"רצח כתוב היטב": בהחלט כתוב היטב

לפני שנתיים קיבל ספרה של אגאתה כריסטי - "רצח באוריינט אקספרס" חידוש קולנועי חיוור, אשר נע בין בינוניות לכישלון. קנת' בראנה ביים אסופת כוכבים גדולה, אשר בסופו של דבר יצרה מותחן לא משביע, לעוס ועייף. מה שהתחיל בשנת 1934 בתור רב מכר ואחד הספרים המפורסמים שהוציאה הסופרת והפך לאחר ארבעים שנים לסרט מצליח בכיכובם של אלפרד פיני ולורן באקול, חזר רק בשביל להתרסק בסופו של דבר בתור סרט שההשראה והמקוריות הן ממנו והלאה, כאשר הוא מותיר חור גדול, שחור וריק, היכן שצריך להכניס תסריט ברוח סרטי ז'אנר ה"מי עשה זאת?".

העיבודים הקולנועיים ההולכים וחוזרים לכל ז'אנר, בדרך כלל מגיעים לתוצאה סופית שנעה בין מיאוס במקרה הטוב לבין קריסה קונספטואלית, אלא אם מדובר ברעיון חדש, יצירתי ומקורי, אשר יפציע מבין ערימות התסריטים הגרוסים ששוכבים על רצפת חדר העריכה. אבל במקרה הנוכחי, נראה כי בהחלט הגיע הזמן שאגאתה כריסטי תוכל להתמוגג מקולנוע שוב, עמוק בקברה או היכן שהוא בשמיים, שם היא משייטת ובדרך כלל מפהקת פיהוק רחב, נוכח הדלות הקולנועית שמנסה ללא הרף לשעתק רעיונות מקוריים ישנים.


אגאתה? זו את? | באדיבות סרטי פורום פילם

אמרו המון דברים בשנים האחרונות על הקולנוע ועל הז'אנרים השולטים בו. סקורסזה זעק זאת הכי חזק וגם אם ניסה לעדן את זעקתו, הוא בהחלט צדק ועדיין צודק. רעיונות ומסרים גבוהים מתחבאים מאחורי CGI ונקברים תחת ערימות מתכת וקורים ממוחשבים. אם לא בקומיקס עסקינן, הרי שהדלות הרעיונית והתסריטים הקלישאתיים משתלטים על כל חלקה הוליוודית טובה ובאמת שכבר נמאס לראות עוד סרט דומה למשהו שראינו בעבר או גרוע יותר, בעוד חידוש או אפילו שכפול של הצלחה כבירה מהעבר. בצע הכסף גובר על תו האיכות והצופים מצביעים ברגליים (אמנם לא בארץ) וגם אם פה ושם יש הצלחות, הרי שהן בעיקר הצלחות קופתיות, שמקדשות אפקטים ולא תכנים מקוריים, מאתגרים ומרתקים.

לא שריאן ג'ונסון המציא את הז'אנר מחדש חלילה, אבל בעיקר נוכח הדלילות הזועקת בז'אנר הספציפי של סרטי "מי עשה זאת?" ובהחלט בשנים האחרונות זה בולט, "רצח כתוב היטב" בהחלט עומד איתן מאחורי שמו הישראלי ומציג כתיבה חדה, מושחזת ומרעננת, עד כדי כך שאפשר לשים בצד את עצם העובדה שליבת הרעיון אינה מקורית במאת האחוזים ובהחלט נשענת ואף עושה הומאז' ליצירות ספרותיות, אומנותיות ובולטות ובהחלט לגדולות שבהן. אי אפשר שלא להישאר מרותקים, מבודרים ובעיקר מסופקים בכל הנוגע ליצירת קולנוע כתובה, מצולמת, מושמעת ובעיקר מבוימת ומשוחקת לעילא ועילא.


אז מי עשה את זה?! | באדיבות סרטי פורום פילם

כאשר ניגשים לסרט שצורח בכרזה "אגת'ה כריסטי", המבוגרים יותר שבין הצופים כבר יודעים למה לצפות – מוות של אחד מגיבורים רבים, המלווה בחקירה צולבת ביום שלמחרת. בדרך כלל זה אירוע רב משתתפים, הסיפורים מצטלבים והבקיעים מתחילים להעמיק, להפוך לחרכים גדולים, אשר נותנים לקרני האור לחדור ולהאיר על האמת וכמובן שבדרך כלל מי שיגרום לאמת להציף את עצמה אל מעל לפני השטח יהיה חוקר אקסצנטרי, בעל חושים יוצאי דופן להריח ולגלות את כל מה שכולם מפספסים. לנישה הזו נכנס דניאל קרייג.

