"יהלום לא מלוטש": עוד קצת ליטוש ואנחנו שם

הסרט "יהלום לא מלוטש" מציג יהלום אחד עיקרי והוא כוכב הסרט - אדם סנדלר, שמנסה להשיל מעליו את שלל תפקידיו הישנים בתור דמות קומית מטופשת, בסרטי קומדיה מטופשים ולוקח על עצמו פרויקט רציני, כאשר הוא נכנס לתפקיד בתור יהלומן יהודי (איך לא?), התוצאה מבחינת המשחק של היהלום הראשי היא מצוינת ונראה שסנדלר מצליח לצאת אט אט מכובעו הישן והמצחקק, אך דווקא הפעם, יכולות המשחק של סנדלר אינן מהוות חולייה חלשה בסרט. העלילה והביצוע הכללי, דווקא כן.


אני כבר מבשל תפקיד חדש | צילום: Imdb

הסרט עצמו מספר על הווארד רטנר, יהולמן יהודי וניו יורקי המכור להימורים ולכן מסתובב סביב עצמו וסביב האחרים בחייו, על מנת לכסות את חובות ההימורים שלו. הוא רוקם בקפידה ובמשך מספר חודשים, תוכנית שנועדה להגדלת הרווחים שלו (שככל הנראה יבזבז אותם בהימורים) בכך שייבא יהלום נדיר מאתיופיה וימכור אותו במכירה פומבית תמורת סכום אסטרונומי. מה שנראה טוב על הנייר או דרך זכוכית מגדלת לא באמת קורם עור וגידים במציאות. רטנר אגב הוא לא דמות אמיתית אבל כן מבוסס על סיפורים שאביהם של צמד האחים שכתב וביים את הסרט - ג'וש ובני ספדי, סיפר להם במהלך עבודתו תחת יהלומן בשם הווארד.

יש לא מעט סרטים הוליוודים המבוססים על רוח חג המולד ועל אווירת החג, מאחר והסרט עוסק ביהלומן יהודי והכוכב הראשי אדם סנדלר הוא יהודי, תקופת החגים היא פסח ולא חג המולד. חג הפסח מהווה בהחלט תקופה מתאימה יותר לסרט עצמו, בכך שבמקום לשתות ליקר ביצים, הגיבור אוכל מרור מטאפורי. בחלק הזה צמד החמד ספדי הצליח, אבל בלא מעט מקרים אחרים מציגים שני האחים את חוסר הניסיון שלהם ומפספסים מספר אלמנטים מרכזיים אשר פוגמים בהנאת הצופה.


רגע אני התם או זה שלא יודע לשאול?? | צילום: Imdb

אלמנטים קריטיים כמו החיבור בין הצופה לגיבור שלו, כאשר רטנר הוא לא בדיוק הטיפוס שמתאים להזדהות עמו; הוא בוגדני, רחוק מלהיות בעל או אב טוב ואין לו באמת חברים טובים, גם כשיש לו כבר צ'אנס לכפר על מעשיו הוא בדרך כלל בוחר בדרך הלא נכונה. אם כבר ניכנס לאווירת הכדורסל בסרט, הוא מחטיא צעד וחצי אחרי צעד וחצי בחיים האמיתיים, אבל לא רק רטנר אשם אלא גם האווירה הקופצנית בסרט, כאשר יותר מידי פרטים נכנסים ונזרקים לאוויר במהירות רבה, מעט מדי בניה מתרחשת בסרט וגם כאשר הבניה מתחילה, ישר קופצים לקומה או לבניין הבא, בלי זמן לבנות הבנה או אהדה לדמויות.

צמד הבמאים - תסריטאים, שרק לאחרונה החל לעבוד עם שחקנים מוכרים (ב-2017 הם ביימו את רוברט פטינסון וג'ניפר ג'ייסון ליי ב"גוד טיים") וכנראה התרגשו יתר על המידה בכל הנוגע לעובדה שהם עובדים עם מספר רב של שחקנים מוכרים ונראה שהבמאים מפספסים את העובדה כי שחקנים אינם מוקדם המשיכה היחידי בסרט.


אני לא צריך לעשות צעד וחצי בשום שלב? | צילום: Imdb

דווקא בגזרה הזאת יש שקט חיובי, סנדלר מצליח להחזיק סרט "רציני" שלם, קווין גארנט נראה כמו חלק אינטגרלי בתעשייה, לאקית׳ סטנפילד ("סלמה") סולידי וג'וליה פוקס בתפקיד ראשון בסרט גדול עושה עבודה טובה ולא נראית כמו אחת בסרט גדול ראשון, טילדה סווינטון תורמת את קולה וגם אידינה מנזל - הקול מאחורי אלסה, מפציעה מול העדשה ולא רק מאחורי דמות ועושה עבודה טובה.

בסופו של דבר, הסרט לא רע וזה תמיד טוב לראות איך שחקן משנה עורו ותפקידו, אבל בעוד סנדלר וחבורת השחקנים זורקים לסל, צמד הבמאים הצעיר חוסם את הכדור קצת לפני שהסרט עשוי לקבל הערכה גבוהה יותר על היותו מכלול מוצלח, מעבר להופעה נפלאה של הכוכב הראשי שלו. בסך הכל מדובר בסרט נטפליקסי נחמד ורגיל, לא מעבר לזה; מעין יהלום לא מלוטש שכזה.