"עלובי החיים": שלא תתפוצץ לעולם

עלובים החיים בפרבר הצרפתי, הסמוך לפריז, בשם: מונפרמיי. אותו פרבר, בו כתב ויקטור הוגו את ספרו המפורסם ומרבית עלילתו התרחשה שם, רק שהפעם במאי הסרט מעניק את המושכות לעלובי חיים ממוצא מעט שונה. לי משתמש בשם המפוצץ בשביל לייצר רפנס ושיח עם תוכן סרטו העלילתי הראשון בתור במאי, אז תעשו לעצמכם טובה ופשוט אל תראו את הטריילר או כל דבר שעשוי להכין אתכם ליצירה המטלטלת הזו, אותה זורק בפניכם הבמאי הצעיר וכמעט חסר הניסיון.


שלושה כרטיסים לסרט של לי, לאדג' לי | באדיבות בתי הקולנוע לב

לי הוא יוצא הפרבר ויש לו המון מה לומר לקהל צופיו, כאשר עיקר האמירה והקריאה היא הזמנה לצופים להיכנס לשעה וארבעים ולחיות במציאות הבלתי אפשרית, אך האפשרית עד כאב, שחיים תושביו של מונפרמיי. כשם שישנם יחסי גומלין קשוחים, אבל סבירים בין המשטרה לבין מנהיגי הקהילה, הצומחים מהרחוב, כך כל גפרור הניצת ולו לשנייה יכול ועשוי להצית איזור שלם לשרפה ארוכה שקשה מאוד לכבות.

אורכו של הסרט והמרחב המוגבל למדי, במסגרתו הוא מתרחש, עשויים להעיד שיש ל-לי הצעיר משהו מאוד ספציפי וממוקד לומר ועם זאת ובזכות עורמתו וחוכמתו של הבמאי המחוספס הזה, הוא מפלס לעצמו דרך לשתול הרבה מאוד תוכן, סאבטקסט ואמירות חזקות דרך סיקוונסים לא ארוכים במיוחד. נקודות ספציפיות בעלילה מהוות מיקרוקוסמוס ורקע מספק עבור האירועים העתידים להגיע והכל משתחל בצורה אלגנטית, גם אם התוכן עצמו בנוי על אגרסיביות, שכן לאחר הכל, מדובר בסרט שזועק "ריאליזם" בקולי קולות.


מסתובבים בשכונה, מחפשים תעסוקה | באדיבות בתי הקולנוע לב

לי מעיד על עצמו כחובב צילום מגיל צעיר וכזה שהיה מתעד את כל המתרחש בשכונתו. אחרי כמה סרטי דוקו קצרצרים הוא היה מוכן לחבר את המידע המתוסרט שצבר לכדי סרט עלילתי ארוך וחסר פשרות. הוא מעיד כי כל האירועים שהתרחשו בסרט, התרחשו אכן במציאות וגם אם לא באותו הסדר או דרך אותה השתלשלות אירועים, הרי שהאמיתות שהסרט מציג לקהל צופיו נכתבו על בסיס סבל וכאב אמיתיים ואין דרך יותר ריאליסטית להציג אותם, אלא כפי שמציג אותם הבמאי, שהעיד כי שכונתו היא אולפן הצילומים הפרטי שלו.

מאיגרא רמא לבירא עמיקתא - רק ככה אפשר לתאר את שיכרון הניצחון והאחדות שמציג לי בסיקוונס הראשון, הנסוב כולו סביב חגיגות הניצחון של פוגבה, אמבפה וחבריהם במעמד גמר גביע העולם, לפני כמעט שנתיים. כ-20 שנה לאחר, מה שמתאר לי, כיום מפתח בחייו – הזכייה של הטריקולור באליפות הבלתי נשכחת ההיא, עם זידאן, טרזגה והנרי. 20 שנים עברו מאז שכל צרפת, על כל שלל מהגריה, הייתה מאוחדת חזק בעזרתה ובזכותה של נבחרת הכדורגל, רק כדי להתפרק לאיטה חזרה אל מציאות יומיומית, במסגרתה שלושת צבעי הדגל נותרים על החולצה.


דור של זוכי מונדיאל חדשים ולא הרבה השתנה | באדיבות בתי הקולנוע לב

20 שנה ולא הרבה השתנה, גם לטובה וגם לרעה. הנבחרת הצרפתית מאחדת את פליטי כל המדינות בעזרת זכייה משכנעת במונדיאל נוסף, אבל מדובר בפלסטר קטן ולא יעיל במיוחד. חלק מגיבורי הסרט הצעירים הם אלו שחווים את רגעי שיכרון החושים, בעקבות זכיית הנבחרת והעדנה מגיעה בשלב מוקדם מדי, שוב, בשביל להתפרק לגורמים ולרסיסים מיד עם התפזרות הקונפטי והתמונות של הקהל הגודש את המונומנט ההיסטורי הצרפתי – הממוקם בכיכר שארל דה גול בפאריז. מה שתראו מאותו הרגע ועד לסופו של הסרט לא מסמל שום ניצחון בשום קטגוריה שהיא, כאשר הסרט מקבל תפנית חדה וזורק את הצופים לאחד הפרברים הקשים ביותר באיזור.

