"ג'וג'ו ראביט": וואיטיטי, בדיוק מה שרציתי

הבמאי שפרץ לתודעה ב"ת'ור: ראגנרוק" ניצל את כל הסופרלטיבים שנשפכו על עבודתו והחליט לקחת פרויקט שאפתני מאוד על עצמו. סרטו הנוכחי מבוסס על ספרה של כריסטין לוננס ומפציע לאחר עשור שהפרויקט הזה לא הצליח לקום ורק לאחרונה, עם הצלחתו של וואיטיטי, הוא קרם עור וגידים. ועם כל הנאמר, הפרויקט החדש התקבל ברחבי העולם בתגובות מעורבות, כאשר מצד אחד הוא מקבל אהדה רבה ומהצד השני זוכה לצקצוקים צדקניים ומפקפקים. בינתיים האהבה גברה על החשדנות וסרטו זכה בפסטיבל טורונטו, בפרס בחירת הקהל - אינדיקטור קלוש למדי למה שיצפה או לא יצפה לו בעוד כחודשיים, בזירה היוקרתית והגדולה ביותר בעולם הקולונוע ההוליוודי – בטקס האוסקר.

וואיטיטי הוא יהודי-מאורי, עובדה שככל הנראה נתנה לו את התחושה שהוא יכול להתעסק עם היסטוריית השואה ולצאת מזה בלי לחטוף יותר מדי על הראש. יהדותו של הבמאי המצליח דווקא לא עמדה לצידו בכל הנוגע לשינוי דעתם של המתנגדים הרבים ועם זאת, אם רק תתנו צ'אנס לסרט המעניין, השנון, המבריק והמצחיק הזה, תגלו כבר מהרגע הראשון שהוא בהחלט עומד בציפיות הגבוהות, אשר הרים לעצמו הבמאי המסקרן הזה. הוא מציג סאטירה חברתית ופוליטית מבריקה, שלא חוששת להשחיל גם את הצורר הנאצי בתור סוג של קוריוז מתגרה, אבל ממש לא כזה שתחבבו את המכלול שלו ואת כל מה שהוא מייצג בסוף הסרט.


בוא נרוץ להשמיד כמה יהודונים מפלצתיים ג'וג'ו! | באדיבות סרטי פורום פילם

הדמות שיצר וואיטיטי ואותה הוא גם מגלם, היא ממש לא הנושא המרכזי בסרט, אבל היא תגנוב את ההצגה כמעט בכל סצנה בה היא מופיעה. דמותו הבדיונית של היטלר, המתפקד בתור חברו הדימיוני של ג'וג'ו, היא בחירה קומית מעניינת ומושכת את תשומת הלב בכל רגע נתון בה היא מופיעה; הן בסרט עצמו והן בתור הבאז שנוצר סביב הסרט ובכלל. הדמות והסרט גם יחד מעידים רק על עובדה ברורה אחת ש-וואיטיטי מוכר לצופים: הוליווד והרעיונות המקוריים מסרבים למות, נכון לעתה.

בין כל ערימת החידושים, הרימייקים, סחיטת מיצי הקיבה של סרטי "מלחמת הכוכבים" ואפיית אותה העוגה בצורה אחרת, רק עם טעם זהה לחלוטין, "ג'וג'ו ראביט" הוא קרן עוצמתית ובוהקת של תקווה, שהקולנוע ההוליוודי עדיין לא איבד את זה לחלוטין. וואיטיטי מציג חזון שנראה כפרי אהבתם של ווס אנדרסון והאחים כהן, כאשר הוא מציג פארודיה פרועה לפרקים רבים, אבל כזו המהולה היטב בדרמת ילדות-נעורים מרגשת ונוגעת. הצבעוניות, המוזיקה והצילומים מהווים עוגן בסיסי ומשמעותי, כחלק מהחזון של האיש. הקאסט המטורלל שבחר (כולל אותו עצמו בתפקיד היטלר, כאמור) נותן לו את האפשרות להעביר את הרעיון בצורה מופתית וקלילה, ללא שום בעיות.


