על פסיכולוגיה וארתור פלק

זהות, אדיפוס ופגיעות נרקיסיסטית, או כמה מילים על דמותו הטרגית של ג׳וקר, על האלימות בסרט ועל למה היא מפעילה אותנו כל כך. יצאו די הרבה מילים, אז אולי כדאי לשבת עם כוס קפה. גדולה.

***אזהרת ספויילר - כחלק מניתוח מאפייני הסרט, יוסגרו פרטים רבים ומשמעותיים מהעלילה***

אמ;לק - ההבנה את תהליך הקריסה של ארתור פלאק, ואופי האלימות מפעילים אותנו כל כך מתוך נגיעה בחוויות אישיות וחרדות אישיות שיש בכל אחד מאיתנו. יחד עם זאת, לא כל מי שסובל ממצבים פסיכוטיים, קושי לפתור את תסביך אדיפוס שלו, ומפגיעות נרקיסיסטיות מדרדר למערבולת רצחנית ואלימה.

סיפורו של ג׳וקר, כפי שמתואר בסרטו של טוד פיליפס, הצליח לגעת בי ולטלטל אותי באופן ייחודי. עד כדי כך שניסיתי לחשוב למה, ולנסח את זה במילים לעצמי (ואז גם לשתף את המילים האלה פה). הסרט נחווה כאלים במיוחד, למרות שמבחינה ויזואלית או פלסטית, כבר ראינו הרבה סרטים אלימים יותר ובוטים ממנו. זה כנראה, לא ה״מה״ שרואים אלא ה״איך״ שזה מועבר. ה״איך״ הזה נוגע ככל הנראה בחוויות אנושיות מוכרות - יותר או פחות, מודעות - יותר או פחות ומאיימות - יותר ויותר. כדי לשרטט את התמונה הרגשית האנושית והמורכבת הזו, כדאי לעבור דרך כמה נושאים.


מוציא לא רק חיוכים | צילום: Imdb

זהות

בעיניי עיקר עלילת הסרט מתארת את המסע האישי הכואב ורצוף האכזבות הקשות והכואבות של ארתור פלאק בחיפוש אחר זהותו שלו. אחד המרכיבים המרכזיים בחיפוש הוא פתרון זהות אביו. אימו מספרת לו שהוא עזב אותם יום אחד ללא התראה. ארתור חי עם אימו כל חייו. הוא סועד אותה, מבלה איתה מול המסך, ונראה שהזוגיות שלהם היא טוטאלית. בהמשך הסרט מתגלה שאימו של ארתור סובלת מדיכאון ומצבים פסיכוטיים(1). היעדרה של דמות אב והכמיהה העמוקה של ארתור לדמות כזו, מובילה אותו לפנטז שהוא זוכה בהכרה הורית וחיבוק חם ומעריך מצד דמות של מנחה פופולרי ומפורסם של תכנית טלוויזיה (רוברט דה נירו, שמשלים את ההד שהסרט עושה ל״נהג מונית״ בכיכובו). דמות מצחיקה, סוג של אבא של כולם, שהוא ואימו אוהבים.

התפקיד האבהי שדמות זו ממלאת עבור ארתור בפנטזיה נוגעת ללב ומעוררת חמלה וצער על ארתור. בעיקר בגלל שברור שזו פנטזיה ילדותית, רחוקה מהמציאות. אולם מנחה זה מתגלה כאחד מאותם רבים אחרים שלועגים לו ומנצלים את חולשתו לתועלתם האישית. התקווה לזכות בהכרה חיובית מצד דמות אבהית זו מתנפצת לרסיסים כואבים ומשפילים. השימוש שנעשה בארתור מקומם, מכווץ את הבטן ומתסכל מאוד. אבל במקום שוב להרגיש את עצמו כקורבן, מתגלמת דמותו של ג׳וקר וסופה של דמות אב זו היא להירצח באופן פומבי ובשידור חי, באופן שמהדהד קצת את הזעזוע והטרור שיצרו סרטי ההוצאה להורג המזוויעים של דעא״ש.