עלילת הסרט מרגישה כמו היתוך גס בין "עיר האלוהים" (עליו דיבר הבמאי בהערצה, בתור סרט שהשפיע עליו רבות ואף גרם לו להגיע לפאבלות הברזילאיות) לבין "יום אימונים מסוכן", כאשר הסרט מציג שלושה שוטרים מקומיים מסתובבים להם ברחבי מה שנראה כמו סוג של פאבלות צרפתיות. צוות השיטור מורכב משני שוטרים וותיקים בסצנה המקומית - גוואדה (המגולם על ידי דג'יבריל זונגה) הוא שוטר שחום עור ולצידו כריס (המגולם על ידי אלכסיס מאננטי) – המפקד האלים והפרוע, אליהם מתלווה סטפאן (המגולם על ידי דמיאן בונאר) טירון בסביבה של ונפרמיי, אבל בעל ניסיון שיטור.


יאללה, סיבוב דאווין | באדיבות בתי הקולנוע לב

סטפאן נחשף למתודות הממש לא משטרתיות או חוקיות, בהם משתמש מפקדו החדש והוא מתקשה לעכל את מרבית הסיטואציות או כיצד לפעול בלא מעט מקרים. צוות השיטור מתנגש עם לא מעט גורמים בעיר ו-לי משתדל להציג את מרבית הכוחות הפועלים בעיר, בכדי להעניק לצופים טעימה קלה מאותה חבית נפץ, הקשורה למספר חוטים שרופים למחצה. כמעט לאורך שליש מהסרט מצטרף הצופה לטיול בין מספר יעדים וזאת על מנת ללמוד על הסביבה ועל חלק מהדמויות ומכין אותם לעתיד לבוא והאמת, ששום דבר כמעט לא מכין לסדרת ההתרחשויות שמגלגלת צרות בצרורות ואת החבל הדק שעליו צריכות להלך מרבית מהדמויות מבלי להפיל גורמים אחרים לכדי התרסקות ומוות.

השוטרים מתנועעים בין חבורות ילדים עבריינים ומשועממים, לבין הגנגסטרים המקומיים ובסופו של דבר מוצאים את עצמם בין פטישים לסדנים, הופכים בעצמם לחלק מאירוע דרמטי שמהווה את המנוע העלילתי המרכזי של הסרט. מרגע שמתרחש האירוע המכונן של הסרט, נבחנות רוב הדמויות בדרכי ההתמודדות שלהן עם מגוון סיטואציות מלחיצות ועד לסיקוונס הסיום המטלטל שלו. לי לא רוצה ולא מסוגל להתעמק באף אחת מהדמויות יותר מהתעסקות שטחית, של שחקן אחד מתוך הרכב של אחד עשר כאלו. ועם זאת, עובדה זו מסמלת את החשיבות של השלם על סך חלקיו או במקרה הסרט הזה – בזכות סך חלקיו.


למי קראת שוטר תנועה, אה?! | באדיבות בתי הקולנוע לב

כאשר "פרזיטים" הוא המתחרה שלך על תואר הסרט הטוב ביותר בטקס הפרסים הנחשק ביותר בעולם, אפשר להבין שככל הנראה אתה הולך לקבל את הסגנות, בכל הנוגע למרדף אחרי זהב האוסקר לפרס הסרט הזר הטוב ביותר. ועם זאת, עדיין מדובר בהישג מופלא לבמאי צעיר, שסרטו העלילתי הראשון מעמיד אותו בקרב ראש בראש מול במאי עתיר ניסיון כג'ון בונג-הו והוא מותיר מאחוריו רבים וטובים שלא הצליחו להשתחל לרשימה הסופית.

"עלובי החיים" רחוק מלהיות מושלם בכל קנה מידה, אבל הכנות והאמיתות שלו, שמגיעות מתוך הקרביים של בן המקום, מצליחים לחצות את הבד של מסך הקולנוע ומתיישבים עמוק במחשבה ובלב, גם הרבה אחרי שהסרט מסיים את דרכו באולם הקולנוע ובהחלט מרתק מאוד לראות איך לי מוציא את עצמו לדרך שונה לחלוטין מהיצירה הכמעט אינטימית הזו.


יאללה, בוא נצא לסיבוב בשכונה. נראה מה קורה | באדיבות בתי הקולנוע לב

משפט על הסרט:
חוויה מטלטלת, שלא מרפה גם הרבה אחרי סיום הסרט ואולי אם יתרחש נס ו"פרזיטים" יגרוף יותר מדי פרסים, הסרט הנפלא הזה יזכה להיות הסוס הזר השחור ולהפתיע בקטגוריית הסרט הזר.

משפט על הבמאי:
סרטו הראשון של לאדג' לי מציג עוצמות מיוחדות והוא לא מעז להתפשר על האמת שלו, בכל הנוגע להצגתה, עובדה שכבר זיכתה אותו בפרס מיוחד של צוות השופטים בקאן.

משפט על השחקנים:
דמיאן בונארד (תפקיד מינורי ב"דנקרק") מצוין ואמין, בעיקר בזכות העובדה שמעולם לא הגיע למקום כמו מונפרמיי. דג'יבריל זונגה הוא דוגמן, בגדול ועדיין מגלם תפקיד נהדר ואלכסיס מאננטי מופתי בתפקיד המפקד המופרע.

משפט על אורך הסרט:
ככה אנחנו אוהבים את הקולנוע שלנו – קצר וכזה שסוגר עניין קצת אחרי שעה וחצי.