"השומרים": החפוז הטוב ביותר בטלוויזיה

קשה לדמיין או לחשוב מאיפה להתחיל לדבר על יצירת המופת המרתקת והמושכת שדיוויד לינדלוף הפיל על אוהביו ושונאיו כאחת. בעידן שבו הקומיקס שולט בשני סוגי המסך – הגדול והקטן כאחד, זה כנראה היה עניין של זמן עד ש"השומרים" – יצירה שכמעט מקולל לגעת בה, תקבל גרסה טלוויזיונית משלה. ואיזו גרסה זו הייתה. עונה מופתית הורידה את המסך על עצמה ועל הסדרה כולה, ככל הנראה והותירה את הצופים עם פה פעור ומספר שאלות, שרובן מתחילות את ה"למה?" וה"מתי?".


אתה תשב שם ותחשוב טוב טוב מתי אתה מוציא לנו עונה שנייה | באדיבות yes

הנובלה הגראפית של אלן מור ודייב גיבונס, מאמצע שנות השמונים, כבר קרמה עור וגידים לכדי סרט עלילתי, שביים זאק סניידר ב-2009 וגרר אחריו ביקורות חצויות בין קהל הצופים וקהל המבקרים. זו הייתה הוכחה כמעט ניצחת לכך שאת החומרים של אלן מור הוא יכול להדליק רק בעצמו ולקח עשור שלם בשביל שיגיע האמיץ הראשון שיוכל להתעסק עם אחת מיצירות הקומיקס המורכבות והמוערכות של מור ומי יכול היה להתאים יותר מיוצר "אבודים" ו"הנותרים" – דיימון לינדלוף, שכפי שנוכחנו לדעת הצליח להוכיח כי אפשר לגעת ברעיון היסטורי ומקורי ולתקוף אותו מכיוונים אחרים, שאינם שחזור ומיחזור.

לינדלוף מנצל את המדיום הטלוויזיוני לטובתו כאשר הוא פורש יריעה קצת יותר רחבה מזו שמציע לו המדיום הקולנועי, שאולי אינה רחבה במיוחד, אבל היא בהחלט מספיקה ונותנת הצצה רחבה הרבה יותר לסיפוריהן של כמה מהדמויות המרכזיות, אותן מפגישה הסדרה לצופים ובעצם מרחיב את תפקידן של חלק מהדמויות שהיו שייכות לעולם של הנובלה הגראפית, אשר תורגמה לכדי אותו סרט שנוי במחלוקת לפני כעשר שנים. לינדלוף לא חוסך פרטים קטנטנים ועד גדולים ומגלף באסתטיות ואומנות את כפיסי העץ העדינים ביותר מהעלילה ומהדמויות שלו ובכך יוצר דיוקן מורחב לכל אחת מהדמויות וכן למצב הנפיץ ששורר בזה הרגע באופן גלובאלי.


בפעם הקודמת שמישהו ניסה לייצר לדבר הזה גרסה מצולמת | באדיבות yes

אין פרט קטן ששתול בתמונה שהוא קטן מדי או מקרי, כיוון שלכל אחד כזה ישנו הסבר שהופך את השלם לכלום ללא חלקיו. כל פרט מהווה קריצה ורפרנס שיוביל את הצופה לכיוון חקירה אחר – בין אם לעלילת הקומיקס ובין אם לעלילת הסדרה, שבעצם נשענת בצורה ישירה לעלילת הנובלה הגראפית. כל פריים בעלילת הסרט מנוצל עד תום ודורש מהצופה לעצור לרגע, לחפש למה התכוון המשורר ולחזור עם עוד כמה גרמים של הבנה וכמה שזה נשמע מסובך ברמה ווסטוורלדית, זה דווקא הולך ונהיה פשוט מפרק לפרק וההזנה המלאה של הצופים, גורמת להם לרכוש סט של מיומניות אשר מסייע להם להתמודד עם תכני הסדרה, הדורשים התייחסות עודפת.

