"שלוש שניות": בדיוק הזמן שייקח לסרט להישכח

טקס האוסקר כבר תם ונשלם כמעט לפני חודש ואם חשקה נפשכם בסרט בריחה, אל מחוץ לחומות טקסי הפרסים והפסלונים, אז זה בדיוק הסרט בשבילכם. נעדר תחכום יוצא דופן או תסריט סבוך, אבל עם מספיק עומס עלילתי שיכול למלא בקלות סרט וחצי, יוצא סרטו של אנדראה די סטפנו למשוך את צופיו בכל דרך אפשרית אל מותחן הפשע הזה ומזגזג בחספוס רב בין מקטעים עלילתיים, שמכילים בתוכם עולמות שלמים שהצופה מקבל הסנפה זריזה מהם, אך ורק מעל פני השטח.

אנדראה די סטפנו, הבמאי וגם אחד האחראים על כתיבת התסריט, החליט שהוא הולך על הכל ובגדול ודילג על מהמורות עלילתיות, כאשר הוא, בגדול, בוחר שלא להסביר אותן ופשוט מתקדם כל הזמן קדימה. די סטפנו מטיס את עלילת הסרט בלי לעצור ובלי להזין את צופיו בפרטים שיחברו להיגיון עלילתי בסיסי. במאי הסרט לא טורח לעגל או להתעכב על מרכיבי אופיין של דמויותיו הראשיות. הכל כאן ועכשיו – זו עובדה מוגמרת ודי סטפנו בהחלט בונה על כך שלא תשאלו יותר מדי שאלות ובעיקר תתענגו על אסקפיזם טהור, כזה המוגש על ידי (כמעט) מיטב בניה ובנותיה של הוליווד.


אין לי הרגשה טובה בנוגע לסידור הזה | באדיבות סרטי יונייטד קינג

עלילת הסרט מבוססת על בסיס ספרם של אנדרס רוסלנד וביורג הלסטרום השוודים ובמקרה או שלא, הוא מציג גם שחקן בתפקיד הראשי שהוא כוכב שוודי, ממוצא יהודי. גיבור הסרט ממשיך בקו הפיזור העדתי, כאשר הוא מנסה להסתנן למאפיה של פולנים ונשוי לאישה ממוצא ספרדי (אנה דה ארמס לא יכולה לעבודה עלינו בתפקידים שאינם ייצוג לטיני). עלילת הספר התרחשה בשטוקהולם, עלילת הסרט – בניו יורק. כמובן שקוראי הספר ירגישו ריחוק עלילתי ותפאורתי, בכל הנוגע לצורה בה מספר הבמאי האיטלקי את הסרט אך בהחלט יחושו יופי של קיבוץ גלויות בזכות כל אלו, עובדה שולית שפחות תורמת לשום דבר מעבר לפיקנטריה.

הקינמון הראשי; הלא הוא ג'ואל קינמן, אשר זכור בעיקר מהחידוש הרובוקופי של שנת 2014, הפעם מגלם את תפקידו של פיטר קוזלו, עבריין לשעבר וסוג של מלשן שתול של ה-FBI בהווה. הוא מנסה לעזור לסוכני הבולשת להפיל את הקינגפין של המאפיה הפולנית המקומית ונקלע בעל כורחו לסיטואציה בעייתית מאוד, המערבת סוכן משטרתי סמוי, במסגרת עסקת סמים שמשתבשת. התכנית המקורית שלו ושל סוכני הבולשת מתחרבנת בצורה קולוסלית ופיט מוצא את עצמו בין פטיש ה-FBI לסדן המאפיה הפולנית, כאשר שני הצדדים מציבים לו אולטימטום: להיכנס לכלא או לאבד את כל מה שהשיג עד עכשיו עבור שני הצדדים וזאת בעיקר על מנת לפעול מתוך בית הכלא על מנת לקדם את שתי המטרות החופפות והמתנגשות בו זמנית – הן עבור המאפיה והן עבור הבולשת.


