"ידיד הדייגים": ידוג אתכם מהרגע הראשון

לפעמים זה מרגיש שהנוסחאתיות והקלישאתיות הקולנועית מזמנת לנו מפגשים רב פעמיים ורב שנתיים עם אותו השטאנץ, בסוג ז'אנר שונה. מקריאה מרפרפת על התקציר, מבט חפוז בכרזת הסרט ואפילו מבלי לצפות בטריילר, אפשר להבין שהתוצאה תהיה סרט Feel Good. הוא ירצה את כל סוגי הקהל, שיגיעו לצפות בו וכנראה שלא תמצאו טינאייג'רים בסביבה. זוגות מבוגרים, מבוגרים בכלל וכאלו שבדרך וסיימו עד לא מזמן מזמן את תהליך ההתבגרות השני שלהם. העדיפות בסוג הסרטים הזה הוא כמובן להגיע לעיירות ציוריות או עיירות בכלל, שלא בהרכח חייבות להוות השראה לצייר או לכתוב שירים.

ההגעה לפשטות והערגה אליה הם אלמנטים שבים וחוזרים אצל במאים מודרניים, שאוהבים ללכת על בטוח. המירוץ המטורף אחרי הכסף וההזדמנויות להשיגו הן סיבות מספיק טובות בשביל לעצור רגע, לנשום עמוק אל תוך הריאות ולהוציא אוויר החוצה. הרבה תסריטאים ובמאים עושים חשבון נפש ויוצרים תבנית קבועה לסרטיהם, כשם שגיבורי הסרט עושים עבור להקתם והאמת האומנותית שלהם. כשם שאמרגן הלהקה רוצה בסך הכל להעניק לה חשיפה והצלחה רגעית, שבוודאי לא תחזיק מעמד יותר מדי בפסגה, כך גם כריס פוגין וצוות כותביו רוצים ללכת עם האמת האומנותית שלהם ולספק הצצה לסיפור אמיתי שהתרחש, לחשוף אותו לצופים ולו לזמן קצר וזאת מבלי לצפות לתגמול הולם, עבור המאמץ שהושקע בסרט.


באנו לגרום לכם להרגיש טוב...וללכת | באדיבות סרטי פורום פילם

דני אנדרסון (דניאל מייס) הוא מנהל של אמנים מפורסמים, אשר נקלע לכפר דייגים זניח למדי ונחשף לחבורת דייגים קשי יום, שממלאים את החלק השלישי ביומם; שאינו כולל דייג או שתיית בירה, בשירת מזמורים ימאים. דני רוצה לחשוף את חבורת הדייגים אל העולם החיצוני, מסיבות כלכליות ורווחיות, אבל מוצא את עצמו בסופו של דבר תקוע בכפר ומתאהב במקומיים, במנהגיהם, באופיים וכמובן בביתו של הדייג הראשי והקשוח, שלא מקבל אותו מלכתחילה. הוא גורר את החבורה העליצה והנרגנת, גם יחד, להקלטת אלבום בכורה, שיימכר לכל המרבה במחיר ומבטיח להם שירוויחו קצת כסף על עמלם ועל טיב קולותיהם והמוצר הזה שהם מוכרים, שהוא נאיבי, טהור וכמעט גולמי.

הדייגים יפנו לו עורף בתחילה ולאחר מכן כמובן יאמצו אותו אל חיקם, הוא יתאהב ויתחיל לאיטו לזנוח את הדרכים שהובילו אותו להצלחה, מרדף אחריה ועצם הניסיון להחתים את החבורה וכמובן שישמור סוד קטן שיעמיד את כל המבצע בסיכון וגם את אמינותו מול אנשי הכפר. אין כמעט אף אלמנט קיטש וקלישאה שפוגין פוסח עליו או מפספס אותו והוא ממש הולך על בטוח בכל הנוגע להתפתחות העלילתית ואיכשהו, עדיין, מצליח לייצר ריגוש אמיתי וטהור, הן מבחינת טיב התסריט והן מבחינת הביצוע הנפלא ומשובב הלב והנפש, שמייצר הקאסט הקשיש (בחלקו) והנהדר שלו.


מה צריך עוד בחיים? שירים, בירה ושמש צד | באדיבות סרטי פורום פילם

קצרה היריעה מלהתחיל לתאר ולמנות את שמות וכמויות הסרטים מאותו הסגנון והשטאנץ, אבל תתקצר באמת אותה היריעה רק בשביל לפרוס את מעט הסרטים מאותה קלישאה ומאותו סוג ז'אנר, אשר רשמו כישלונות קולוסאליים ובאמת לא הצדיקו את הסכום המינימלי שהושקע בהם. סרטים מהסוג הזה לא באמת מבטיחים לצופה שהוא יחזה ביצירה יוצאת דופן, אבל הם בהחלט מבטיחים הצלחה ומבליטים תכונות וסיטואציות שהיינו רוצים לשמר, בתור צופים ובתור בני אדם, שלעיתים שוכחים שצריך להאט ולהתחבר למקורות, כמעט בכל תחום אפשרי.

אין פה כוכבים יפי תואר, על מנת לשדר את מעט האמינות שעוד ניתן. רובם ככולם קשישים אדומי חוטם וחרושי קמטים והכי חשוב מהכל, רובם ככולם מתאימים לתפקידם כמו כפפה ליד. גם אם הקונספט ממחזר את עצמו ולא ממציא שום דבר מחדש, אי אפשר פשוט להתעלם מהסיפור המרגש והמתקתק הזה, שמגובה בחלקו על בסיס המציאות. הסרט הזה הוא בדיוק התרופה שמדינה שלמה צריכה לשתות בשביל להוריד עיניים מהפלאפונים ולהתאחד סביב שולחן הפאב, על בירה ושעשועון ידע. אז מי אמר שדייגים לא יודעים ליהנות?


איך תאהבו אותנו יותר? | באדיבות סרטי פורום פילם

משפט על הסרט:
אחד הסרטים הבטוחים ביותר בקולנוע, בייחוד אם תרצו להנות מתמימות אין קץ, משחק נהדר ועלילה שובת לב ומקסימה, צפויה ככל שתהיה.

משפט על במאי הסרט:
כריס פוגין הוא במאי שלא הספיק לייצר יותר מדי סרטים מצליחים בפרט או סרטים בכלל ופה הוא לגמרי הולך על בטוח עם תסריט מבוסס סיפור אמיתי וגם התפתחות עלילתית שהיא הקלף הכי בטוח בשרוול.


תודה לכל החבר'ה הלא מוכרים מאחוריי | באדיבות סרטי פורום פילם

משפט על שחקני הסרט:
דניאל מייז הלא כל כך מוכר מוביל ולצידו סגל בריטי משובח הכולל את גיימס פיורפוי ("סיפורו של אביר"), דיוויד היימן ("הנער בפיג'מת הפסים"), דייב ג'ונס ("אני, דניאל בלייק") וטאפנס מידלטון ("משחק החיקוי", "המלחמה על הכוח").

משפט על אורך הסרט:
שעה וחמישים ושתיים דקות שפשוט עוברות בכיף, כי אי אפשר לתאר סרט כזה בצורה אחרת חוץ ממהנה.