"סיפור נישואים": או בעצם סיפור גירושים

"סיפור נישואים" הוא סרטו של נוח באומבך. הוא סרטו הטוב ביותר וגם אחד הסרטים הטובים והחשובים ביותר של השנה החולפת. שנת 2019 נחלצה לעזרת אחותה הבוגרת – שנת 2018 וסייעה לסיים את העשור הנוכחי בקול תרועה רמה, אל מול קול הענות החלושה שבה סיימה שנת 2018 את חלקה בעולם, בכל הנוגע לקולנוע. 2108 הייתה ללא ספק שנה בינונית, שבהחלט נהדר שהיא לא מסוגלת להותיר את חותמה על עשור שלם של יצירה קולנועית.

סרטו של באומבך, המבוסס בקווים כלליים בהשראת גירושיו מבת זוגו – השחקנית ג'ניפר ג'ייסון לי ("שמונת השנואים") הוא סרט נוסף בסדרת סרטים, המבוססים על חוויותיו האישיות של הבמאי. הסרט הזה מותיר את באומבך חשוף אל מול קהל הצופים וזו בעצם הדרישה הראשונה, השנייה וכל אלו שאחריהן מצמד הכוכבים הראשיים שלו – להתקלף אל מול המצלמה, בכל הנוגע לפן הרגשי. סקרלט ג'והנסן מוכיחה שאחרי מות דמותה ב"נוקמים: סוף המשחק" וחזרתה הצפויה לחיים מחדש, בסרט פריקוול של האלמנה השחורה, היא הכל חוץ מסתם עוד דמות בסרט קומיקס.


איך אני אומר לה כמה שזה גרוע בלי שהיא תיעלב? | צילום: IMDB

ג'והנסון ושותפה – אדם דרייבר, שתפס תאוצה בתור קיילו רן, מטרילוגיית "מלחמת הכוכבים" הנוכחית, פשוט מהפנטים ברמה כל כך גבוהה, עד כי אפשר לחוש כי הם הכניסו את הצופים אל תוך סלון ביתם, בית המשפט ואל הסשנים של המפגשים האישיים, המתקיימים בחסות עורכי הדין שלהם. באומבך, שהצטיין מאז ומתמיד ביצירה סרטים מינימליסטיים וריאליסטיים ככל האפשר, ממשיך בקו הירושה של וודי אלן ולמרות שהוא מנסה קצת לאזן את הנוירוטיות, הניו יורקיות והריחוק מהמיינסטרים, הוא עדיין נותר בגבולות הגזרה האישיים שהכתיב לעצמו לא מכבר ואיתם נוח לו לנהל את ההצגה הפרטית שלו.

באומבך פותח בסיקוונס שדווקא גורם לכל זוג שפוי להרגיש קצת רע עם עצמו, כאשר שני חלקיו של שלם מספרים זה על זה באהבה גדולה וכמעט בהערצה. ברגע שבו הצופה הממוצע מרים את שלט הנטפליקס שלו בשביל לעבור לעוד פרק ב"המכשף", כי פשוט נמאס לו לשמוע עד כמה הוא ואשתו רחוקים שנות אור מלהיות המודל לזוג נשוי או המודל להורות, באומבך מסובב את האקספוזיציה הקצרצרה והמשתפכת הזו אל מחוץ לעולם המטריקסי ונותן לצופה להשקיף בדיוק אל העולם האמיתי.


המקום לידך...הוא פנוי? | צילום: IMDB

בעולם האמיתי מחכה לבני הזוג קרב גירושין מכוער, שהם אפילו לא מודעים שהולך להתרחש עבורם ויש להם כרטיסים לזירה עצמה. באומבך רוצה שתרגישו טיפה טוב, לפרקים ואז אולי תחושו ניכור מסוים בגלל מה שהדמויות הראשיות מייצגות, אבל בסופו של דבר הוא רוצה אתכם מחוברים בצינורות אל העלילה ואל מה שהיא מייצגת עבורו ועבור רבים שאינם במאי קולנוע או תיאטרון יאפיים, מכונסים בעצמם ונשואים לאישה שרוצה להגשים את עצמה בתור כוכבת הוליוודית.