מה שלא תעשה, שלא תתקרב אל היהודיה הזו. היא תכשף אותך | באדיבות סרטי פורום פילם

סיקוונס הפתיחה הוא פעולה משולבת קומית-מוזיקלית ומעיד מיד על מה שהקהל הולך לקבל בסרט. יוהאנס "ג'וג'ו" ;, בן העשר, הוא ילד שחלומו הגדול ביותר הוא לשרת את הפיהרר וכמה שיותר מקרוב, אם הדבר יתאפשר לו בהמשך הדרך. החבר הדימיוני שלו הוא מן גרסה גרוטסקית ומוקצנת של הצורר הגרמני – הוא מדבר במבטא כבד מאוד, יורה שטויות בקצב של נשק אוטומטי, מעודד את ג'וג'ו ומכוון אותו לדרך הרייך, גם כאשר מסלול חייו של הילד הצעיר עולה על מהמורות מרובות. המבחן הגדול והאמיתי של יחסי ג'וג'ו עם יציר דמיונו, המבוסס על אדולף היטלר, מגיע כאשר הילד הצעיר, שגר עם אמו, מגלה כי היא מחביאה בעליית הגג שלהם נערה יהודיה.

הימים הם ימיה הכמעט אחרונים של מלחמת העולם השנייה ועולמו של ג'וג'ו הצעיר קורס עליו, כאשר הוא מגיע לקייטנת ילדים היטלראית ובמסגרתה שטיפת המוח שעוברים הילדים היא בשיאה. ג'וג'ו לא צריך יותר מזה בשביל להיות משוכנע שהיהודים הם אויביו, אבל הוא מגלה על עצמו שהוא עדיין רחוק מלהיות בשל לשרת את הפיהרר שלו ולאחר מפגני פחדנות ואומץ, המגיעים בזה אחר זה, הוא נגרע מהקייטנה, חוזר לחיק אמו ומגלה את הדיירת הלא צפויה, המתגוררת בעליית הגג שלו.


אז יש לך פה יהודים או לא? | באדיבות סרטי פורום פילם

הסיפור שמתחיל בשנאה וחשדנות, הולך והופך לסיפור חיבה גדולה והיכרות של הצד האחר, כפי שתצפו מסיפור אהבת ילדות. כמובן שגם הסיפור כולל ניגודים, ברוח השואה, אבל הוא עטוף בערימות של ארס מטפטף וביקורתי כלפי החינוך הנאצי, שטרם נמחק מהעולם. הגזענות העיוורת, המתבססת על ערימת שקרים וסיפורי עם אכזריים איננה רק מנת חלקם של הנאצים ממלחמת העולם השנייה, היא עודנה מתקיימת במאה העשרים ואחת ולא רק תחת מעטפת נאצית. וואיטיטי מקפיד למרוח את סיפור ההיכרות וההבנה הזה בשלל מטאפורות ומוטיבים בולטים והדמויות שלו משרתות היטב את המטרה, כאשר הן מעבירות בעצמן את ההילוך, שהסרט דורש מהן להעביר, על מנת להגיע לשיא בתזמון מושלם.

וואיטיטי יודע בדיוק מתי להשחיל את המוטיבים המרגשים שלו, שמרגישים לקוחים מתוך סרטי השואה הגדולים מכולם ובכך שומר על גחלת רצינית, מרגשת ואותנטית ועם זאת, הוא מקפיד שהצוות, אשר נבחר בקפדנות ודייקנות על ידו, בעזרת מבטא כבד, קומי וטקסטים מטורללים לחלוטין, יוכל להמחיש בדיוק עד כמה מופרכת וחולנית הייתה נקודת המבט של הנאציזם כלפי העם היהודי ועם זאת, לא מופרכת מספיק בשביל למנוע את רצח העם שביצע המשטר הנאצי.


