"לעולם לא מאוחר": הזקנה יפה לה

יום יגיע וכולנו נזדקן, נביט אל לאחור וייתכן כי נמצא את עצמנו מתחרטים על חלק מהבחירות שביצענו בחיינו. עבור אחוז קטן מאוד מאהאוכלוסיה ישנה נקודת מבט מפוכחת על חייו בהווה ואותו אחוז מזערי מנסה להימנע מיצירת חרטות עתידיות, אבל חלק הארי באוכלוסייה עדיין יבין הרבה דברים בצורה צלולה יותר רק כאשר השיבה תזרוק קמטיה על פניו וגופו ותלבין את שיערו. סרטו של סיימון האנטר ("יומני המוטאנטים") מציג (שוב, לאחרונה) כוכבת ראשית שכבר עברה מזמן את תאריך היציאה לפנסיה ואין שנייה שעוברת מבלי שהיא מתחרטת על עברה. רק קריאת השכמה מאוד מאוד ספציפית נותנת לה את האות לנסות לכפר ולפצות בהווה וזאת בעזרת טיפוס סימבולי על הר הסליבן המפורסם, הממוקם בסקוטלנד, אשר כמובן יהווה עבורה קצת יותר מטיפוס בלבד.

התסריט, המבוסס על ספרו של אדוארד לינדן בל, מכוון את מסלולה של אידי, באופן די מהיר ונוח אל עבר מסעה, בלי הרבה אקספוזיציה ובלי הרבה חשיפה על חייה, כך שהצופה מקבל כעובדה מוגמרת את העובדה כי כוכבת הסרט בת ה-83 מתעתדת לפצוח במסע משנה חיים לאחר שני אירועים מרכזיים, שמוצגים ברפרוף, עם תחילת הסרט. הראשון הוא פטירת בעלה (בסיקוונס הראשון של הסרט) ואילו השני (בסיקוונס השני) הוא כאשר בתה מגלה יומן, בו רגשות אמה מטלטלים מדי עבורה והיא מנתקת איתה קשר באופן די מיידי. כל אלו מזיזים את גיבורת הסרט לכיוון סקוטלנד, על מנת לטפס על הסליבן - הר נודע בסקוטלנד, שמסמל עבורה את הקשר החזק שהיה לה עם אביה. הפרטים שנחשפים עד שהיא מגיעה לסקוטלנד הם בבחינת מנוע עלילתי דליל וחלש, כאשר את ההמשך היא כמובן תגלה בלב ליבו של הסרט.


לטיול יצאתי... | באדיבות Tulip Entertainment

באקט תסריטאי, כמעט נדוש פוגשת אידי בחור צעיר בשם ג'וני וזאת במסגרת צעדיה (ונפילתה) הראשונים בעיירה הסקוטית, אשר פרושה למרגלות הר הסליבן. בתחילה ג'וני נחלץ לעזרתה של אידי מרחמים ותחושת אשמה, בהמשך הכמעט מיידי הוא עושה זאת מסיבות של בצע כסף אבל לבסוף וכצפוי הוא מתיידד איתה ידידות עמוקה ומרגשת. שניהם חושבים מחשבות שליליות זה על זו וכורח הנסיבות, ההכרח וכמובן התשלום הוא שמאחד בין השניים, עד שכמובן סיפור החיים של כל אחד מהם נחשף בפני השני והם לומדים שהשד לא כל כך נורא, כאשר מכירים אותו לעומק ולשניהם יש לא מעט מה ללמוד זה מזו וכל זאת במהלך בזק של כמה ימים.

סיפורו של ג'וני, בתור דמות משנית, לא מפותח מספיק וזו מגרעה בולטת בסרט, מכיוון שהוא מייצג את העידן והדור הנוכחי ואת בעיותיו של אותו דור, ביניהן הבעיה שאף אחד לא מדבר עליה ולא רוצה לדאוג לה והיא הדאגה מההגעה להגיע לגיל פנסיה ברווחה מסוימת, גיל בו נמצאת אידי כיום ומשוסעת ברגשות חרטה עמוקים ממקומות אחרים לגמרי. אידי מהווה את הייצוג של הדור הישן והעתיק כמעט, שסיים להביט קדימה וכל דאגתה היא לפצות על חוסרים מהותיים בעבר, בעודה מנסה לאחות קרעים של חיים שלמים באמצעות מסע אחד ויחיד שאמור לגרום לה להרגיש טוב עם עצמה, להרגיש את תחושת ההשלמה והמיצוי שמסע של חיים שלמים לא סיפקו עבורה.


