"הג'נטלמנים": היי גאי

אין מה לומר, המנייה של גאי ריצ'י לא הייתה בשיא בשנים האחרונות. הבמאי שפרץ וסחף מיליוני צופים אחרי קומדיות הפשע, חדות הלשון ופתלתלות העלילה לא הצליח לשחזר את שיאיו הגדולים, אשר טמונים בתחילת דרכו. האיש שהיכה את עולם הקולנוע בסוג של תדהמה חיובית לפני 22 שנים עם "לוק סטוק ושני קנים מעשנים" ושנתיים לאחר מכן אף הצליח להתעלות במעט עם "סנאץ'" האגדי, פשוט לא הצליח לחקות את צמד ההצלחות, בכל הנוגע לרמה הגבוהה שהוא הרים לעצמו, כתוצאה מצמד הסרטים הללו. הוא המשיך להישאר במאי דומיננטי וייחודי, אבל את ההצלחה של שני אלו הוא לא הצליח וככל הנראה גם לא יצליח לשחזר גם בעוד שני עשורים נוספים.


די, גאי, מספיק להתחבא | באדיבות סרטי יונייטד קינג

"רוק'נרולה&qu ot; די התקרב וצמד סרטי "שרלוק הולמס" היו מצוינים ועמדו בציפיות ובסטנדרט המחמיר, אבל אף אחד לא באמת הצליח לשחזר את ההצלחה יוצאת הדופן של שני סרטיו הראשונים. "שם קוד מ.ל.א.ך" ו"קינג ארתור: אגדת החרב" היו ניסיונות לשנות את כיוון זרימת הרוח ולהוות סוג של נקודות מפנה בתקיעה היצירתית של ריצ'י, אבל לא סימנו את השינוי הקונספטואלי המיוחל. הוא עוד ניסה להנשים עם "אלאדין" שדווקא די תפס, בכל הנוגע להצלחתו אצל הצופים והמבקרים, אבל אף אחד לא הרגיש לו מספיק נכון ובשביל לנסות ולעשות זאת כמו שצריך, כנראה שצריך לחזור למקורות.

הפעם ריצ'י מחליט להרים את הכפפות האנגליות שלו פעם נוספת וגם אם חסר לו לא מעט ליטוש, תחכום ופיתולים עלילתיים, זה סוף סוף מרגיש שוב כמו עלילת קומדיית פשע שהוא טווה במו ידיו בסיפוק וחדוות יצירה בטעם של פעם ואין ספק שההנאה הגדולה שטמונה בצפייה בפרי עמלו של ריצ'י ניכרת בכל שלב של הסרט; הן מבחינת הכתיבה, הן מבחינת הצילום וכמובן מבחינת יצירת הסצנות, עמוסות החיתוכים והמרצדות בקצב של מכונת ירייה וכאשר צריך, הסצנות נוהגות כבדרך כלל, בסרטיו של ריצ'י - הן יודעות להאט את הקצב, בדיוק כאשר המנצח מסמן עם שרביטו.


אל תדבר עכשיו, בוא נוריד הילוך או שניים בקצב | באדיבות סרטי יונייטד קינג

ריצ'י משתמש ב-יו גרנט המצוין בתור הנרייטור וכחלק משמעותי בעלילה, כאשר הדמות אותה מגלם גרנט חודרת באישון לילה לביתו של ריימונד (צ'ארלי הנאם) האדם המשמש בתור "מספר 1" בארגון פשע לונדוני. גרנט מגלם את פלטשר, עיתונאי נכלולי שיודע הרבה על כל דבר והוא רוצה לסחוט את הלימונדה הזו, שמקורה בבוס של ריימונד – מיקי פירסון (המגולם על ידי מת'יו מקונוהיי). פירסון רוצה לפרוש מעסקי מכירת הגראס ולהעביר את עסקיו, הכוללים חממות מריחואנה ענקיות ותת קרקעיות תמורת סכום צנוע של 400 מיליון פאונד וזאת בשביל שיוכל לנקות את הראש, להשקיע זמן באשתו הרותחת ובכל דבר אחר שאינו נוגע בסחר בסמים.

