"המורה לאנגלית": המורה תקבל B-

השנאה התהומית בין איראן לבין ישראל מייצרת סיפורים רבים שלא בהכרח מבשילים לכדי סרטי קולנוע או סיפורים מבוססי מציאות. המיקוד התקשורתי תופס בעיקר את התנצחות המנהיגים וכמובן תקיפות בשמם, ריגולים בשם המדינה ועוד מעשיות רבות, המהוות פועל יוצא ישיר, כתולדה מהסכסוך הבלתי נגמר הזה. מה שלא תשמעו בדרך כלל הם הסיפורים האנושיים, הקטנים, של האנשים שעומדים אי שם מתחת לחוטים המתוחים ועושים עבודה מלוכלכת ומרובה בשם המדינה או נכון יותר בשם המנהיג, שמנכס לעצמו את דעת המדינה שבחרה בו. הסיפור של הסרט הנוכחי הוא כזה, של הבובות שהחוט מתחיל להיפרם מעליהן והן מתחילות לחשוב לבד ומחוץ למגבלות שהוכתבו להן.

לא חסרים סיפורי ריגול שמבליטים סוכנים שערקו או איבדו קשר עם מפעיליהם וזאת בכדי לברוח מהשבלונה הצפופה שהוכתבה להם. "המורה לאנגלית" הוא בהחלט לא סרט שהולך בשביל העלילתי שמגיע לתאר את סיפורה של סוכנת שערקה ובורחת מפני מפעיליה, בעודה מפוצצת ומכה את דרכה אל עבר הגאולה. כאן המפעיל של הסוכנת מוזעק למקום עבודתו הקודם, כיוון שהסוכנת שהפעיל יצרה קשר לאחר מעל שנה במסגרתה הייתה שקועה עמוק מתחת לרדאר. מאותה הנקודה מתחיל הסרט לטייל, באמצעות פלאשבקים, אל עבר תחילת דרכה כסוכנת מוסד וכיצד נלחצה לכדי העלמות, בעודו שוטח בפני הצופים את התהליך שעברה ועד להתפכחות והניתוק מהסוכנות וחיי הריגול.


בשביל לרדת מתחת לרדאר, צריך להתחמק מדי פעם מהשומר | באדיבות בתי הקולנוע לב

רצה הגורל ושנת 2013 הייתה שנה ייחודית עבור האנשים המקושרים ליצירת הסרט הזה. באותה השנה פרץ לתודעה במאי הסרט - יובל אדלר, עם סרט הביכורים שלו – "בית לחם", אשר סיפר על מערכת היחסים המורכבת בין סוכן שב"ק ומודיע פלסטיני. "בית לחם" גרף לא מעט פרסים (שישיית פרסי אופיר) וביניהם גם זכה בפרס הסרט הטוב ביותר; צרור עובדות ופרסים שעזרו לאדלר לקבל הכרה מסוימת בקהילת הקולנוע הבין לאומית. שנת 2013 הייתה גם השנה בה יצא לאור הספר – "המורה לאנגלית", ספרו של יפתח רייכר-עתיר, עליו מבוסס הסרט והנה לכם צמד עובדות פיקנטיות אשר נפגשות כשש שנים לאחר מכן, בשילוב קולנועי בין סיפור מרתק ובמאי מעניין לא פחות.

"המורה לאנגלית" שוטח את סיפורה רייצ'ל (המגולמת על ידי דיאן קרוגר), סוכנת מוסד לשעבר, אשר ירדה למחתרת לפני קצת יותר משנה וצצה לרגע, בעודה מסכנת מבצע מורכב אליו נשלחה לפני כמה שנים. סוכני המוסד פונים למי שהפעיל אותה לפני כמה שנים, יהודי בריטי בשם תומאס (המגולם על ידי מרטין פרימן), אשר מנסה להתחקות אחרי צעדיה של רייצ'ל, בעודו פורק את זכרונותיו מכל פעולותיה ומה היו המניעים שבעצם גרמו לה בסופו של דבר לנתק כל קשר ממפעליה ומאנשי המוסד עצמם.


להישטנקר קצת על הסוכנת שהפעלתי עד לא מזמן? אין בעיה | באדיבות בתי הקולנוע לב

רייצ'ל מתחילה מסלול של משימות קטנות יחסית בעבור המוסד, אשר קולט אותה על אף עצם העובדה, אותה אדלר משתדל להדגיש עם תחילת הסרט וגם עם הימשכו, שרייצ'ל איננה יהודיה או בעלת זיקה כלשהי לישראל. עובדה זו הולכת להסתדר בהמשך ואף תשתלב עם צרור האירועים שהיא חווה, כאשר היא נשלחת למשימה, הכוללת ריגול באיזור אסטרטגי אחרי מדענים איראניים. רייצ'ל משתלבת בחיי היום יום האיראניים, כאשר היא משמשת בתור מורה לאנגלית ומכאן התרגום הישראלי לשם הסרט, שכל קשר בינו לבין שם הסרט באנגלית (The Operative) לא קיים אפילו בצורה מרומזת.

הספר על בסיסו נכתב התסריט לסרט מציג את דמותה של רייצ'ל באופן שונה למדי בין הסרט לבין הספר המקורי. רייצ'ל מתוארת בספר כיהודייה, בעלת זיקה חזקה לציונות, אבל בסרט עצמו היא נשאבת בצורה כמעט מוחלטת למציאות האיראנית, שדווקא ניבטת בעבור הצופה האובייקטיבי באופן די אמביוולנטי, בכל הנוגע לייצוג של חיי היום יום של התושבים האיראניים כלפי חוץ. מצד אחד הגבלות מבית ומחוץ, אופן מחשבה מיושן ושלטון הכופה התנהגות כזאת, מהצד השני מתקיים הצורך החזק של חלק מהעם האיראני לשמור אורך חיים מערבי ונורמטיבי בסודי סודות ובחדרי חדרים.