כלנית מצאתי | באדיבות Tulip Entertainment

הטיפוס על ההר הוא כאמור סמלי בלבד וכמובן שיש בו מגרעות אמינות מסוימות, אבל החוזק הנדיר של הסרט הזה הוא הכימיה בין צמד השחקנים. חוזק נוסף של הסרט בכלל מתייחס לפן הטכני שלו והוא השימוש במלודיות מרגשות במהלך הרגעים הללו, שזקוקים לעוד דחיפה ווקאלית והשימוש של האנטר במוזיקה הוא כמעט בדרגה אומנותית, כאשר הוא מייצר מחלבת דמעות כמעט באפס זמן, בעיקר בזכות שיתוף הפעולה הנפלא בין השחקנים לבין המוזיקה המלווה אותם. ולכן בהחלט ניכרת עבודתו של האנטר, אשר יודע בדיוק כיצד לנצח על התזמורת הפרטית שלו, על מנת לגרום לפרח, שהוא משקה באדיקות ובעדינות, לפרוח בצורה מרשימה, מרגשת ומרטיטה.

כל רגע שעובר בסרט, עובר בתחושות מעורבות של חיבה אינסופית מחד גיסא ומיאוס (קליל יחסית) מהדרך הצפויה מאידך גיסא. מהצד הראשון מתקיימת תחושת ההתרגשות וכמובן החיבור לדמויות. מהצד השני, לעומת זאת, יושב לו השטן הקטן על הכתף השמאלית וצועק: "זו קלישאה בלתי נגמרת", אבל כמעט ואין שום צל של ספק שהמשך הסרט הולך ומנמיך את להבותיו של הקילשונאי הקטן ומעניק למלאכית המבוגרת, בעלת השיער הקצר והמבטא הבריטי, את הזכייה וגם את הזכות לשבות את ליבם של הצופים כמעט ללא תנאים ובלי שום התחשבות בעצם העובדה שמדובר בסיפור, שמרגיש מוכר לכל אורכו ורוחבו של הסרט.

"לעולם לא מאוחר" (או בשמו האנגלי – "אידי") הוא בהחלט פנינה קולנועית יפיפיה ומרגשת, שמצליחה לדלג בקלילות מעל מהמורות קלישאתיות, כשם שגיבורת הסרט מצליחה לטייל לה בין רכסי ההרים על אף גילה המבוגר. אידי מוכיחה כי תוצאת הטיפוס איננה המטרה המרכזית, כי אם המוטיבציה לבצעו ולא לוותר לעצמה וכך מתגלגל לו גם הסרט, שנופל לא מעט, אבל מתרומם בחזרה, חזק ומרגש במרבית שלביו וגם אם הוא מרגיש צפוי בלא מעט מהם, הוא עדיין פשוט נפלא.


אשכרה טיפסה את ההר במציאות - ש.הנקוק | באדיבות Tulip Entertainment

משפט על הסרט:
סרט קולנוע שהוא פשוט קרן אור יפיפיה של השראה ותקווה, בימים שכאלו - הן במציאות והן בקולנוע, הגדוש בעיקר בבינוניות משמימה לאחרונה. מעורר השראה, מקסים ומרגש.

משפט על הבמאי:
סרטו הארוך והשלישי של הבמאי הבריטי; סיימון האנטר ובוודאות הטוב ביותר שלו. האנטא לוקח עלילה ותסריט שקשה לרומם לדרגת אומנות; קוסם קסמים בעזרת עריכה מדויקת, מוזיקה נפלאה וכמובן משחק מופלא של הגיבורים הראשיים.

משפט על השחקנים:
שילה הנקוק ("הנער בפיג'מת הפסים") פשוט מדהימה ומרגשת. שחקנית התיאטרון הבריטית המוערכת, רצתה לבצע את תפקידה באמינות מרובה ולכן אף טיפסה על הר הסליבן, בסקוטלנד. לצדה מככב קווין גת'רי ("חיות הפלא והיכן למצוא אותן"), או בכינויו החדש, בחסות אתר "סרטים": "ג'יימס מקאבוי הצעיר". גת'רי מרגש לא פחות מהגיבורה הראשית ומבצע את תפקידו בצורה פנטסטית וכמובן שאי אפשר בלי תומך הלחימה הנהדר, שמפציע לתפקיד קטן – פול ברניגן ("חלקם של מלאכים").

משפט על אורך הסרט:
זה סרט שאם היה מתארך ברבע שעה מהשעה והארבעים שהוא קיבל, אף אחד לא היה מתלונן ולו לשנייה.