"המנדלוריאן": דיסני התחילה ברגל ימין

לפני כארבעה חודשים השיקה דיסני את ערוץ הדגל שלה - "דיסני פלוס", כי את טריטוריית הסטרימינג היא עדיין לא כבשה. בשביל לייצר מיד את דריסת הרגל החזקה ביותר דחפו קברניטי התאגיד עמוק עמוק ולאט לאט לגרון הצופים את תוצר הצעצוע שלהם, לבית לוקאס. "מנדלוריאן" יכול היה להיות עוד פרק בחידושים וההומאז'ים הבלתי פוסקים של דיסני לעצמם או לסרטיו המקוריים של לוקאס מסוף שנות השבעים ושנות השמונים, אך למרבה המזל הם לא עשו את זה הפעם וכמה טוב שכך. המנדלורי הפך להיות אחד הדברים המרעננים בטלוויזיה וגם במהרה התפשט ברחבי הרשת בתור אחד הדברים הוויראליים, כאשר במוקד בייבי יודה אחד וצמד משפטי קאץ', שהיו שגורים על לשונו של כל חובב מדע בדיוני בכלל וחובב "מלחמת הכוכבים" בפרט.


הכניסה מספיק דרמטית בשבילכם? | צילום:IMDB

למשימת הגיית כל העסק גויס ג'ון פאברו, שכתב את התסריטים למרבית פרקי הסדרה ותחתיו הוא גייס חמישה במאים וקאסט עשיר של כוכבי משנה לפרק אחד בעונה או אפילו להרבה פחות. אחד הבמאים היה דיוויד פילוני, שהיה אחראי בין היתר על כתיבת הסדרות המצוירות (והמצוינות), לצידו עוד שניים שביימו צמד פרקים לכל במאי ולבסוף שני במאים שהגיעו להרוג תורכי, לביים פרק ולנוח. התמהיל המדוד והמדויק של הבמאי-שחקנים עבד, על אף שמרבית צוות השחקנים כמעט ולא הצליח להותיר חותם מיוחד, בכל הנוגע לדקות בהן הוא מופיע.

לאור ההצלחה הכבירה של הסדרה ולאור המצב השורר ברחובות מחוץ לכל בית בישראל (או נכון יותר, לא שורר כלל), התכנסנו כעת, שלושה חודשים בדיוק לאחר תום העונה הראשונה של הסדרה, על מנת לתת נקודת מבט קצת שונה ובכדי להעניק זוויות ואלמנטים נוספים, שלא בטוח שקיבלו מספיק דגש במהלך הצפייה החד פעמית או לעיתים גם הרב פעמית באחד מהפרקים או בכולם גם יחד. הפעם בלי הימורים לזכיות, פשוט הלכנו עם הלב ובסדרה שיש בה המון לב ואישיות ובאמת שאי אפשר שלא להעניק לה את מרבית תשומת הלב. אז....שנתחיל?


הדמות האהובה:

מיכאל - אנסה לא להיות פופולארי ולא אלך על הליין של ה-Good Guys, קרי יודה ג'וניור את מנדו. הדמות האהובה הגיעה בפרקי הסיום והזכירה לכל הצופים למה הם כל כך אוהבים לשנוא את הדמויות אותן מגלם ג'יאנקרלו אספוזיטו. בעונה הנוכחית הוא אמנם עלה רק בסיום, אבל אין ספק שעבור הסדרה הזו הוא דמות מרכזית. בדיוק בימים שבהם כוחו עולה מחדש ב"סמוך על סול" בתור גאס פרינג הוא מזכיר לנו כמה הוא טוב בתור הנבל הראשי, כמעט בכל מקום בו הוא דורך וגם אצל דיסני הוא מגלם את תפקיד הרשע בכישרון עצום. אספוזיטו הוא אחד השחקנים המוכשרים שיש לקאסט להציע ואחת הדמויות המעוצבות היטב, מבחינת תפקוד וביצוע והוא יכול לסמן לעצמו V נוסף בתור נבל שייזכר.


