"הקרב על מידווי": קצר במציאות, הסרט ארוך

נזמין את שולה המורה להיסטוריה לכמה דקות של היסטוריה ותאריכים: 03/06/1942 - 07/06/1942 היה הקרב על מידווי, קרב מכריע עבור המערכה באסיה ובאוקיינוס השקט במלחמת העולם השנייה. ב-25/05/2001 יצא בארה"ב הסרט "פרל הארבור", שגם הוא מבוסס על קרב אמיתי בפרל הארבור, גם הקרב עצמו וגם הסרט היוו טריגרים לקרב ולסרט הקשורים למידוויי בהתאם. "פרל הארבור" בוים על ידי "במאי ההפצצות" - מייקל ביי ("רובוטריקים&quo t;,"ארמגדון"), התסריט היה של רנדל וולס ("לב אמיץ", "האיש במסכת הברזל") ובכיכובם של בן אפלק ("ארגו", "נעלמת"), קייט בקינסייל ("חדר פנוי", "מלחמת האופל") וג'וש הארטנט ("פני דרדפול", "סיוט בחדר המורים"), הסרט היווה הצלחה גדולה ולמרות שמבחינת רמת הסרט, יש לא מעט שיגידו שלא מדובר בעיפרון הכי מחודד בקלמר (בכל זאת, מייקל ביי), אי אפשר שלא להתפעל ולהסכים שמדובר בסרט שמדברים עליו גם לאחר 18 שנים.

הקרב על מידווי הגיע כאמור, לאחר המפלה הקשה בפרל הארבור והיווה נקודת מפנה במלחמת העולם השנייה, לאחר שהצי האמריקני התאושש פיזית ומוראלית על גבי יריבו היפני, כמו כל סרט טוב, האמריקאים בחיסרון מבחינת כמות הכוחות, מבחינת המוראל וזמן דוחק בהם, אבל האיכות האמריקנית היא זאת שעוזרת לאמריקנים לקבל ניצחון אסטרטגי וטקטי חשוב.


זוכרים את הקטע שאף פעם אין לי שיער בסרטים? |באדיבות סרטי יונייטד קינג

הסרט מתחיל בפגישה בין הגנרל יאממוטו לבין קצין המודיעין אדווין לייטון, הפגישה מראה לנו שלייטון בקיא מאוד ברזי השפה, התרבות והפוליטיקה היפנית, לכן כשההתקפה על פרל הארבור מתרחשת כ-4 שנים לאחר הפגישה, מתברר לנו שלייטון התריע על כך, אך בחר שלא להילחם על עמדתו ולכן דעתו נפסלה, ההתקפה התרחשה והפתיעה את כולם, כאשר האדמירל צ'סטר נימיץ (מגולם ע"י וודי הארלסון ובעל דמיון לא קטן להארלסון) מתמנה לתפקיד הוא מבקש מלייטון להישאר בתפקיד ולסייע לו, הסיוע הזה חשוב לאין שיעור במערכה על מידווי. הסרט עצמו עושה "משחקי הכס" ונותן לנו מס' כיוונים בעלילה כשהוא מתמקד בשלושה סיפוריים עיקריים - ריצ'ארד (דיק) בסט, טייס חסר פחד ומעצורים, קצין המודיעין אדווין לייטון וגם מתמקד לא מעט בצד היפני ובקצינים טמון יאמאגוצ'י ואיסורקו יאממוטו, להבדיל מסרטי מלחמה אחרים, הצד היפני מקבל לא מעט במה וכבוד, מה שמוסיף כבוד, אמינות ואותנטיות לסרט.

הבמאי רולנד אמריך אשר באמתחתו ניתן למצוא סרטים, בהם האקשן והאפקטים מהווים מרכיב משמעותי, כגון "היום השלישי", "גודזילה", "היום שאחרי מחר" ועוד לא מעט סרטים מהסוג המפוצץ. אמריך נראה כטיילור-מייד לתפקיד ואכן סצינות האקשן הרבות עשויות ברמה הגבוהה ביותר, האקשן מדביק לכיסא ודקות שלמות של קרב עוברות כמו שניות. אבל אמריך והאקשן שלו מציבים גם בעיה לסרט מאחר והוא הולך לכיוון אקשן בלבד, במקום להכניס עוד עומק איכותי, הוא מנסה להכניס עומק, משמעות או רומנטיקה בסרט אך נראה שאת התקציב והאנרגיות הוא שמר לקרבות ולכן הסצינות הללו לא מוסיפות ואף לא מתיישרות בקו אחד לקצב היריות והצלילות המרשימות. למזלו של אמריך ולמזלם של הצופים, סצנות האקשן כל כך טובות שהן מרימות את הרמה כלפיי השמיים מלאות הצרורות והמתחים ולמרות אורכו הרב של הסרט (קרוב לשעתיים ו-20 דקות) מצליחות לשמור את הצופה עירני ואנרגטי במהלך כל הסרט.


זוכרים את זה שפעם הייתי שר בלהקת בנים?! | באדיבות סרטי יונייטד קינג

מלבד סצנות אקשן, יריות, כדורים ומטוסים, אמריך הביא גם לא מעט כוכבים, לא כאלו שנתלים בשמי ארה"ב, אלא נתלים על השלט האייקוני של הוליווד ומשחקים על המסך. הצופה העירני יבחין בשורה של אישים מרשימים שעושים את עבודתם נאמנה. אד סקריין זונח את קריירת הנבלות שלו מ"דדפול" ו"אליטה: מלאך קרב" ועובר לצד הטוב של המפה (כמובן אלא אם אתם יפנים) בתור הגיבור הראשי דיק ווסט, פטריק ווילסון משנה במעט את הכיוון מסרטי האימה ("לזמן את הרוע", "הרוע שבפנים" ועוד רבים וטובים) ועובר לאקשן ההיסטורי בתור קצין המודיעין אדווין לייטון, וודי הרלסון עוזב את הזומבים לכמה רגעים בשביל להיות אדמירל, לוק אוונס ("היפה והחיה", "אנה") הופך להיות הטייס האמיץ מקלסקי, מנדי מור, דניס קוויד, ניק ג'ונאס, קיאן ג'ונסון וארון אקהרט, כולם ביחד מארגנים קאסט מרשים ואיכותי לסרט.

לסיכומו של דבר, סרט אקשן טוב שכל עוד הוא עוסק באקשן הוא מצליח לעניין ולספר לנו את הסיפור ההיסטורי, כאשר האקשן יורד קצת לכמה דקות, נראה שהוא מאבד מעט באחיזתו ואז חוזר להמריא שוב לעוד כמה דקות של אקשן והנאה צרופה, אם אמריך היה מקצר את הסרט בכ-15-20 דקות (או אפילו יותר כפי שנעשה ב"דנקרק") הוא כנראה היה גם יכול לטפוח לעצמו על השכם על סרט שייחשב בין הטובים שלו, אבל הוא העדיף עוד 15-20 דקות שיורידו את הסרט לשאר הסרטים הנחמדים שלו, זאת עדיין לא סיבה לא לקנות כרטיס, להצטייד בפופקורן ושתייה וללמוד קצת היסטוריה ואפילו לא צריך מורה.