לא מעט גורמים ברחבי לונדון רואים בצעד אחורה של פירסון חולשה, אחרים רואים הזדמנות ובכל מקרה שלא תרצו, העוגיה הירקרקה והממכרת הזו הופכת את חצי מלונדון לטורפים תאבי בצע וחסרי שרק מנסים להשתמש בהזדמנות הזו בתור מנוף לחזק את עצמם. יריבים עולים וכמובן, כמיטב המסורת בסרטי גאי ריצ'י, גם חסרי מזל שאינם קשורים לסיטואציה מקבלים תפקידים משניים וזאת על מנת לפלפל היטב את הסרט עם מבטא קוקני כבד, חוסר מודעות במידת מה וכמובן לא מעט רגעים קומיים נפלאים.


מי ביקש ניצבים עם מבטא כבד? | באדיבות סרטי יונייטד קינג

אין ספק שמדובר בחזרה מדודה של ריצ'י לבמה המרכזית, דרך נוסטלגיה ודרך נראטיב קלאסי ומוכר עבור הבמאי שעשה לעצמו קריירה מסרטים עם מיני טוויסטים שמגיעים לפני זה הגדול של סוף הסרט. הוא אמנם לא מצליח או מנסה לשבור את הכלים בסרט הנוכחי עם איזו אמירה מרעישה או טוויסט מטלטל וגם הדמויות שלו אינן כאלו שמנסות ליצור חיבור רגשי עז אל הצופה, אבל הוא בהחלט מצליח להשאיר עלילה גדושה, שלוקחת את הזמן שלה בכדי לבנות את החיבור של הצופים אל ליבת הסרט עצמו.

זו לא עוד אחת מהקלאסיקות של ריצ'י, אבל אין ספק שזהו סרט המצטרף לקו המהנה של סרטיו, הנשענים על יצירות המופת הראשוניות שלו. "הג'נטלמנים& quot; מבוים ביד אמן, ערוך נפלא, מצולם היטב, בעל פסקול נפלא וכמובן תצוגות משחק ובחירת שחקנים משובחות, כפי שמצופה מבמאי בשיעור המידה של ריצ'י. רק ימים יגידו אם בצפייה שנייה, שלישית או עשירית הסרט הזה יהפוך לקצת יותר ממה שהוא התחיל, אבל ריצ'י בהחלט מעניק לסרטו נקודת זינוק די עוצמתית בכל הנוגע לזיכרון הקולקטיבי, שיגיע בעוד שנים, לאחר שהאבק ישקע.


אז מה הבאת לי היום בתא המטען? | באדיבות סרטי יונייטד קינג

משפט על הסרט:
כיף ענק וסרט נהדר. עלילה שלוקחת את הזמן שלה, בכדי לשבות את צופיה והופכת להיות מעניינת במידה הרבה יותר רבה עם המשך הסרט. מומלץ לצריכה.

משפט על במאי הסרט:
ריצ'י מזכיר נשכחות בכל המחלקות, שבהן הצליח להתמחות בסרטיו ועל פי ההרגל שלו וכמובן לא שוכח לארגן לעצמו מיטב השחקנים הבריטיים (וגם אלו שאינם), שהוליווד יכולה להציע לו.

משפט על השחקנים:
לא יספיק משפט, אבל ננסה. גרנט קורע, הנאם רגוע, מקונוהיי קצת ישנוני יחסית וגם אדי מרסן וג'רמי סטרונג כאן בתפקידים מגוחכים. הנרי גולדינג סוף סוף מתנסה במשהו אחר וקולין פארל הוא מין שילוב בין בראד פיט ו-וויני ג'ונס מצמד סרטיו הראשונים של ריצ'י, כאשר הוא גונב את ההצגה בכל סצנה בה הוא משתתף.

משפט על אורך הסרט:
כמעט שעתיים, שלא דורשות קיצוץ מינימאלי. עוד בחירה מוצלחת של ריצ'י. נפלא.