעות מהצופים, החל בתחילת התהליך, דרך אשפוז ארוך ומייגע ועד לניסיונות לחזרה לשגרה. אחד מהמרכיבים להצלחתו של הסרט, היא העובדה שטייה בוחר שלא לצייר תמונה קלה ואופטימית גם מהצד של ססיליה, שבעל כורחה נאלצת לחזות בבעלה מאבד אחוז גבוה מכל אותם דברים שהפכו אותו לכל כך מוצלח וייחודי ובעצם מנסה להסתגל ביחד איתו למצב החדש, מאבדת צלם אנוש במקביל לבעלה בתהליך שהוא כולה שייך לה ולא תמיד שומרת על קור רוחה או נוהגת כפי המצופה ממנה בכל אחד ואחד מהאתגרים שנבנים להם לאורך הדרך.

המסע הכפול של צמד כוכבי הסרט הוא מסע מרתק, גם אם ייתכן וחלקים ממנו צפויים למדי והוא מסע כואב, מאתגר ומרגש בכל שלב ושלב ממנו. טייה לא חוסך כמעט אף פרט, מאריך היכן שצריך וחותם את מרבית הסצנות במסך שחור, כסגירה לפרק נוסף שחולף ותם בחייהם של פרנק וססיליה, אותם מתרגמים פייר ניניי ואנייס דמוסטייה להופעות מרעידות ויוצאות מן הכלל שפשוט אסור לפספס, במה שמתורגם לשיתוף פעולה וסנכרון יוצא מן הכלל בין הבמאי לכוכבים הראשיים שלו.


מה שהפך להיות אחד משיתופי הפעולה הגדולים בצרפת, בשנים האחרונות | צילום: IMDB

משפט על הסרט:
יוצא מן הכלל ואחד הסרטים הצרפתיים המרשימים והמרעידים שכמעט יצאו בשנה שלפני הקורונה, למרות שבשטח הוא כבר נמצא כמעט שלוש שנים, הוא שט זמן רב מתחת לרדאר, ללא חשיפה מרובה וחבל.

משפט על במאי הסרט:
סרטו הראשון של פרדריק טייה, שיוצא בתור פיצ'ר קולנועי, הוא הצלחה מסחררת של במאי שלא בוחל להציג את כוכבי הסרט במקומות הכי פגיעים, כנים ואמיתיים שלהם. ניצחון ענק לבמאי נפלא.

משפט על השחקנים:
פייר ניניי, שכבר קנה את מקומו בטופ של השחקנים הצרפתיים, בזכות הופעות משובחות ב"פרנץ", "הבטחה עם שחר", "שלגי הקילימנג'רו" ; ו"איב סאן לורן" בעוד הופעה מרגשת, מפעימה ומדהימה לפנתיאון. לצידו (שוב) אנייס דמוסטייה ("שלגי הקילימנג'רו" ;) בהופעה מדהימה לא פחות, שמשלימה את הופעתו באופן פשוט מושלם.

משפט על אורך הסרט:
זה הרגיש בלא מעט שלבים כאילו הזמן יכול היה להתקצר, אבל בשביל לייצר דרמה טובה אין ברירה, אלא להאריך את הכאב והסבל בעוד טיפה.