נותן לנו משהו לחשוב עליו | צילום: Imdb

בהמשך ארתור נחשף למכתב של האם אל פוליטיקאי ידוע, דמות ציבורית שהעסיקה אותה בעבר. במכתב האם מתחננת בפני הדמות (תומאס ויין, אביו של ברוס ויין, לעתיד באטמן) שיתמוך בה ובבנם המשותף. ארתור מנסה לדרוש ממר ויין את ההכרה לה הוא כה מייחל, אבל מגלה שגם דמות זו דוחה אותו וחושפת בפניו את דבר מחלתה הקשה של אימו. גם דמות אב חילופית זו סופה להירצח על ידי דמות ג׳וקר חליפית. שתי דמויות אב אלו דומות בחלק ממאפייניהם; שתיהן מפורסמות מאוד, חזקות מאוד, ופוטנציאל ההצלה שהן טומנות בחובן כלפי פתרון מסעו של ארתור הוא פוטנציאל מלא אופטימיות ואושר. כל אחת מהן דוחה בצורה משפילה ואגרסיבית את ארתור ומותירה אותו מושפל, מוקטן, ובודד. התקווה למצוא מענה לזהותו דרך הכרה מצד דמות אבהית כלשהי יורדת לטמיון בצורה נוראית.

איפה אדיפוס נכנס פה?

״תסביך אדיפוס״ היא תאוריית פסיכולוגית שהגה פרויד. התאוריה מבוססת על מחזה, טרגדיה יוונית של סופוקלס. תמצית סיפור העלילה היא נבואה שניתנה למלך ומלכת העיר תבאי בה בנם יהרוג את האב וינשא לאם. ההורים מצווים להרוג את הבן - אדיפוס. אולם ציווי זה לא מתמלא ולאחר שנים מספר סופה של הנבואה להתממש: מבלי לדעת שזהו אביו, אדיפוס הורג אותו, נודד ומגיע לעיר הולדתו ומבלי לדעת שזו היא, נושא את אימו לאישה. כמובן שלאחר מכן, סופו של אדיפוס רע ומר.

בהשאלה מעלילה זו הגה פרויד תיאוריה המסבירה את תהליך ההתפתחות הפסיכולוגית, המינית והאישיותית של הגבר. על פי תאוריה זאת - כחלק מתהליך התפתחותו של הילד, מגלה הבן משיכה ואהבה כלפי אימו. אביו מזוהה כיריב המתחרה איתו על ליבה ומתפתחת תחרות מול האב. תחרות זו יכולה לכלול רגשות מורכבים בהם הערצה לצד עוינות (למרות התיאור החד ערכי מבחינה מגדרית, גם בנות מתמודדות עם מורכבות דומה). מצב זה אינו תואם את המציאות, ולמרות משאלתו של הילד, אימו אינה הופכת להיות בת זוגו לכן יש למצוא פתרון למורכבות הזו.


מול האב והיריב | צילום:Imdb

מצד הילד פתרון המורכבות הוא התפכחות והכרה במציאות, בסמכותו ובכוחותיו של האב, ובמקום תחרותו מולו, הזדהות איתו. התפתחות זו מאפשרת תחושה שהוא מקובל על ידי הוריו, ראוי ומוערך על ידי אימו כמו אביו, ואהוב על ידי אימו כצאצא. פתרון זה לא יכול לקרות רק על בסיס הבנתו של הילד. כדי לפתור את המורכבות, עיקר העשייה מוטלת על ההורים ובעיקר על האב. עליו להיות דמות חיובית שמסייעת להתמודד עם המורכבות. הוא צריך לאפשר את התחרות מצד הבן, לקבל אותה, לאפשר אותה, ולפתוח מרחב של יחסים אותנטיים המובילים לתחושת ערך והצלחה. פתרון מוצלח של המורכבות תוביל גם להפנמה של ערכי מוסר ונורמות חברתיות של החברה (סופר אגו).

איפה העסק משתבש? מצד האב יכולים להיות מצבים בהם הוא לא מצליח לייצר מרחב כזה, נשאב לתחרות מול הבן, נכפה להוכיח לו שהוא חזק יותר ממנו, ולנצח אותו שוב ושוב. מצב זה קורה לרוב כשהאב עצמו לא פתר מול אביו שלו את מורכבות הקשר ביניהם, או כשהאב חלש, או נעדר. מצד האם, היא עלולה להתקשות לוותר על המשאלה הכמוסה שלה להיות האישה הבלעדית בחייו של בנה. אז, אם גם היא כושלת בקיום מרחב מאפשר לילד, ומתאפיינת בנוכחות דומיננטית מדי, שתלטנית או נוקשה. הבן עלול לפתח בה תלות, וכחלק מכך יתפתחו גם קשיים בדימוי ובערך העצמי של הבן, ועוד מני תסביכים.