לפני שנפרוש את תוכנה ולב ליבה של העלילה, חובה להתחיל עם כמה מילים על דניאל קרייג, אשר גורם לכולם לשכוח לדקות מספר, שהוא תיכף חוזר לנעליים האלגנטיות של ג'יימס בונד. פנומן בכל רמ"ח איבריו בתחום המשחק וגם אם אינו הרקול פוארו, הוא בהחלט לוקח על עצמו דמות ייחודית, ביזארית ומעניינת, בעלת מבטא מוגזם ובעלת מנעד מרתק של מניירות בלש והוא עושה זאת כמובן עם הרים של סטייל. קרייג הוא לא הגיבור הראשי, אם אפשר להגדירו בצורה מסוימת, אבל הוא בהחלט גונב כמעט כל פריים אפשרי, במסגרתו הוא מופיע ועושה זאת באלגנטיות והמון חן.


שני הכוכבים הענקיים של הסרט על ספת הטיפולים | באדיבות סרטי פורום פילם

אבל אם מישהו ישאל אתכם אם צפיתם בחדש של דניאל קרייג, תוכלו לתקן אותו שצפיתם בסרט ההוא עם כולם. כי לא רק דניאל קרייג מככב, אלא רשימה מכובדת, שמצדיקה את ריבוי הדמויות נוסח הגדולות שביצירותיה של כריסטי וכל הגלים הקולנועיים שהגיעו בעקבות יצירותיה הספרותיות. רשימת עילית של שחקנים מגלמים בני משפחה אחת, שראשה של אותה משפחה נמצא עם צוואר משוסף, בעליית הגג בביתו. בלי הקדמה ובלי אקספוזיציה, אלא אם אתם מחשיבים את סיקוונס הפתיחה האומנותי, שמצריך ריכוז גבוה. ובהחלט מרמז דבר או שניים, אם תרצו ללמוד משהו על המשפחה המטורללת, אליה אתם נכנסים לשעתיים וקצת, לביקור.

אז הרלן ת'רומבי (כריסטופר פלאמר), סופר ספרי המתח המפורסם נמצא עם גרון שחוט על הספה וכל זאת לאחר שערך מסיבה לכל משפחתו הקרובה, המונה את אמו, ילדיו, מחותניו ונכדיו. מה שניכר בתחילה בתור משפחה מאוחדת ודבוקה היטב, הולך ומתפורר במהלכים של דקות ספורות, כאשר הביוב שיש בין האחים לבין עצמם וכמובן בין כל בני המשפחה והאב נפער באקט עלילתי נהדר, שמקורו כמובן בבלש הערמומי ובעל השם הצרפתי – בנואה בלאנק. את הבלש בעל המבטא הדרומי הקלוקל מגלם, בצורה מופלאה, דניאל קרייג המבריק.


ממש לא תפקיד קפטנאי מצידו | באדיבות סרטי פורום פילם

בין בני המשפחה תמצאו את בתו של הרלן - לינדה, שניזונה מכספי אביה על מנת לבנות אימפריה משל עצמה, בעלה של לינדה – ריצ'ארד (דון ג'ונסון), שמשמש בעיקר בתור קישוט צעקני ומגוחך ובנם יו (כריס אוונס), שמשמש בעיקר בתור בור ללא תחתית, אליו זורק הרלן ערימות של כסף. וולט, בן נוסף (המגולם על ידי מייקל שאנון) משמש בתור מוציא לאור של ספריו ומעבר לו ולאחותו סובבים את הסב עוד שלל עלוקות, שפשוט יושבים על הגדר ומוצצים את כספו של הזקן בלא מצפון או אבחנה. עם חקירה די זריזה מתגלים פלונטרים עלילתיים לא הדוקים במיוחד, אשר כמובן הופכים את מחצית מהדמויות לחשודות מיידיות ובעלות אינטרס מסוים, אך ורק בשביל לטרוף את הקלפים ולגרום לצופים לחשוד במישהו אחר ואז....בום!....האמת מתגלה.

והופ...הגעתם לסיום הסרט. שלום ולהתראות...נראה לכם? בקושי הגעתם לאמצעו. אבל מהרגע שג'ונסון מגלה את מה שקרה לצופים, הוא בעצם מתחיל עם אתגר גדול בתור במאי ותסריטאי - כיצד לשמור על הצופים במתח? וזאת נוכח העובדה כי ג'ונסון בעצם פורש בפני הצופים, בפרטי פרטים, כיצד מצא הסב את מותו והאם מדובר אכן ברצח או שמא בהתאבדות. משם יוצאות הדמויות למסע פתלתל המובל בכלל על ידי שחקנית שהוליווד עדיין לא למדה לעכל – אנה דה ארמס הנפלאה, שהגיחה כמעט משום מקום לפני כמה שנים ("דפיקה בדלת" עם קיאנו ריבס) ופתאום היא תופסת לה תפקיד ראשי, בתור העוזרת-מטפלת של הרלן ת'רומבי.