תשאירי אותו, אנחנו נדאג לו לגדול כמו נאצי קטן וטוב | באדיבות סרטי פורום פילם

ועם זאת ולאחר שערבב מורכבות תמתית עם קומדיה סאטירית, חתרנית ומופרעת, שילב צליל ותמונה יוצאים מן הכלל, וואיטיטי בסך הכל רוצה שהמסר שלו יתקבל בהבנה ואהבה. הוא חותר לכזו אהבה, אשר יכולה לבטל שנאה תהומית וחסרת רציונליות בסיסית. הלעג על תורתו ואמונתו של המשטר הנאצי היא רק אחת הדרכים, שבהן פוסע הבמאי המוכשר. אפקט הצד הוא כמובן הבחירה האומנותית, הכוללת את הצגתו של הפיהרר בתור דמות שיכולה להתפרש כחמודה, על אף שכל תכליתה היא שטנית והוא מתברר עם כל צעד, שעובר גיבור הסרט, יותר בתור השטן כל הכתף מאשר החבר הדימיוני שאמור לעזור לבחור החלטות נכונות.

הסרט הזה ראוי להילקח בשיא הרצינות, בתור מועמד לפחות וזאת בזכות התעוזה והבחירה בסיפור מקורי למדי, שהוליווד לא תמיד יכולה לעכל ולהכיל בקלות. וואיטיטי הוא בהחלט אחד הבמאים שהעשור החדש הזה הולך לאמץ בחום ואהבה ושני הסרטים, שעליהם הוא נישא, בהחלט הולכים להעניק לו מעמד של קבע בין שלל הפסטיבלים והפרסים שיתחילו לאט לאט להיערם אצלו בארון. "ג'וג'ו ראביט" וטאיקה וואיטיטי מקבלים היטב את העשור והשנה החדשה ובהחלט יהיה מרתק לעקוב אחרי המשך דרכם בחודשיים שעוד יגיעו.


משוך באצבע! לא...אתה! | באדיבות סרטי פורום פילם

משפט על הסרט:
מועמד לפרס גלובוס הזהב והצלחה כבירה, גם ללא המועמדות הזו. פארודיה מבריקה, שנונה, קצבית ופשוט עשויה היטב בכל מחלקה, אליה משתייך הסרט הנפלא הזה.

משפט על הבמאי:
טאיקה וואיטיטי מביים ומגלם את אחד התפקידים המופרעים בסרט. הבמאי המסקרן הזה מפגין יכולות עילאיות בסרטו, בעודו פורץ לא מעט גבולות ובעיקר מותיר סקרנות עצומה בנוגע לאיך ייראו הפרויקטים העתידיים והשאפתניים שלו.

משפטים על השחקנים:
יש כאן תוצרת של השחקנים הצעירים, ברמה של אחד מסרטי ווס אנדרסון (ועוד שלל אלמנטים שמזכירים את סרטיו). רומן גריפין דיוויד, קרי ג'וג'ו, בתפקיד מאתגר ומופלא, שכבר זיכה אותו במועמדות לגלובוס הזהב. ביצוע מושלם לליהוק צעיר ולא מוכר. ת'ומסין מקנזי ("ללא עקבות", "המלך") בכימיה נהדרת עם הכוכב הצעיר וארצ'י ייטס הצעיר פשוט מופלא. מקיפים את הקאסט הצעיר כוכבי ענק, בתפקידים משניים; סקרלט ג'והנסן מזכירה לנו שאיננה רכוש מארוול בכלל ושהיא שחקנית, מהטובות בהוליווד ולא בגלל הבלונד והפנים היפות. רוקוול מופרע כמו שרק סרט שכזה יכול להוציא ממנו ורבל ווילסון סיידיקיקית נהדרת עבורו. סטיבן מרצ'נט ("לוגאן: וולברין") בתפקיד זהוב ואפילו אלפי אלן (ת'יאון גרייגו'י) מופיע לפרקים. וואיטיטי מנכס לעצמו עוד קרדיט, מעבר לבימוי, על התפקיד שמשך את עיניי כולם, בהצלחה מרובה.

משפט על אורך הסרט:
כמעט שעה וחמישים. קולח ולא סובל מעודפים מיותרים. נהדר גם בכל הנוגע לזמנים.