מי רוצה נגיסי עוף מאלבקרקי? | צילום:IMDB

זיו - בייבי יודה, לא באמת ברור עדיין מי הוא ומה הוא. רק דבר אחד ידוע - הוא אחד הדברים החמודים שקיימים, כאשר מוסיפים לשק המתיקות הירוק הזה גם כוחות על, הוא אפילו מצליח לעקוף את קוויל.


הדמות השנואה:

מיכאל - אין כאן תחרות ואפילו לא לרגע. שיאן הופיעה באחד הפרקים הפחות טובים (הכי פחות טוב, בגדול) והייתה מעוצבת בצורה דהויה ומיושנת ומעבר לכך ניתן להוסיף את האובראקטינג, שנועד אולי לייצר אנטגנוניזם בקרב הצופים, בתור דמות שלילית (ועבד לחלוטין). הצחוק המוגזם והעובדה שהסגירה לחלוטין את היותה דמות שהולכת לדפוק את מנדו, בנוסף לחולשה הוויזואלית הפכו דמות של פרק אחד לאחד הדברים המעיקים יותר בעונה הראשונה של הסדרה.


עדיף באמת שלא תראי את הפרצוף שלך | צילום:IMDB

זיו - שיאן, אולי היא נקראת ע"ש צ'אנג-אן שבסין, אבל אין ספק שהיא גרמה לרעידות קורונה בזמן הצפייה. דמות רעה ומעצבנת, אשר מגולמת בהצלחה מרגיזה ע"י נטליה טנה שקשה להאמין שהייתה נראית לכם מוכרת בגלל כל האיפור, אבל גילמה את נימפדורה טונקס ב"הארי פוטר" ואת אושה "משחקי הכס". היא הייתה פחות מעצבנת שם, זה בטוח.


הקאץ' פרייז הנבחר:

מיכאל - קוויל לגמרי גנב את ההצגה בלא מעט מקרים, כאשר הוא אמר את דברו, אבל המשפט שהוליך את כל העונה הראשונה ואת מנדו עצמו הוא אבן יסוד של הסדרה עצמה: This is the way.

זיו - I Have Spoken.


מה אתה אומר?! "אני, את שלי אמרתי..." | צילום:IMDB

הפרק האהוב:

מיכאל - כדי שלא ייצא ששנינו בוחרים באותו הפרק, בתור הפרק האהוב ומכיוון שהפרק השמיני הוא סוג של Obvious, בתור בחירת פרק מצוין ועשוי כהלכה, אפשר לומר שאחד הפרקים החשובים והטובים הוא הפרק השביעי. במסגרת הפרק הזה כל הפירורים התחברו לעוגיה, או אם תרצו - כל הנחלים הגיעו למשפך, קצת לפני זרימתם אל תוך הים. הסדרה הגיעה לפיק אמיתי והפאוזה בין סיום הפרק השביעי לתחילת הפרק השמיני הכילה את אלמנט הדרמה בצורה מופגנת, שאינה משתמעת לשני פנים. פתאום הכל היה ברור והעלילה עלתה על הפסים בכדי לדהור אל פרק הסיום והעונה השנייה בצורה ממוקדת.

זיו - הפרק הרביעי "Sanctuary", בפרק הזה, המדנלורי מגיע לכפר נידח, הוא פוגש שם חיילת לשעבר ומגן איתה על הכפר מהפולשים שלו, מבחינתי זה הדבר הכי קרוב לחידוש שנעשה ל"שבעת הסמוראים" האגדי של אקירה קורוסאווה.


גם בייבי יודה היה חלק מהסמוראים | צילום:IMDB

הפרק החלש:

מיכאל - פרק המעבר, בין פרקי בניית העלילה לבין הפרקים בהם הסדרה מעלה הילוך וגם יוצרת רצף עלילתי בין פרק לפרק, היה הפרק השישי. הפרק נקרא: The Prisoner. באותו פרק גם הגיחו כמה מהדמויות הפחות סימפטיות של הסדרה, הן מבחינת התפקוד והן מבחינת הביצוע החלש מאוד של השחקנים מאחורי כל דמות ודמות. פרק גנרי ביותר, שלא תרם מאומה לרצף או בחשיבותו לעלילת הסדרה, הרגיש כמו ניסיונות הומאז' לסדרת הסרטים או לפרקים של הסדרות המצוירות והיה חלש למדי.