הקומיקס המקורי נכתב באמצע שנות השמונים, כאשר טראומת וחרדת המלחמה הקרה נמצאת בכל בית אמריקאי. דרכו של הציבור האמריקאי להתמודד עם התקופה, כלל בתוכו מספר גיבורים במסכה - לוחמי צדק נעדרי כוחות על, שהופכים להיות מוקצים מחמת המיאוס על ידי המשטרה והציבור ובהמשך בחסות החוק. רובם פורשים ורק זה בעל כוחות העל האמיתיים – דוקטור מנהטן, נותר בשירות המדינה ועוזר לנצח את מלחמת וויאטנמם ובעצם מהלך ספרותי זה יוצר מור מציאות מקבילה לזו שהתרחשה באותן השנים ואת המציאות ההיא בוחן מחדש לינדלוף בשנה הנוכחית, עם חוקים משלו ופרשנות משלו לצורה בה המשיכה עלילת השומרים, כשלושים שנים לאחר תום עלילת הנובלה הגראפית.


יעלה ויבוא המנצח בתוכנית הריאליטי: "מי רוצה להיות רורשאך?" | צילום: IMDB

לינדלוף דורש להתעכב על המניעים של אותם אנשים במסכה, אשר מחביאים יותר מפניהם במישור הפיזי וכוללים מתחת לאותה המסכה גם טראומות אישיות. האב המאמץ החדש של "השומרים" עושה זאת בעזרת מספר גיבורי "על" חדשים משלו, אשר משתלבים עם חלק מאלו ששרדו את אירועי העלילה המקורית וזו של סדרת חוברות הקומיקס (12 במספר). העלילה של לינדלוף מספרת שדוקטור מנהטן עלה השמיימה (או נכון יותר, מעבר להם – למאדים), לאחר שהפסיק להתעניין במצב בני האנוש. רוברט רדפורד הוא הנשיא של ארצות הברית בשנת 2019 והוא החליף את ריצ'ארד ניקסון, שנותר נטוע בתפקידו הרבה מעבר לזמן הכהונה המקובל וברחבי ארצות הברית עוד מסתובבים אנשים עם מסיכות ומנסים לשמור על האיזון העדין שבין המשטרה לציבור.

המסע מתחיל בטולסה של תחילת שנות העשרים ומביא לידיעת הצופים מקרה לינץ' ברוטאלי, אכזרי ועירוני, במסגרתו טבחו חברי כנופיית הקו קלוקס קלאן בתושביה השחורים של העיירה ובעידוד המון לבן זועם ונייטראלי, כביכול. מעבר לפרט היסטורי מאוד חשוב (אותו לא הכירו צופים רבים של הסדרה, עד שהגיע לינדלוף עם הסדרה הזו שלו), הסיקוונס הפותח מהווה מנוע עלילתי חשוב, שבסופו של דבר גם חושף את אחת הדמויות החשובות שכלל לא נכתב עליה בקומיקס ועדיין היא אחת המשמעותיות ביותר בסדרה.


אפילו לא כאלו מסכות מגניבות | צילום: IMDB

המשך הסדרה ממשיך להתמקד בטולסה של שנת 2019 ובגיבורה הראשית של הסדרה – אנג'לה אייבר (המגולמת באופן פשוט מופתי על ידי זוכת האוסקר, רג'ינה קינג), שוטרת לשעבר ובעלת מאפייה בהתהוות, בהווה. אנג'לה פרשה מכוח המשטרה, זכר למקרה טבח נוסף שנגרם גם על ידי חברי הקו קלוקס קלאן ובמסגרתו רצחו חברי הכנופיה המקומית שוטרים ומשפחותיהם. אירוע זה הוביל לכך שהשוטרים מסתובבים עם מסכות צהובות, לכיסוי פניהם ולשמירה על זהותם וזהות משפחתם, זכר לאותו טבח ובנוסף להכל, מסתובבים בין השוטרים גם לוחמי הצדק במסכות (שלא מתקראים בסדרה "השומרים" – כי זה מובן מאליו) ואנג'לה היא אחת מהם.