עכשיו כשהאב לא בתמונה | צילום: Imdb

מה קורה עם ארתור? הוא גדל תחת אמא פסיכוטית, דיכאונית, ככל הנראה נעדרת מבחינה רגשית, ללא מרחב מאפשר לצמיחה. נראה שיש ביניהם תלות גדולה, ובנוסף להכל, פער מאוד גדול בין המסר שהיא מעבירה לו על ייעודו בחיים (להצחיק ולהביא לאנשים שמחה), לבין יכולותיו וכישוריו (הנמוכים בהקשר זה). זאת ועוד, ארתור כמו אדיפוס, רוצח את דמויות האב המיוחלות, ופותר את התסביך האדיפאלי בצורה חולנית. הוא מנצח את ״הוריו״, פותר את המשיכה והתלות באימו בכך שהוא רוצח גם אותה. בכך הוא סותם את הגולל על כל אפשרות לקשר מיטיב ונותר ללא כל אפשרות למענה לצורך הילדי, מכמיר הלב, לזכות בהערכה או בהזדהות עם דמות הורית. הזעם העצום שלו מופנה באלימות משולחת כל רסן כלפי כל דמות סמכות שהיא.

פגיעות נרקיסיסטית

בשונה מאבחנה של הפרעת אישיות נרקיסיסטית(2), פגיעות נרקיסיסטית מתארת מצב של רגישות אישית סביב היבטים של ערך עצמי ודימוי עצמי. היא סוג של עלבון וזילות שפוגעים ביסודות תפיסת הערך העצמי של האדם. היא כוללת תחושה של דחייה, ניכור ובידוד מהסביבה. למעשה, כולנו חווים פגיעויות נרקיסיסטיות לאורך מהלך חיינו. לעיתים פגיעות אלו יעוררו בנו תחושות צורבות של עלבון ותסכול, ולעיתים יעוררו בנו תחושות זעם.

לאורך כל הסרט עובר ארתור שוב ושוב פגיעות כאלה. הוא חווה תקיפות אלימות, השפלה ודחייה. חבורת ילדים ברחוב מזהה את חולשתו ומכה אותו, חבורת מבוגרים ברכבת מכה אותו, דמויות האב דוחות אותו, ומתברר לו שאימו הוליכה אותו שולל. כל אלו פוגעים ביסודות זהותו וערכו העצמי ומהווים פגיעה נרקיסיסטית כואבת ומתמשכת. והוא אוגר עוד ועוד זעם. המשפט שאימו של ארתור אומרת לו - שהוא נועד לגרום לאנשים לשמוח, שזה ייעודו ועצם המשפט הזה מהווה גם הוא כר פורה להתפתחות הפגיעה המתמשכת. מתוך ייעוד זה הוא ככל הנראה בוחר לעבוד כליצן. ליצן לא מוצלח, שבאופן מתמשך לא מצליח לממש את ייעודו.


בורח מהבעיות | צילום: Imdb

הסרט מראה פער גדול מאוד בין מה שהוא שומע ממנה שהוא צריך להיות, לבין מה שהוא באמת. מאוד יכול להיות שמסר לא תואם ואנוכי זה מצד אימו גורם גם להתפתחות הפרעת אישיות נרקיסיסטית אצל ארתור. האבחנה הרפואית שלו (פרצי הצחוק הבלתי נשלטים) שבתחילת הסרט מעוררת אמפטיה וחמלה, בהמשך הסרט נחווית פחות כמצב רפואי, ויותר כתסמין פסיכולוגי של התמודדות עם הפגיעויות הנרקיסיסטיות שהוא חווה מהסביבה. פרצי צחוק הלא מותאמים של ארתור נחווים על ידי הסביבה כביזאריים, ולעיתים אף תוקפניים. בסופו של דבר, כל הזעם, העלבון, והכאב של ארתור מתפרץ בדרך של אלימות בוטה כלפי הסביבה.