זיו - לא חלש אך פחות טוב משאר הפרקים, פרק 5 - The Gunslinger - קצת יותר איטי וקצת פחות מעניין מפרקים אחרים, אבל בהחלט זה לא אומר שהוא רע.


אוי, נו...תשתקי | צילום:IMDB

הז'אנר המועדף:

מיכאל - בין מערבון, הרפתקאות, דרמה ואפילו פלירטוט עם Broadtrip מתבלט מעל כולם התמהיל המושלם בין סרטי הרפתקאות שנשענים באופן די מאסיבי על ז'אנר המערבון. חלוקה נבונה מצד מפיקי הסדרה לפרקים שלא כולם בהכרח קשורים זה לזה, אבל עוזרים לבנות את אופיו של מנדו וכמובן את המערכה האחרונה הרציפה בעזרת היגיון עלילתי, שעבר בכמה מחוזות ודרך כמה סיפורי הרפתקאה של המנדלורי ובייבי יודה הקטנטן שלו.

זיו - בכלליות הז'אנר הבולט ומה שעושה את הסדרה הוא ז'אנר מערבון, המנדלוריאן הוא האקדוחן הקשוח (ומצד שני רך הלב) המשוטט ברחבי הגלקסיה.


הקאובוי של מלחמת הכוכבים | צילום:IMDB

הופעת האורח השווה:

מיכאל - טאיקה ואיטיטי, שגם ביים את הפרק האחרון, גילם במסגרתו את הרובוט IG-11. ואיטיטי הצליח ללהטט בתפקיד ווקאלי בלבד וליצור מנעד מוצלח בין הופעה רובוטית של הפרק הראשון, לבין הופעות קצת יותר רגשיות ואנושיות במסגרת צמד פרקי הסיום. השחקן-במאי מוכיח פעם נוספת ובמסגרת הופעות קצרצרות, אבל סופר אפקטיביות, כי מעבר לשליטתו ברזי הבימוי, הוא גם שחקן משובח.

זיו - ההתלבטות בין קלנסי בראון (בין היתר - השומר מ"חומות של תקווה") לבין מארק בון ג'וניור ("ילדי האנרכיה"), הוכרעה בקלות ברגע שנזכרתי בכך שניק נולטה קשישא ("לוחם" ועוד רבים וטובים...) גילם את הדמות מס' 2 בסדרה - קוויל.


הם התחילו חברים, הפכו אויבים ושוב מאחים כוחות | צילום:IMDB

הבמאי שעשה לנו את העונה:

מיכאל - אני קצת מביא אותה הפוך ולמרות שדבורה צ'או בהחלט ביימה צמד פרקים משובח כאשר אחד מהם היה האהוב עליי, באופן אישי. אי אפשר להתעלם מבחירתו של זיו בפרק האהוב ומלא האהבה לקולנוע היפני הקלאסי והקאלטי, בדמות הומאז' ל"שבעת הסמוראים". פרק אותו ביימה ברייס דאלאס הווארד ("עולם היורה") - שחקנית בימים כתיקונם ובמאית סרטים קצרים, שמבליחה באופן חד פעמי לאחוז במושכות הבימוי של הפרק ומעניקה פרק אמצע עונה נפלא. היא וטאיקה וויאטיטי הם צמד הבמאים היחיד, אשר ביימו פרק אחד בלבד בעונה הזו, כאשר שלושה שותפיהם מביימים צמד, כל אחד.