בני הזוג - צ'ארלי וניקול כבר נשואים מזה זמן מה, הם חולקים בן משותף ומסלול חייהם עולה על שרטון ענק. ניקול לא מרגישה ממומשת, כי היא זנחה קריירה קולנועית מבטיחה בכדי להיות הכוכבת הראשית של בעלה – צ'ארלי, שהוא במאי תיאטרון אוונגרד ניו יורקי מצליח למדי. היא ירדה מכס המלכות, בשביל לשמוע את בעלה מעיר לה על בסיס קבוע, בכל הנוגע למשחק שלה ומנתב את מירב האנרגיות אל עבודתו ויצירתו ופחות אליה. ניקול עוברת ללוס אנג'לס בשביל לממש את עצמה בתור שחקנית, לוקחת את הנרי – בנם המשותף ומצטיידת בעורכת דין שתשנה את כל תפיסת עולמה בנוגע לכיצד צריכים להתנהל תהליך גירושין תקין.


לא להסתכל יותר אחורה, רק קדימה (או הצידה) | צילום: IMDB

כל נורות האזהרה והאזהרות המילוליות עצמן לא עוזרות ובני הזוג הולכים ונקלעים למאבק מתיש, מקומם ומתסכל, כאשר בעין הסערה נמצא בנם – הנרי, ממנו הם מנסים למנוע את החשיפה למה שהולך והופך להיות תהליך מכוער ומייגע. ועדיין בכל פעם ששניהם נכנסים להתכתשות שלא חזו מראש, הם נפגשים אחר כך ומדברים על זה כמו שני בני אדם נורמאליים לחלוטין. כל זאת ממשיך עד ש... עד שמגיעה הסצנה הארוכה שלא תצא לכם מהלב, במסגרתה אדם דרייבר קורא תיגר על חואקין פיניקס, בלי להתבייש, בלי להצטנע ובלי להתחבא – הוא כאן, בכל מקום אפשרי והוא כאן בשביל להישאר.

נוח באומבך בסך הכל מייצר גרסה נוספת לסרטי גירושין, אבל הוא מביא זווית ייחודית שלו לכל העניין וזאת מעבר לעובדה שהוא מביים סרט בהשראת חייו. באומבך רוצה שתראו בדיוק מה כל אחד מבני הזוג מרגיש כלפי השני, בצורה הטהורה ביותר. הוא רוצה שתבינו כי פעם הם אהבו וגם אחרי שהאהבה הפסיקה, היא לבשה צורה אחרת והכתיבה לבני הזוג שגם להיפרד צריך לדעת יפה ומעל הכל ולמרות שככל הנראה גירושיו הם מקור ההשראה לסרט, הוא לא מסוגל לביים את סרטו וגיבוריו, כאשר הוא מבליט צד אחד, אשר צודק מהצד השני יותר.


הנרי, זה בסדר. אתה רק צריך לבחור אצל מי אתה ישן הלילה | צילום: IMDB

בני הזוג תכננו באמת להיפרד יפה, אבל עורכי הדין לא איפשרו להם וזו הזווית הייחודית של באומבך לסרט – הוא דוחף את הצופים אל הסמטאות האפלוליות מעולמם של עורכי הדין של הליך הגירושין ובאופן סימבולי כמובן, אותן סמטאות הן המוארות ביותר בסרט והן לקוחות ממשרדים מפוארים יותר או פחות של עורכי הדין. עורכי הדין משנים את מסלול מאבקם של בני הזוג והופכים הערכה הדדית לחוקן מלא עד הסוף, שפשוט מפוצץ את כל מטעני הרגשות של בני הזוג זה בפני זה. כל אלו נועדים בשביל להשיג מטרות שאף אחד לא רצה להשיג לפני כניסתם של עורכי הדין לתמונה ובאומבך מעניק תפקידים חשובים מאוד לחלק הזה בסיפורו.

