"15 שנה": זה לא הגיל

המילה טרנדי עלתה פעם או פעמיים במהלך סרט הביכורים של יובל הדדי ואין מילה מתאימה יותר לתאר את הלך הרוח והאווירה השורים בסרט עצמו. בין אם מדובר בטרנד ובין אם מדובר בחלק מאווירה מסוימת שסוחפת את התקופה, סרטי להט"ב כבר הפכו עניין שמפלרטט עם השגרה. אותם סרטים עדיין מתויגים תחת התווית: "גאווה" ומצפים מהם להעניק משהו אחר לצופים, משהו שסרט דרמה רגיל לא יכול לתת. הסרט הנוכחי של במאי, המשתייך לקהילת הלהט"ב בישראל, הוא אחד כזה.


גאה להיות כאן | באדיבות סרטי יונייטד קינג

הטרנד הראשון מדבר על הלך רוח קולנועי, בעוד הטרנד השני מדבר על להיות הומוסקסואל בתל אביב. לחיות כבן מעמד הביניים בורגני לכל דבר ועניין, רק לאהוב גברים. להיות מצליח בעבודה, להיות בכושר, לחיות עם בן זוג נאה ומוצלח ולהנות מהחיים, על פי קודים טיפה שונים מהסטרייט הבורגני וכמובן שסגנון חיים שכזה מוביל לשאלה על הטרנד האחרון בשרשרת – ילד. את הטרנד הזה מתקשה לעכל יואב, גיבור הסרט המגולם על ידי עודד לאופולד.

תחילת הסרט תופסת את יואב בריצה לילית, במסגרתה הוא נתקל בדמות שמבעיתה אותו. את הספק חלום, ספק הזייה הזו הוא ייקח איתו לאורך חלקים מסוימים בסרט. את העינוי המתמיד, במסגרתו הוא חי את חייו, הוא לוקח איתו בכיס לכל מקום ומתקשה להתנתק, חרף כל מה שאומרים לו האנשים הקרובים ביותר לליבו ועל אף שהם משתדלים לטחון זאת ללא הרף, ניכר שההכרה מסרבת להגיע, עובדה שגוררת אחריה התמודדות קשה ליואב ולאנשים הקרובים אליו מכל.


אוהבים אותך מכל הצדדים | באדיבות סרטי יונייטד קינג

הסרט מספר את סיפורו של יואב, אדריכל מצליח, שחי בזוגיות מוצלחת ובהיותו בן ארבעים פלוס קצת, עולמו מתהפך עליו, כאשר חברת ילדותו הטובה עומדת להפוך לאם, לראשונה בחייה. עצם ההיריון של עלמה (רות אסרסאי) מעמת את יואב מול צרור עובדות, שחשב ששלט עליהן לחלוטין. הוא קלישאה הומוסקסואלית מהלכת (ולעיתים גם רצה) על שתי רגליים, אבל הקלישאה הזו עומדת למבחן כאשר השלב הבא של ההתברגנות התל אביבית מגיע כמעט אל פתח דלתו.

עצם העובדה, שתינוק כלשהו עלול להיכנס לעולמו, פותחת תיבת פנדורה עצומה ועתיקת יומין ובעצם חושפת טראומות עבר, אותן הדחיק בהצלחה מרובה, תוך כדי טיוח וטשטוש כל זכר לחלק גדול, שמצריך טיפול אצל כל בן אדם נורמטיבי. יואב הוא זכר אלפא קלאסי, שבוחל בהצגת חולשות מכל סוג שהוא לקרובים אליו ועצם העובדה שהוא צריך להפגין רגשות כלפי חברתו הטובה ובן זוגו הופכים אותו למטען סרקסטי וציני מהלך, שיורה ללא הבחנה בכל מי שמעז לחשוב אחרת ממנו.


גם אתה, תיזהר שלא אתהפך עליך | באדיבות סרטי יונייטד קינג

מהצד השני של המתרס נמצא דן (אודי פרסי), בן זוגו של יואב והאיש שמשתדל להמיר חלק ממצבי הרוח של בן זוגו למשהו קצת פחות זועף. הצלע השלישית היא עלמה, כאמור, שביחד עם דן מהווים מן צמד עמודים תומכים לבן אדם שמועד להתרסקות, בעיקר נוכח הסיטואציה החדשה אליה הוא נחשף וכזו שתופסת אותו לא מוכן. כדור השלג תופס תאוצה בארוחת הערב, במסגרתה מציינים דן ויואב 15 שנים ביחד. בארוחה נוכחים עלמה ועוד כמה זוגות מהקהילה, שכל אחד משוויץ בתמונות ילדיו – עובדה שמערערת את יואב עוד טיפה אל עבר כיוון הקצה.