ועכשיו בלי חולצה | באדיבות סרטי יונייטד קינג

מהלך על חבל דק וכמעט קרוע, חייב פיט לתמרן בין גנרל הפשע הפולני המאיים עליו, על אשתו ובתו, בין סוכני ה-FBI שלא מראים יציבות בכל הנוגע להבטחותיהם עבור עתיד משפחתו ולקלחת מתווסף גם שוטר ניו יורקי, שנכנס לתמונה בשביל לנסות ולקבל הבהרות על הצד המשטרתי בסיפור שהשתבש. החבל של פיט נמתח מכמה כיוונים והוא מוצא את עצמו מלהטט בין כל אלו, בעודו בכלא, מנסה לשמור על חייו ועל חיי יקירותיו, ששורדות לעת עתה, מחוץ לכותלי בית הכלא. אם כל זה נשמע לכם דחוס מדי, בקצת פחות משעתיים, הרי שאתם צודקים בהחלט.

ריבוי קווים עלילתיים ודמויות מרכזיות שצצות ונעלמות למכביר לא עוזר לשפוך אור על כל הנוגע לרציפות העלילתית או ליצור חיבור רגשי עמוק מדי לגיבור הראשי. ריבוי ההתרחשויות שהוא חווה בעיקר יוצרים תחושה של עומס יתר ואיבוד עניין בעלילה עצמה, אשר גולשת מחוץ לגבולות התחומים שמגדיר עבורה הז'אנר. כמו כן מתקשה במאי הסרט לפזול או לסטות מהקו הכללי שהתווה לעצמו הז'אנר ובד בבד ליצירת המתח הכללי למדי, הסרט מתקשה להמריא מעבר לקיבועים הנרטיביים שמכתיבה סוגת המתח והפשע מראש.


פעם הייתי שומעת את קומון באוזניות | באדיבות סרטי יונייטד קינג

די סטפנו לא מציג בקיאות גדולה בכל הנוגע לרגע והעיתוי בו הוא אמור להוריד את סיר הלחץ הזה מהכיריים או לכל הפחות להנמיך את הלהבות הבוערות תחתיו וזאת על מנת ליצור איזון מינימלי, בעבור הצופים המופגזים בגודש במידע וקווי העלילה. כאשר הוא מוריד סוף כל סוף את כל המפלסים לכדי איזון מוחלט, מוצא את עצמו הצופה עם תוצאה שכיחה, גנרית וסתמית למדי, שנראתה בעוד כמה מאות או אלפי סרטים, אותם מייצרים תכתיבי הז'אנר.

זה סרט לכיבוי חלקי של המוח בכניסה אל תוך אולם הקולנוע ועם זאת רק מדגיש כמה מלחמת ההתשה של זליגת התכנים לטלוויזיות סטרימינג דוגמת נטפליקס ודומותיהן הולכת וקרבה לכדי הכנעה דרך כיפוף פרקי האצבעות של סרטים המיועדים לקולנוע בצורה מובהקת, בזכות עזרים טכנולוגיים יוצאי דופן. סרטים מסוגו של "שלוש שניות" רק מציגים כמה שהתהליך של מעבר לטלוויזיה הופך להיות התהליך השפוי ביותר בשטח ועוזר להבין כי סרטים מסוגו לא אמורים לקבל במה על המסך הגדול.


היום הוא איתי על הסט | באדיבות סרטי יונייטד קינג

משפט על הסרט:
מתחיל מבולבל ומבולגן ואף נמשך בצורה שכזו עד הכניסה לבית הכלא, שם מתבהר לפרקים ועם זאת לא משהו שלא ראיתם בעבר, בכל הנוגע לסגנון או תוכן העלילה.

משפט על הבמאי:
הבמאי של "אסקובר: גן עדן אבוד" בסרטו השני בלבד בתור במאי (מוכר יותר בתור שחקן מ-דרג נמוך). נצמד לתבניות המוכרות ושולל סיכון לסרט גרוע, אבל גם לא יותר מדי טוב.

משפט על השחקנים:
קינמן חובר לאנה דה ארמס, רוזמונד פייק (בתפקיד די פלקטי), קלייב אואן (ששוב מוכיח כי הוא מצוי בדמדומי הקריירה שלו) והראפר-שחקן קומון, שלא צריכים לאתגר את עצמם או את הצופים בהופעות יוצאות דופן.

משפט על אורך הסרט:
כמעט שעתיים, זמן לא מועט אם שואלים את המשתמש הרגיל ועם זאת, בעקבות ריבוי העלילות קשה לומר שהזמן מספיק לפתח את הסרט באופן מלא.