"בשם הבת": בשם הקלישאה

העלילה

הסרט עוסק באב, שאיבד את בתו ומנסה ליצוק משמעות לחייו אחרי האובדן הגדול. כבר מהרגע הראשון, כדי להציג קונטרסט להמשך, נפתח הסרט בסצנה שכולה "יותר מדי". האב והבת לבושים בחולצות שלום עכשיו מסתובבים ביפו (עיר מעורבת) מחויכים יתר על המידה, מודדים כאפיות, קונים גלידה ממוכרת אובר שמחה עד שנקטעת האוטופיה הזו ע"י רצח הבת (זה לא ספוילר, זו אשכרה ה-דקה הראשונה לסרט).

באחת הביקורות הקודמות הוזכר הספר השנוי במחלוקת “Save the cat”, אשר מתמצת את הכתיבה התסריטאית לידי חוקי אצבע. אפשר לאהוב אותו, אפשר לא לאהוב אותו, אבל בגדול הוא מצליח לדייק מה צריך לעשות כדי לייצר תסריט אפקטיבי. השם נגזר מתוך הסצנה הראשונה של הסרט "הנוסע השביעי" ובו סיגורני וויבר מצילה את החתול תוך כדי סיכון עצמי גדול והצופים מתאהבים בה, בעקבות העובדה הזו. בסרט המדובר אנחנו לא זוכים להתאהב ואפילו לא ממש להבין את המתרחש לפני שהוא קורה. במקום לייצר אפקט "וואו" עם התחלה גרנדיוזית ומפתיעה, אנחנו מקבלים אפקט ה"אוקיי, מה הלאה".


מי הגיע לבקר? | מתוך הסרט "בשם הבת"

בסצינה הבאה אנחנו מוצאים את דרור שנתיים לאחר מכן עם חולצת "מוות למחבלים" ישן בחדרה של בתו ומתאבל עד מאוד. שתי החולצות הללו מסמלות לנו כבר מהדקה וחצי הראשונות שהסרט לא הולך להשאיר שום דבר לידי הדמיון ואכן זה מה שקורה. הסרט לא משאיר שוב דבר לפרשנות ומוודא בדיאלוגים שטוחים שאנחנו נבין בכל שלב למה בדיוק התכוון. ולכן בהרבה מהחלקים שלו הרגיש הסרט כמו חוברת של "חבר את הנקודות", שמישהו כבר עבר עליה קודם.

עוד כמה דוגמאות: מה הדוגמה הכי לעוסה למשפחה לא מתפקדת? ארוחה שקטה שבה אף אחד מדבר. קיבלתם! מה הדרך הכי לעוסה להתמודד עם שבר פתאומי? אלכוהול אמרתם? קיבלתם! אפילו בסצינה הסופית (בלי ספויילרים) לא נשאר לנו שום דבר למחשבה, כיוון שדרור מצלצל לאשתו ומסביר לה את כל מה שמתרחש, מה הוא חושב ומה הולך להיות הלאה.

מה קרה לדמויות העגולות?

למרות השימוש בכמה שמות גדולים – נתי רביץ, עירית בלבן ועמי ווינברג, הסרט מצליח לייצר דמויות שטוחות לחלוטין. הטוב הוא טוב, הרע הוא רע והעולם הוא שחור לבן. בעולם שחור לבן. המאבטחים הם מרשעי הארץ, אשר יכו אב ממשפחה שכולה ואפילו יכוונו אליו אקדח. המחבלים? מלכי הרשע, שהטקסטים היחידים שלהם בסרט הם "אללה הוא אכבר" ברגע הרצח, ואז שירי הלל בערבית בהמשך. הפוליטקאים – שקרנים אינטרסנטים.


שלום בתמונה, מלחמה בנפש | מתוך הסרט "בשם הבת"

חלק עיקרי מהסרט הוא התמודדות של דרור ומשפחתו עם השבר שבעקבות עיסקה לשחרור מחבלים שביניהם כלול גם רוצח ביתו. הדרך שבה מתכנן דרור למנוע את השחרור שלו (שוב, ללא ספויילרים) היא במקרה הטוב – מרושלת. מהשיחה שלו האדם שמסייע לו לבצע את הפעולה ("תנסה להיזכר ברגעים הכי טובים שהיו לך איתה") ועד דרך הפעולה שבה נוקט. הכל חסר.

כמה נקודות לחיוב

העובדה שבמאי בן עשרים ושתיים מצליח בצורה עצמאית לחלוטין להפיק סרט ברמה גבוהה וללא סיוע ממסדי היא הישג חסר תקדים. האומץ שלו והטוטאליות שבה ניגש לעבודה הם אכן מעוררי השראה. גם הבחירה שלו להציג את הצד האישי של המשפחות השכולות אבל כסרט עלילתי ולא דוקו של יום הזיכרון (שכאלה יש המון) הייתה מרעננת ולכן הרגשת ההחמצה כאן היא כה גדולה.

לסיכום - קלישאה מוגדרת כ-"ביטוי רעיון, או אלמנט שנעשה בו שימוש יתר על המידה עד שהגיע למקודה בה איבד את משמעותו או השפעתו המקורית" (ויקיפדיה). וככל הנראה זוהי הגדרתו המדוייקת של הסרט שכן גם הוא איבד את משמעותו המקורית.