בואי מיידלע, תקראי לי מה כתוב שם | באדיבות סרטי פורום פילם

ג'ונסון כמובן לא מוותר על רפרנסים תרבותיים רלוונטיים, כאשר כל בני המשפחה הם לבנים, משכילים ועשירים בזכות כספו של הפטריארך ומרתה קבררה - עוזרת הבית או המטפלת של אבי המשפחה היא ממוצא לטיני, שלא מצליח להתבהר עד סופו של הסרט, כיוון שהוא מזגזג בלשונותיהם של בני המשפחה מצ'ילה, דרך ונצואלה, ברזיל ואורוגאווי. כן, אין להם מושג והיא לא מעניינת אותם, אבל היא בהחלט אחת הדמויות המעניינות ביותר בסרט והיא נמצאת בתור אייקון שמשמש בתור הנגדה לעשירים, השבעים והקהים תחושתית. היא מתחבבת על ידי הרלן והכיוון ברור, לכולם, חוץ ממנה. הפיתול העלילתי בעזרתה של מרתה הוא אחד המתבקשים ואנה דה ארמס ממלאת את התפקיד המוביל בהצלחה מרובה, גם אם לא נדרש ממנה לבצע מבטא מוקצן או תפקיד אקסצנטרי.

דה ארמס מביאה לדמותה מעט עומקים, אבל המון כנות, בדיוק כפי שמצופה ממנה בסרט ומצליחה לייצר אייקון חזק, שאמור לשמש בתור ספוג למהלומות עלילתיות רבות ועם זאת להמשיך לעמוד אל מול דמויות המנוגדות לה בתמציתן, מהותן ותדמיתן, במאה ושמונים מעלות. האייקוניות הפוליטית חברתית שלה מול המשפחה האליטיסית והפריווילגית הלבנה היא בבחינת סימון וי של ג'ונסון, על מנת לכלול רפרנס תרבותי רלוונטי, אבל הוא ללא ספק מרענן את ז'אנר סרטי ה-whodunit (הפעם באנגלית) בכל הנוגע לסיכומו של הסרט עצמו, השואב השראה מסיפוריה של כריסטי ובתוספת הביצוע המצולם, המנוגן והמבוים היטב, הוא בהחלט ממצב את עצמו ואת סרטו במיקום נפלא בטופ של סרטי 2019, קצת לפני שהשנה מורידה את המסך המטאפורי שלה.


אז בואי תספרי לנו איך היה כיף לעלות לאמריקה מהמדינה הלטינית הגנרית שלך | באדיבות סרטי פורום פילם

משפט על הסרט:
המועמד לסרט הטוב ביותר בקטגורית קומדיה/ מיוזיקל מגיע בדיוק בזמן, על מנת להוכיח שעדיין אפשר להנות מסרט בקולנוע, שמורכב מקצת יותר מאמצעים טכנולוגיים מבריקים. הברקה קולנועית מצוינת, שפשוט כדאי ללכת ולראות.

משפט על הבמאי:
ריאן ג'ונסון הולך וממתג את עצמו בתור אחד היוצרים העסוקים בשנים הקרובות. הבמאי שפרץ עם "בריק" הנפלא, המשיך עם "הנוכלים בלום" ו"לופר" הנהדרים וחתם ב"מלחמת הכוכבים: אחרוני הג'דיי" ועם סרטו המוצלח הנוכחי וכעת השמועה אומרת שהוא הולך לקחת בעלות בבימוי של החלק הראשון בטרילוגייה הבאה של מלחמת הכוכבים.

משפטים על השחקנים:
הסרט ההוא עם כל השחקנים נותן פירורים לכמה פיגורות יוצאות מן הכלל, אבל בעיקר מנחית את מרכז העבודה בידיהם של אנה דה ארמס (מועמדת לפרס השחקנית הטובה ביותר בגלובוס הזהב) ודניאל קרייג (מועמד לפרס השחקן הטוב ביותר בגלובוס הזהב). כריס אוונס יוצא מהנישה הקבועה של מארוול, ג'יימי לי קרטיס ודון ג'ונסון בתפקידים נהדרים, מייקל שאנון וטוני קולט מדויקים ומשובחים כתמיד וגם הופעות קטנטנות של לקית' סטנפילד ("תברח" ו"סלמה") וג'יידן מרטל (כוכבם הצעיר של סרטי "זה") ואי אפשר שלא לציין, כמעט מעל כולם, את גופתו החוזרת לעבר של כריסטופר פלאמר נותנת הופעה פשוט מופלאה בגיל 90 (עוד שבועיים 91).


הסרט ההוא של אגאתה כריסטי? עם כל השחקנים האלו? | באדיבות סרטי פורום פילם

משפט על אורך הסרט:
שעתיים ועשר דקות. מתוזמן היטב ולא ארוך בדקה ממה שצריך. מושלם.