זיו - לא היה קשה מידי לבחור - דבורה צ'או שביימה את הפרק השלישי והשביעי (שלדעתי היו שני הפרקים הכי טובים בסדרה עד כה), זאת כמובן לא הסדרה הראשונה שצ'או מביימת בהצלחה, היא להפציע לפרקים בסדרות אחרות, בין היתר ב"סמוך על סול" (כמו גם ג'יאנקרלו אספוזיטו שמופיע בפרק 7), ב"אלים אמריקאים", "מר רובוט" ועוד לא מעט סדרות אחרות.


אז פה את -לא- צועקת | צילום:IMDB

משפט לסיכום:

מיכאל - מה שהסרט האחרון של הסאגה הבלתי נגמרת, של בית משפחת סקייווקר את סולו, כשל לעשות, מיטיבה לעשות ולבצע הסדרה שעולה ביחד עם ערוץ דיסני פלוס. לא מעט קריצות לעלילות והמקומות של הסאגה המקורית, אבל הרבה יותר דרך מנדלורית אישית, שמנסה לבנות מותג ספין אוף אמיתי, שרוצה לחיות כמה שפחות על העבר ולהמציא את עצמו מחדש בהווה ובעתיד. !This is (Totally) the way

זיו - דיסני חיפשו סדרה שתתחיל את הערוץ החדש שלהם ברגל ימין וקיבלו רגל מנדלרויאנית ימנית מלטושת. הסדרה משלבת מספר ז'אנרים ומספר לא קטן של דמויות מעניינות ומעוררות הזדהות, גם רשימת השחקנים והבמאים שקפצו להופעות אורח לא קטנה ואף מכובדת, בהחלט יש מה לצפות לעונה השנייה (שכמובן תתאחר, בהתאם לכל צורות החיים בעולם) של הסדרה וגם לשאר הפרויקטים של דיסני.


יש כאן את כל האלמנטים של מערבון | צילום:IMDB


ועוד כמה מילים לפני סיום:
מעבר לעובדה שיש אלמנט גדול של הפתעה, בכל הנוגע לציפייה ממנה ולאחר מכן לצפייה בה, אי אפשר שלא לציין כמה גרף ההנאה מזנק בכל פעם שהליווי המוזיקלי המקורי של כל פרק, בחסותו של לודוויג גורנסון, מתחיל להתנגן. גורנסון מצליח ליצור טשטוש קליל על פס הקול הקאנוני והמיתולוגי של ג'ון וויליאמס, גם אם הוא עדיין לא בנעליו במידה מדויקת. משב רוח מרענן, שייצר פס הקול, הוא תופעה לא פחות קטנה מאשר תופעת בייבי יודה ברשת. הוכחה לכוחה של ההצלחה הוויראלית הרשתית.



עוד היה נפלא לראות (או נכון יותר, לא לראות) את פדרו פסקל, שהוא כוכב עולה בחסד עליון. רובו ככולו של תפקידו נעשה תחת כיסוי מסכת ברזל ופסקל מגלם תפקיד דרמטי מצוין מבלי הצורך להציג הבעות פנים או אינטונציה ווקאלית. פסקל מוכיח שההתפקידים הגדולים רק החלו עבורו ולאחר שהצליח לבסס את עצמו בתור אחד הכוחות העולים בעולם המשחק, דרך תפקידים פשוט פנומנאליים ב"משחקי הכס" ו"נרקוס", הוא שוב שם את שמו על מפת הסדרות ובאחת הגדולות שבהן.


רק אל תיגע בפנים, אני רוצה למות יפה | צילום:IMDB


העונה הבאה הולכת, ככל הנראה, להעלות הילוך ומעניין לראות האם תישאר עלילתית, מפוקסת ורציפה או שמא הצופים יתחילו להרכיב פס עלילתי רציף מרסיסים עלילתיים, אשר יונחו בפניהם מדי פרק. מה שבטוח, נקבל את אחד הרעים (ועם זאת אחד השחקנים הטובים) של "שובר שורות" אל מול אחד הטובים בכלל (ובתחום המשחק בפרט) בקרב ראש בראש, שממנו ייצאו מנצחים, בעיקר, הצופים.