"היום שאחרי לכתי": הוא היום בו נמרוד אלדר הגיע

סרטי יחסים בין הורים עם ילדיהם הם תמיד חגיגה גדולה של דרמה. סרטים המתארים יחסים בעידן הרשתות החברתיות ועל רקע מצוקה מוגברת, כמו בסרט הנוכחי, הם בבחינת מקרי חובה עבור כל הורה באשר הוא. נמרוד אלדר – עורך, תסריטאי ומעצב פסקול מוסיף לעצמו גם תואר חדש להתהדר בו מעתה והלאה: במאי, ובהחלט עושה רושם וניכר כי הוא מגיע עם מטען נכון ומכוון לסרט הביכורים שלו.


התהום בין ההורים לילדיהם נפתחת שוב לדיון | באדיבות סרטי יונייטד קינג

אלדר פותח עם סצנה, במסגרתה יגואר עובר ניתוח על ידי גיבור הסרט: יורם, המגולם על ידי מנשה נוי. הסצנה הזו כמובן סימבולית לא רק בכל הנוגע לחיה שנמצאת על שולחן הניתוחים, אלא גם לשיחה שמנוהלת תוך כדי הפרוצדורה הרפואית. יורם, שהוא הרופא הראשי בגן החיות, לא מביע יותר מדי דאגה מעצם העובדה שבתו נעדרת מהבית כבר יומיים והוא מניח לה לזמן לעשות את שלו ומחכה שהיא תשוב, כאשר השיחה למשטרה היא בבחינת סימון וי מצידו על בקשות עמיתיו לעבודה, לדאוג לשלומה.

עם התקדמות הסרט מגלים הצופים את עצם המצוקה, אשר תקועה בגרונם של האב והבת. היעדרה של אם המשפחה היא בעצם העובדה שהסרט מקבל את שמו. היום אחרי לכתה של האם הופך לתקופה ארוכה, במסגרתה יורם ורוני (הבת, המגולמת היטב על ידי זוהר מידן) מאולצים להסתדר דרך מעט מאוד מילים, שחלקן גם נכתבות בהודעות, גם כאשר השניים נמצאים באותו הבית, חדר לצד חדר.


אחד ליד השני, אבל לא באמת | באדיבות סרטי יונייטד קינג

רוני, בבירור מנסה למשוך את תשומת ליבו של אביה, אבל אף אחד מהשניים לא חושב שדיבורים יטיבו עמם ומעשים (מצידה של רוני) או חוסר מעשים (מצידו של יורם) הם השולטים במערכת היחסים השבורה,המוצגת משך שעה וחצי של סרט. התמונה ברורה למדי לצופים בסרט וגם לדמויות התומכות, אבל שתי הדמויות הראשיות בסרט לא מסוגלות לראות מעבר לסכי העיניים שהם מצמידים לעצמם כשם שמצמידים לסוסים, בכדי שיצעדו וידהרו אך ורק בכיוון אחד.

אלדר יוצק לא מעט דימויים בסרטו, דרך הסביבה והסיטואציות שמתרחשות בסרט. לא תמיד הוא מצליח להרשים מבחינה וויזואלית וזאת כמובן עקב העובדה שסרטו לא משופע מבחינה תקציבית, אבל בכל הנוגע להצלחת העברת המסר, הוא בהחלט עושה עבודה מצוינת, בטח כאשר צמד השחקנים הראשיים בסרטו מעניק הופעות נפלאות ומלאות רגש וגם חוסר רגש, כאשר הוא זקוק לכך.


אדיש, אדיש, אדיש...עד שמתפוצץ | באדיבות סרטי יונייטד קינג

מנשה נוי מספק תצוגת משחק, במסגרתה הוא בעיקר שקוע עמוק בתוך עצמו ולא מניד הרבה גבות או עפעפיים בכדי להציג כל סוג של רגש, אבל כאשר הוא נדרש לצאת מאיזור האי נוחות, הוא מתפוצץ בתצוגת תכלית, שגם אם אורכה לא עולה על דקה, במצטבר בסרט, האפקט של ההתפוצצות הזו מהדהד לכל אורכו. נוי מנפק את אותם רגעים של משחק גולמי וטהור ופשוט מדלג בשיא הטבעיות ממשחק עצי ובנאלי למדי לכדי אש בוערת ויוקדת, שניכר כי היא כלואה בתוך גבר שהלך לחלוטין לאיבוד.

לצידו של נוי נמצאת זוהר מידן, שמגלמת את ביתו בת העשרה, אבל במציאות היא בת 30 בכלל ועם זאת היא לחלוטין משכנעת בתור הבת בעלת הנטיות האובדניות, שזועקת לעזרה ומיישרת קו עם הקו האדיש, לכאורה, של אביה. מידן אמנם לא מייצרת התפרצויות מזוקקות כגון אלו של נוי, אבל כאשר היא נדרשת להזיל דמעה ולהפגין רגש היא עושה זאת בצורה משכנעת לא פחות מאשר שהיא נדרשת לשכנע בנוגע למצבה העמום והלא ברור, בתור אישה צעירה נעדרת כיוון נשי ואימהי.


כי כל מסע טוב להתרת קשרים מתחיל במדבר | באדיבות סרטי יונייטד קינג

השניים יוצאים למסע לריפוי וטיפול עצמי דווקא בחיק משפחתה של האם ומה שמתחיל בתור ניסיון טיפול בבת, כמובן הופך להתפכחות מצידו של האב. קשה לומר שקווי העלילה לא ברורים וצפויים, אבל אלדר בהחלט נותן נקודת מבט נוספת לבעייתיות הגדולה בין הורים לבין ילדים מתבגרים שאף אחד מהצדדים לא כל כך מסוגל ללכת את המילימטרים הנוספים בשביל להבין זה את בעיותיו של זה.

סרטו הראשון של אלדר מבטיח לא מעט וגם מקיים המון, דרך עבודת תסריטאות, כתיבה ובימוי מיומנת, שמקבלת תרגום נהדר, בזכות צמד שחקנים ראשיים וכמובן שחקני משנה מצוינים שמבצעים את עבודתם נאמנה. אפשר בהחלט להמתין בשקיקה לפרויקט הבא של אלדר בזכות סרט ביכורים מוצלח למדי, שמושך אחריו המון כשרונות ומניח נושא טעון, אשר מקבל טיפול ראוי מצידם של הבמאי וצוותו.


מצפה בדריכות לסרט הבא של אלדר | באדיבות סרטי יונייטד קינג

משפט על הסרט:
סרט נפלא, שנותר עם הצופה הרבה אחרי סופו, בין אם מדובר בהורה לילדים באותו הגיל, הורה לילדים בגיל צעיר הרבה יותר או עבור בני נוער שנמצאים במצב דומה. המון מטען רגשי משתחרר בסרט והצופה שותף שווה לחוויה.

משפט על הבמאי:
עבודת בכורה נהדרת, עם סרט שהוא הבחירה הכי פחות קלה עבור במאי, לבצע בתור עבודתו הראשונה ואלדר בהחלט צולח את המבחן בהצלחה מרובה.

משפט על השחקנים:
מעבר לזוהר מידן ומנשה נוי, שמעניקים הופעות נהדרות, שותפים גם שרית וינו-אלעד ואלון נוימן בהופעות משנה מצוינות, כמו גם מירי אלוני שמתפקדת היטב בתור הסבתא.

משפט על אורך הסרט:
קצר וקולע. אלדר לא מתעסק עם מריחות וזה ניכר היטב באפקטיביות של הסרט. בחירה נהדרת.