"פצצה": פיצוץ מבוקר

רוג'ר איילס היה קול חזק ושנוי במחלוקת בתקשורת האמריקאית. הוא הקים את פוקס ניוז ושלט בה ביד רמה במשך יותר משני עשורים, אבל מה שהנחיל בערוץ שלו נסוב בעיקר סביב התנהגות בהמתית ואורכן השנוי במחלוקת של חצאיות המגישות בערוץ, שתמיד ישבו היכן שיהיה נוח לצופים להתבונן ולראות. רוג'ר איילס הוא לא הסיפור המרכזי של הסרט, אבל הוא בהחלט המנוע העלילתי המשמעותי ביותר בסרט, שהולך וממסד את המסרים של עידן #MeToo.


בואי בלונדה גנרית, נלך ללעוס ולעשות טלוויזיה | באדיבות סרטי פורום פילם

את מה שפוקס ניוז שידרו לעולם, אף אחד לא ניסה לעצור - מגישים גברים פחות אטרקטיביים למצלמה היושבים בכפיפה אחת עם מגישות יפיפיות וכאלו בעלות דעות ימניות ככל האפשר. הן שימשו כתפאורה ומושא ללעג, אמנם זה הוצג בצורה קלילה ומרומזת ואילו הגברים חיים את החלום, שכנראה היה מאוד פופולארי בשנות השבעים והשמונים ובעידן המתוקן של השנים האחרונות הרבה פחות.

מהפכת התנועה הוציאה המון המון נשים אל מחוץ לארון הבושה והסרט הזה מתעסק בשלוש מהן. שתיים אמיתיות (מגולמות על ידי שרליז ת'רון וניקול קידמן) ואחת שאינה אמיתית, אך מורכבת מסיפורים רבים ואותנטיים של נשים אמיתיות (ומגולמת על ידי מרגו רובי). כל אחת מהנשים מוצגת בנפרד ולפעמים בהצטלבויות, על מנת להגיש את הרקע והסיפורים הקשים שנכלאו עמוק בפנים וחיפשו את הדרך להתפוצץ אל מעבר לגבולות הפחד.


כל אחת היא אור קטן וכולנו אור איתן | באדיבות סרטי פורום פילם

וזה מתחיל פוליטי ומהיר, כמעט כמו בסרט הקודם שעבורו כתב צ'רלס רנדולף את התסריט וזכה להצלחה קופתית עצומה ("מכונת הכסף"). הפעם אין משבר כלכלי, אלא משבר הטרדות מיניות וזה מתחיל, איך לא? אצל דונאלד טראמפ. למי שלא קרא תקציר על הסרט הזה מצפה הפתעה בשינוי הכיוון החד שמכיל בחובו הסרט, ממש עם התחלתו. בדיוק שזה נראה כמו תחילתו של עוד מאבק על רקע פוליטי והליכה לכיוון העימות בין טראמפ לקלינטון, הסרט חוזר אל תוך האולפנים ומתחיל לדוג משם מגישות מוטרדות בהווה, מוטרדות בעברן או כאלו שבדרכן להיות מוטרדות.

דווקא זהותו של המטריד נראית מטושטשת, מבחינה עלילתית, אבל עם הזמן זה הולך ונהיה ברור הרבה יותר. עם הזמן מצטברות עוד ועוד עדויות אל מול פני הצופים והסרט הופך למאבק פינג פונג, העובר מדמות לדמות, ששוברת את הראש האם להתלונן או להישאר מאחור, עם המון בחילה, אבל על מנת לשמור על עבודתה ועל הקידום המובטח לה, תמורת הטרדות קלות עד קשות.


אני לא יודעת מה לעשות. קידום או הטרדה | באדיבות סרטי פורום פילם

ג'יי רואץ' (סדרת סרטי "אוסטין פאוארס"), במאי הסרט, מתחיל להוריד עוד ועוד קליפות במה שנראה מחויך ותמים, בכל הנוגע לעטיפת הערוץ. בעוד המגישים והמגישות נראים מחויכים ומבודחים במהלך רוב הזמן, מאחורי הקלעים מתנהל אורח חיים שונה לחלוטין ועולם אחר. העולם ואורח החיים האפלולי שלו נחשפים בכל פעם על ידי דמות אחרת, בעלת רמת מעורבות שונה וכמובן רמת הטרדה שונה.

התבנית של הסרט נראית מוכרת מכיוון שהיא מעין שימוש חוזר באופן אותו כתב רנדולף את "מכונת הכסף". הדמויות מציגות את עצמן ואת הסיטואציות, שוברות קירות ומנגישות את הידע עבור הצופים וככל הנראה, אם היה מדובר בסיפור מסובך יותר (כמו ב"מכונת הכסף" עצמה) היה צורך בפרשנות מתוך הסרט, כזו קלילה ובעלת סרקזם מדוד, אך למען האמת התכנים של הסרט הזה נגישים הרבה יותר ומסובכים פחות מאלו שהוצגו בסרט של אדם מק'יי.


אל תסתכלי עליי ככה, עשיתי מה שצריך בשביל להתקדם | באדיבות סרטי פורום פילם

שלושת הבלונדיניות הללו, שהעזו להזיז סלעים לגבי מה שככל הנראה היה ברור יותר מכל ולכולם, עשו תפנית ושינוי חשוב עבור המין הנשי בעידן שבו גופן-מקדשן יותר מבכל עידן אחר. סוף הסרט, לעומת זאת, מנסה להציג שלמרות שברור כמה הייתה חשובה זעקתן, אותה זעקה נבלעה ועדיין זקוקה לחיזוקים משמעותיים, בכל הנוגע ליחס אל המתלוננות אל מול המטריד.

"פצצה" הוא סרט חשוב בעל סיפורים שחובה שיישמעו וייחשפו, אשר מציג תסריט ממזרי ומתחכם. לעיתים מתחכם יותר מדי, אבל למזלו מפצה על כך בעזרת תצוגות משחק נפלאות ומחלקת איפור שכנראה תזכה את המאפרים בפרס אוסקר, בכל הנוגע לשינוי פניהן של לא מעט דמויות. עם כל הנאמר, "פצצה" הוא סרט שסיפורו נבלע כחלק מתנועה, יכול היה להיות דרמטי ועמוק הרבה יותר וככל הנראה לא ייזכר לזמן רב.


תני דחיפה קלה, יש פה באמפר | באדיבות סרטי פורום פילם

משפט על הסרט:
סרט נהדר, בעל סיפור חשוב בעיקר לאנשים שלא גרים בארצות הברית וכמובן מחזק את מעמד שחקניותיו במירוץ ההולך ומתקרב לפרסי האוסקר.

משפט על הבמאי:
האיש שהיה אחראי על סדרת הסרטים הגאונית של "אוסטין פאוארס" הולך עם קו עלילתי קצת מבולגן, אבל בעל סיפורים בדידים ברורים וכמובן פואנטה ברורה מעל הכל.

משפט על השחקנים:
ת'רון ורובי זיכו את עצמן במועמדות לטקס פרסי גלובוס הזהב. קידמן מאופרת היטב ובעלת תפקיד פחות גדול. ג'ון לית'גו מאופר מדהים ומשחק נפלא ושאר הקאסט הוא תאווה לעיניים וכולל שחקנים נפלאים כמו: אליסון ג'ני, קייט מקינון ומלקולם מקדואל.

משפט על אורך הסרט:
כמעט שעה וחמישים. לא ארוך או מטרחן מדי ומתאים את עצמו לקצב הקליל בסנכרון מוחלט.