נטפליקס בעצם מושיטה צמד זרועות משורגות ושריריות לאולמות הקולנוע, שדי טובעים באפקטים, ריבוטים, סיקוולים, פריקוולים ועד המון דרעק חסר יצירתיות. היא עושה זאת בעיקר באמצעותם של שני סרטים שכבר הבטיחו ביחד 16 מועמדויות לאוסקרים בקטגוריות חשובות יותר (בעיקר) ופחות. הקולנוע של נטפליקס הוא פנייה שפויה לקהל שכבר הולך ומאבד עניין באקשן חסר תכלית, מעוף ויצירתיות והוא הולך ומגדיל את נוכחותו בטקס האוסקר מדי שנה באופן אקספוננציאלי.


בוא נשחק במשחק "נטפליקס טורף את כל המתחרים" | צילום: IMDB

העובדה שנטפליקס גם מאפשר לצפות בבית, בנוחות ובאיזור הפרטי של כל צופה וצופה, איפשרה לסרט לשקוע היטב עבור כותב שורות אלו. צפייה בכמה חתיכות (לעיתים קטנות ומתסכלות) לא הצליחה להוריד מהעוצמות של הסרט הזה ורק מחדדת את העבודה המשובחת שביצע באומבך בהעברת עוצמת הרגשות ובבניית שלם שבנוי מסך חלקים משובח. אין מקטע או סיטואציה בסרט, אליה נכנס הצופה בכל שלב (גם אם אחרי יום או יומיים), שלא בנויים באופן כזה שגורם לחוש חיבור מיידי, רגשי ומלא.

באומבך, ביצירתו הנפיצה, העוצמתית, המפעימה והחשופה ביותר, מבחינתו כאמן ויוצר, מצליח לעלות שלב נוסף ועל פי מספר המועמדויות שסרטו קיבל, ניכר כי גם מקבלי ההחלטות חושבים בדיוק בצורה דומה וזהה וגם אם הוא לא יתוגמל בפסלונים פיזיים (כי האש עדיין בוערת סביב פיניקס וטוד פיליפס), אין ספק כי הוא מותיר חותם עז בתור יוצר משפיע בהוליווד ועוזר לשאת את נטפליקס לגבהים חדשים. השמיים הם הגבול.


זה בן. בפעם האלף. מה אני אעשה שהוא חובב ורוד

משפט על הסרט:
לא פשוט לקחת נושא שכבר דשו בו בכמה סרטים אייקוניים, להיכנס מזווית נוספת ולהפוך את המכלול לסרט אייקוני מודרני.

משפט על במאי הסרט:
באומבך שופך את קרביו על מסך הקולנוע וגם כמעט לא מעז לגרום לצופה לקחת צד במאבק. במאי שפשוט מטפס לגבהים חדשים ומרתק לראות אותו מתפתח.

משפט על השחקנים:
אדם דרייבר מרוויח את הזכות להפסיד את האוסקר לפיניקס ה-וירטואוז, ג'והנסון מועמדת לשני!!!פרסי אוסקר. אחד על הסרט הזה והשני, על תפקיד המשנה המופלא שלה ב"ג'וג'ו ראביט" וסוף סוף באה על שכרה, בהכרה שהיא מקבלת. מעטרים את הסט: לורה דרן (שזוכתה במועמדות לשחקנית המשנה בזכות תפקידה), ריי ליוטה בתפקיד נשכני וקטנטן, אלן אלדה ו-וואלאס שון הוותיקים בתפקידים מלבבים. יוצאים מן הכלל.

משפט על אורך הסרט:
אולי בגלל הצפייה המקוטעת, אורך הסרט הנושק לשעתיים ועשרים בכלל לא הורגש. אולי בגלל ההישאבות הטוטאלית לעלילה המהפנטת. לא היה צריך לגעת, אז לא נגע.