שמעתי יש פה אחלה סיילים על החיג'אבים אז קפצתי לבדוק | באדיבות בתי הקולנוע לב

המציאות האיראנית נחשפה לפני חודש בדיוק, כאשר ההפגנות גדשו את המדינה, רק הבליטה את עצם התסכול העצום שחשים חלקים עצומים מבני העם, אשר מרגישים תחת כיבוש שלטוני פנימי וכמה הם כמהים לפרוץ את כל הגשרים המפרידים בינם לבין נורמות מערביות ותקצובים שפויים לחיים שפויים ולא לחרחור מלחמה תמידי עם ישראל ובעלות בריתה. הסרט עצמו עלה לאוויר לראשונה, במסגרת פסטיבל הסרטים בברלין, בדיוק כאשר פורסמו ידיעות, במסגרתן הוברח מדען איראני על ידי המוסד, אל מחוץ לאיראן ולתוך גבולות טורקיה, כאשר משם עבר לידיים בריטיות ועבר סדרת חקירות ותשאולים.

מעבר לכל הפיקנטריה שהייתה סביב יציאת הבכורה של הסרט בעולם וכמובן זו שנוצרה סביב תאריך שחרורו המקומי, אי אפשר להתעלם מהפיקנטריה האמיתית, שנחה כחלק מהעובדות שבתוך הסרט עצמו והיא עצם העובדה שבשביל להפיק סרט על מרגלת באיראן, היה צורך גם...לצלם באיראן. בראיונות שהעניק במאי הסרט - יובל אדלר, לאחר צאת הסרט ברחבי העולם הוא התוודה כי חבר צוות בהפקה הגרמנית, אשר הפיקה את הסרט, שכר צוות צילום איראני שיבצע את הצילומים עבורו, כאשר אנשי הצוות לא יודעים עבור מי או מה הם מצלמים ובכדי לפצות על היעדרה של הכוכבת הראשית - דיאן קרוגר, הם לקחו כפילה, על מנת להיות מסוגלים לשתול אותה בחלק מהלוקיישנים האיראניים.


סתם נראית בשוק | באדיבות בתי הקולנוע לב

זהו סיפור קלאסי על מרגלת (למרות שסרטים בכיכוב מרגלות לא שולטים עדיין בז'אנר) שפשוט נשאבת אל תוך התפקיד שאותו היא אמורה לבצע ואם זה בתחילה בכדי לדלות מידע ולתמרן את האובייקטים עליהם היא אמונה. זה נמשך בכך שהיא מתחילה לאיטה להפוך לחלק מסביבת העבודה שלה, נטמעת ומתקשה להתנתק מהחיים החדשים, בהם בחרו בשבילה. אדלר מספר את הסיפור היטב, כאשר הוא מצליח לבנות אלמנטים של מתח, להיכנס לנבכי נפשה של הדמות הראשית ובעיקר גם להציג טפח לא כל כך מוכר למדינה אויבת, שחייב לקבל נתח משמעותי בכל דיון אפשרי בסכסוך הבלתי מתמשך בין המדינה ממנה הוא מגיע ובין מדינה שמחשיבה את עצמה לאויבת הגדול ביותר שלה.

בסך הכל הנוסחא עובדת, גם אם היא מרגישה לעיתים מוכרת, רק בגילום נשי מוביל. קרוגר מצליחה להחזיק את מרבית שלבי הסרט על כתפיה הצנומות ובצורה מעוררת כבוד. הסרט מהווה אבן דרך נוספת של ייצוג נשי בקולנוע, שממשיך לייצר גרסאות נשיות לכל ז'אנר אפשרי, אשר היה נשלט עד כה על ידי גברים בצורה כמעט אבסולוטית. "המורה לאנגלית" הוא לא הדבר המלהיב ביותר בקולנוע כיום, אבל הוא עדיין סרט נהדר, וכזה אשר בונה את עצמו ואת המתח שבו היטב, בעודו שומר על הצופה מסוקרן ומרותק ממש עד רגעיו האחרונים.


בלי חיג'אב, אבל עם בלונד עז | באדיבות בתי הקולנוע לב

משפט על הסרט:
סרט מוצלח, עם כוכבים נהדרים, עלילה טובה ומעניינת והכי חשוב לפרובינציה – ייצוג ישראלי מאסיבי.

משפט על הבמאי:
יובל אדלר עושה את הקפיצה קדימה אל עבר סרטים הוליוודיים בצורה ואופן נכונים, כאשר הוא לוקח סיכון קל עם עלילת הסרט, אבל מצליח להתגבר על המכשול בגדול.

משפט על השחקנים:
לצד מרטין פרימן ודיאן קרוגר, משתתפים גם לא מעט ישראלים מוצלחים, שנוכחותם מורגשת בחלקים לא קטנים של הסרט ובינם: דורון צברי, לירון לבו, אוהד קנולר, ולדימיר פרידמן ויעקב זדה דניאל.

משפט על אורך הסרט:
קצת פחות משעתיים, אבל בעל עלילה מעניינת ויציבה, שלא מרגיש יותר מדי ארוך או נמרח. מצוין, כמו הסרט עצמו.