אין לאף "גיבור" כוח מיוחד, מעבר לרעל עודף וחוש מפותח לצדק. ה-KKK מסתובבים גם הם עם הפנים מכוסות בתחפושות של רורשאך, הגיבור שקיפד את חייו בתום הספר בידי דוקטור מנהטן. וכדי שיהיה קצת יותר מעניין, על גבול ההזוי, מדי פעם גם יורד גשם של דיונונים, המלווה באזעקה דמויית "צבע אדום", זכר לתקרית הדיונון שתקף את ניו יורק בשנות השמונים וגרם למותם של שלושה מיליון מאזרחיה. נשמע ביזארי בטירוף, נכון? חכו שתגיעו לטירה של אדריאן ווייט (ג'רמי איירונס באחד מהתפקידים הגדולים ביותר שלו בשנים האחרונות על מסך כלשהו) אי שם באירופה, שהיא בעצם הירח של מאדים.


מי הכי קולית בעיר? | באדיבות yes

אכן צעדיה הראשונים של הסדרה גובלים בביזאר, אבל ככל שהיא מתקדמת הם הולכים ולובשים צורה הגיונית הרבה יותר ואם יש לכם זמן לשבת ולנבור בחומרים הצצים במהלכו של כל פרק, אין ספק שתוכלו להעשיר את הידע האישי שלכם וכמו כן להתחבר לפרק בצורה כמעט אבסולוטית. בעצם המהלך היסודי הזה מתגלה אחד השטיקים של הסדרה – הירידה לפרטים, שגובלת בהפרעה נפשית לפעמים, אבל בדרך כלל היא מופתית, כאשר רפרנסים נורים בקצב אש, שקצת מקשה את העמידה בעומס הפרטים הקטנים ועם זאת כל כך מתגמל.

לינדלוף יפנה אתכם, כלאחר כבוד, אל יצירתו של אלן מור, בעודו רומז, קורץ ועוטף במטאפורות, שרק יציתו לכם את הדימיון. הוא כולל את חלק מסיפורי המקור ל"שומרים" עצמם בתוך סדרה פנימית, שהיא חלק מהסדרה ולה הדמויות מתכחשות ומפנות לה את גבן. הוא מעניק לקהל פרקים שלמים ומופתיים, בכדי להכניס את הצופים אל לב ליבה של הטראומה האישית של הגיבורים הראשיים של הסדרה ואפילו מתסבך את הצופה הממוצע (וגם זה שקצת מעליו) עם שמות פרקים שיוציאו את הצופה מדעתו ולא, זה לא מידע מיותר שנועד בכדי לעבות את כמות פרקי הסדרה.


מעניין אם אפשר לשחק עם האסימון הזה במשחקי וידאו | צילום: IMDB

כפי שעלילת ספרו של מור הייתה רלוונטית בשלהי שנות השמונים, כך גם עלילתו של לינדלוף רלוונטית לימי ארצות הברית הנוכחית של טראמפ וכוללת התייחסויות לנושאים בוערים בעידן הנוכחי – גזענות בצל מנהיג סורר, שכדאי ואפילו רצוי להטיל דופי בתפקודו ומעמד השוטרים בעידן שבו כל אחד כזה שלוחץ על ההדק הופך אוטומטית לאשם. הוא עושה זאת בתחכום, אלגנטיות, בפרטי פרטים ועם טונות של כבוד ליצירה המקורית, אשר משמשת לו את הקרקע הספוגה בחומר דישון איכותי.

לינדלוף לא מפספס אף פרט מהעבר, ההווה ומכוון אותנו בסופו של דבר לעתיד. הפרק האחרון מסתיים במיני קול ענות חלושה ועם זאת אינו מעיב במעט על השלם, שהיה מאתגר ומתגמל לכל אורכה של העונה, אילץ את צופיו לצאת מכל מסגרת אפשרית והכריח אותם להרים את עצמם בכמה רמות מעל כל סדרה שקשורה לקומיקס בשטח, בדיוק כפי שהקומיקס עצמו ביצע עבור כל הז'אנר לפני שלושים ושלוש שנים. לנו רק נותר להחזיק אצבעות ולשאת תפילה חרישית לאלוהי HBO: "שלא ייגמר לעולם...".