לסיכומו של דבר

ארתור הוא אדם חלש פיזית ומנטלית. הוא גדל על אשליה עמוקה ורחבה שלאורך הסרט הולכת ומתפוררת. עם התפרקות המציאות הפנימית אותה החזיק כלפי עצמו וכלפי הסביבה, מדרדר מצבו, מתעצמות הפסיכוזות שלו, והוא נטמע לתוך הדמות הדמיונית שאימו ייחלה לעצמה שהוא יהיה. ההיטמעות הזאת נעשית באופן חולני, אלים, ומנותק מערכי המציאות, החוק והמוסר. ככל שארתור חלש וחסר קיום או זהות, ככה ג׳וקר הוא מופרע ואלים ובעיקר - קיים וזוכה להכרה מצד אוכלוסייה רחבה של אחרים שמחקים אותו.


הכל עצוב, אז לא נצחק? | צילום: Imdb

פתרון המורכבות האדיפלית פוגשת אותנו בנקודות זמן שונות במהלך החיים, כילדים ובהמשך כהורים. הפתרון המעוות והברוטלי של המורכבות האדיפלית בסרט ממוען אל היבט יסוד בהתפתחות הפסיכולוגית של כולנו. הוא כל כך נורא ויחד עם זאת גם ״עושה שכל״ לאור חוויותיו הכה קשות של ארתור. כצופה, אפשר ממש להזדהות עם זה. וזה מאוד מערער ומטריד. אקט הרצח של דמות האב (מנחה התוכנית) מזעזע כל כך כי הוא מהווה למעשה רצח של ארתור את זהותו ומהותו שלו עצמו, לשם קיומה של דמותו החולה שמתקיימת בתוך מציאות פסיכוטית חסרת כל קרקע מציאותית. הפתרון הזה, של קריסה לתוך זהות מלאכותית אלימה וחסרת כל גבול, הוא פתרון מבעית.

כמובן שיש עוד המון נושאים פסיכולוגים שהסרט מגולל. אפשר להתייחס אליהם, וגם אל כל מה שנכתב כאן בתגובות…


מילון מונחים

(1) ״פסיכי״, פסיכופתי ופסיכוטי - שלושת מושגים אלו שונים מאוד אחד מהשני. ״פסיכי״ הינה מילת סלנג. זו מילה עממית, נרדפת ל״משוגע״. אין הגדרה מקצועית ל״משוגע״ או ״פסיכי״ ולרוב הכוונה היא למישהו שמתנהג בצורה לא נורמלית. אם יש מושג שקרוב למשמעות העממית של ״פסיכי״, זה המושג פסיכוטי. פסיכופת היא אבחנה פסיכיאטרית המתארת הפרעת אישיות אשר בה האדם המאובחן, לרוב גבר, מתאפיין בדפוסים נוקשים של היעדר מוסר וקבלת נורמות חבריות, ניצול ושימוש בבני אדם ובקשרים איתם לצרכים אישיים, חוסר אכפתיות כלפי אנשים, אימפולסיביות, מניפולטיביות, חוסר אחריות ונטיה לסיכונים.

לכאורה נראה שג׳וקר עונה על חלק מקריטריונים אלו, אולם הרקע המצוקתי, היעדר הנצלנות האופיינית לפסיכופתים, והמצבים בהם הוא כן מפגין עצבות, מצוקה וחמלה - כל אלו מקשים על איבחונו כפסיכופת. פסיכוטי זו גם אבחנה מקצועית פסיכיאטרית המתארת מצב בו אדם חווה חוויות חושיות (שמיעה, ראיה או אפילו ריח) או מחזיק באמונות (״רודפים אחריי״, ״אני המשיח״) שאינן קיימות במציאות. חוויות שווא חושיות אלו נקראות הלוצנציות, ואמונות שווא אלו נקראות דלוזיות. אלו הם מצבים פסיכוטיים. הם יכולים להגרם בגלל מחלת נפש כגון סכיזופרניה, או לעיתים מצבים של שימוש בסמים, או מצבי נפש קיצוניים אחרים כמו דיכאון או חרדה.

(2) הפרעת אישיות נרקיסיסטית היא אבחנה פסיכיאטרית אשר בקצרה מתארת דפוסי אישיות נוקשים מאוד בהם אדם מתנהג בצורה תחרותית באופן מוגזם מאוד מתוך תפיסה שהוא רם ובעל ערך גבוה יותר מסובביו. הוא חש צורך בהערצה והכרה רצופה ואין סופית באיכויותיו הייחודיות, ומי שלא מספק לו הכרה והערצה זו נדון בין היתר לדחיה בוטה, בוז, ועויינות. פגיעה נרקיסיסטית לא קשורה בהכרח להפרעת אישיות נרקיסיסטית.