חגיגות 15 השנים הופכות לרגע עצוב, שגורר אחריו סדרת אירועים שנשענת על הצורך של כל צלע מאותו המשולש המפעם הזה לבחור את הכיוון אליו הולכים, מאותו רגע והלאה. יואב לוקח כיוון דכאוני ונשען על חרדות, טראומות מעברו וכמובן הרצון העז לשמר את הקן הזעיר והמאוד מצומצם שהצליח לקנן בו במשך 15 השנים האחרונות. עלמה ודן מהלכים על ביצים, בניסיון להושיע את יואב מהרגשות הכלואים בו ומשתחררים בפרצי זעם חסרי פרופורוציות ומתקשים מאוד להכיל את המכלול המורכב, שמצטבר כחלק מהאדם האהוב עליהם.


לא, הוא לא מאה... | באדיבות סרטי יונייטד קינג

הדדי תוקף את כל אותם טרנדים במבט בוחן דרך כל אחד משלושת גיבוריו כאשר הקריטריונים למבחן מורכבים ממטען רגשי, סטטוס אישי וטראומות העבר. בעוד דן חושף פחות פרטים על עצמו ובעיקר חי את ההווה לצד יואב, עלמה מעלה טראומות עבר בזעיר אנפין וכמובן שהניתוח החודרני ביותר משתייך לגיבור הראשי, שטראומות העבר שלו זועקות ומהדהדות, אבל לא מספיק, בכל הנוגע להקשר המשפחתי שלו.

יואב הדדי יכול היה לקחת את זמן העלילה שלו, להוסיף ולעבות וייתכן ועדיין הייתם מרגישים בחוסר. רקע חייו של יואב אינו מספק, אינו מואר מספיק ולא ברור עד הפרטים הקטנים ביותר. הדמויות שלצידו כמעט גנריות ופלקטיות ולא מרגיש כי עוברות שינוי משמעותי ומהותי, מעבר להיותן מלוות ומודאגות. האמינות בכל הנוגע להתדרדרות הגדולה בחייו של יואב, נוכח העובדה כי עלמה בהיריון גם לא ברור בקיצוניותו ומעבר לרמזים על מצבו המשפחתי, קשה לומר בביטחון מלא מדוע הוא מתנהג כפי שהוא מתנהג.


אולי תכניסי את הבטן טיפה? | באדיבות סרטי יונייטד קינג

סרטו של הדדי הוא סרט תהליכי כמעט בצורה טוטאלית, כאשר הוא לא מוכן לספק יותר מדי הסברים למהותו של התהליך, מעבר לעובדה שמדובר במשבר גיל, סטטוס ורקע משפחתי שפשוט פורץ ביום בהיר במקביל לאותה בשורה על יצירת חיים חדשים אצל מישהי שיואב אוהב מאוד. תוסיפו את העובדה שעודד לאופולד מיטיב לשמור על הופעה מרוחקת, על גבול המאופקת ותתקשו להזדהות באופן טוטאלי עם הדמות הראשית, טובה ככל שתגולם.

בשורה התחתונה ניתן לומר שהדדי, בסרטו הראשון, מספק לקהל הצופים דרמה עמוקה, שבהחלט נשארת עם הצופה, אבל מתקשה להתרומם וליצור חיבור אמיתי, מעבר לנושאים המרתקים שהיא טומנת בחובה. ובשורה התחתונה באמת ובהמשך לכל סרט להט"בי שיצא בשנים האחרונות, הזעקה הגדולה ביותר שזועקים יוצרים, המשתייכים לקהילה או המייצגים אותה, היא זעקה לשיוויון ובקשה נחרצת כי תכני הסרטים, במסגרתם הסיפור הראשי אינו סיפור אהבה מסורתי בין גבר לאישה, יהפכו סיפורי אהבה נוספים ללגיטימיים.


אז סתם הורדתי חולצה? | באדיבות סרטי יונייטד קינג

משפט על הסרט:
סרט מרשים ומרתק, שהדרמה במסגרתו כולאת את הצופה ולא משחררת ועם זאת, מקצה שיפורים גדול יכול היה להתרחש, בכדי להפוך את הסרט הזה להרבה יותר טוב.

משפט על הבמאי:
סרט הביכורים של הדדי, שהחל לעבוד עליו בתור תסריטאי ובמאי לפני כמעט שבע שנים, הוא תוצאה של אהבה גדולה, השקעה אינסופית וניכר כי יצק מעצמו המון בשביל לאפשר לסרט הזה לצאת.

משפט על השחקנים:
עודד לאופולד מקבל את מירב הפוקוס וגם רות אסרסאי מתפקדת היטב, על אף שדמותה נראית תלושה בלא מעט מצבים, אבל מי שגונב את ההצגה באמת הוא אודי פרסי, שתצוגת המשחק שלו פשוט קרובה לשלמות. לצידם מככבים גם דן מור, תמיר גינזבורג, אופק אהרוני ולירית בלבן.

משפט על אורך הסרט:
שעה וחצי מינוס קרדיטים ופתיחה. לא יאומן, אבל היינו רוצים לראות קצת יותר פיתוח לסרט הזה, על חשבון משיכת זמן המסך שלו כלפי מעלה ואל תגלו לאף אחד ששמעתם את זה כאן.