"ביום שהאדמה רעדה": היה היום שבו חזרנו קצת אחורה

בין חצי גמר לעוד חצי גמר של "נינג'ה ישראל" (ומסתבר שיש עוד חצי גמר - שלישי במספר, זה לא יוצר את המונח שליש גמר?) ניסו שוב פעם להרעיד את שיאי הרייטינג בערוץ 12. ניסו והצליחו. מה יצא להם מזה? אולי פיק רגעי מאוד, שיילך ויתמוסס בשבוע הקרוב, עם הפרק השלישי של סדרת המתח החדשה והגדולה של הטלוויזיה הישראלית. אחרי צמד פרקי הבכורה וכמעט חצי שעת הפרסומות שדחפו לנו לגרון בין לבין, אפשר לומר באופן וודאי שהתשלום, בכל הנוגע לזמן שלנו, על כמעט שעתיים מהחיים ממש לא קרוב להיות משתלם.

אם לא מצאתם את עצמכם בתחרות בינג' כזו או אחרת עם סדרות "נטפליקס" או סתם VOD מזדמנים ואתם עוד משתייכים לזן קצת ישן של צופי טלוויזיית פריים טיים, יכול להיות שבין קפיצת נינג'ה כזו או אחרת הצלחתם לצבור לא מעט זמן שמורכב מפרסומות. במהלך צפייה בשלל תכני ערוץ 12 ייתכן וצרכתם עוד ועוד פרסומות על גבי פרסומות לסדרה החדשה והאמת...זה נראה מאוד מבטיח, לפחות מבחינת הקאסט המורכב משלום מיכאלשווילי, שכבר עשה דבר או שניים בבידור המקומי ואפילו שירת היטב אצל רשף לוי, איתו עוד חבר קאסט מ"פאודה" (צחי הלוי, שנמצא בערך בכל פרויקט חדש בסביבה) וגם נדב נייטס, שכיכב בסדרה הקודמת שיצר עומרי גבעון ("בשבילה גיבורים עפים"), אשר משתתף בתור אחד השחקנים הראשיים.


אז את באמת רוצה לבוא לראות את אוסף התקליטורים שלי? | צילום: ניתאי נצר

זה מתחיל ברעידת אדמה, אשר מתרחשת בצפון הארץ ואחראית בין היתר לפעירת בור ענק באמצע שמורת טבע וחשיפת שלושה שלדים (שהאמת די נראים כמו כאלו שנלקחו משיעור ביולוגיה בבית הספר). רציתם לומר שעד כאן הכל בסדר, אבל כבר מההתחלה זה נראה זול ולא אמין, בכל הנוגע לרמת הצילום והתפאורה. קיר שכמעט נעקר וארון שכמעט נופל על בנו של יואל רוסו (נייטס), מפקח בשמורת הטבע הקרובה, שברגע האחרון מצליח לתלוש את בנו ממיטתו ומפגיעה מנפילת "האימים" של ארון איקאה. זה מרגיש ונראה כמו יצירה ישראלית בשנות השמונים ולא כזו שכבר מזמן מייצרת תכנים בעלי רמה ראויה, שנמכרים אל מעבר לים, לגרסאות אמריקאיות.

כצפוי (בעיקר על פי הפרסומות) חלק מהמשתתפים הראשיים מגלים כי שלושת השלדים אשר נמצאו בבור תואמים ב-DNA לזה שלהם. אם תוכלו לנחש על פי מידע מוקדם, אשר הוביל אתכם לצפייה בסדרה, אחד מהם יהיה אמן החושים - ניקו (המגולם על ידי שלום מיכאלשווילי) ועוד שניים יתגלו אם יהיה לכם הכוח להמשיך לצפות בפרקים הראשון והשני שהונחתו בערב הבכורה של הסדרה במכה אחת ניצחת. הכל יתחיל באמת להתבהר מהפרק השלישי, אבל גם אם העלילה תעלה מספר הילוכים בפרק שלוש ומעלה, אין זה אומר כי יוצרי הסדרה רשאים לזלזל בצופיהם עם אמינות עלילתית ברמה של סדרה שנלקחה מ"הופ קטנטנים" וזאת בעיקר בגין הטקסטים הנוראיים שמתגלגלים באדישות מכעיסה מפיהם של כל המשתתפים יכולה להוציא מהדעת כבר אחרי חמש דקות של צפייה.


אני רואה פה סדרה ועלילה שלא הולכות לשום מקום טוב | צילום: ניתאי נצר

המשחק של שחקנים נפלאים מתמוסס עד כי נראה כאילו הם באו להעביר את היום אחרי לילה עמוס ללא שינה וביחד עם הטקסט והקצב הנמרח של הסדרה, אי אפשר לתהות לאן נעלמו כאלו שעשו חייל בסדרות אחרות וכעת אינם מסוגלים להתמודד עם טקסטים אידיוטיים, לפחות בצורה מכובדת. כל קאדר השחקנים פשוט נראים כאילו הם מיישרים קו עם הבינוניות, שנראית כאילו נשאבה מכל מה שהוכתב על ידי לעיסה ויריקה קלישאתית אמריקאית שנורתה היישר אל תוך ידיהם הכותבות של יוצרי הסדרה, שלא מנסים לרגע להרים את הרף הנמוך, אותו הציבו מרבית הסדרות אשר פונות לפלח הקהל בעל המכנה המשותף הנמוך ביותר.

סיטואציות שאמורות להיות הגיוניות בעיניי כותבי הסדרה, נראות מגוחכות ועל כן מאירות את אלו שלוקחים חלק בסיטואציה באור כבוי ובעיקר פשוט מגוחך וכך הולך לאיבוד שלום מיכאלשווילי, עם טקסטים ומצבים מוזרים מאוד. לדוגמא כאשר בן דמותו - ניקו, ניגש בנונשלנט לתחנת משטרה מבלי לשאול למה הוא צריך להגיע מלכתחילה, אבל כאשר הוא מגיע הוא פוצח בריב גדול ולא אמין עם שני חוקריו (צחי הלוי ומיכל קלמן), שמתעקשים שהוא ייתן להם דגימת DNA בכוח או בעוד יותר כוח. ישיבה בחברה שמייצרת טכנולוגיה מתקדמת כלשהי מסתיימת במחיאות כפיים, נוכח העובדה שאחד המציגים "מחזיק את העתיד בכף ידו" ועוד שלל מצבים שפשוט גורמים להחזיק את הראש והבטן ולנסות להבין מהיכן זה נחת עלינו.


אני אגיד משהו דבילי ואת תתאפקי לא לצחוק | צילום: ניתאי נצר

נדב נייטס במשחק עצי להפליא, הורס כל מה שבנה ב"בשבילה גיבורים עפים". צחי הלוי נראה כמו סוג של אתנחתא קומית שירו לה ברגל, תוך כדי ניסיונות הצחקה לא מוצלחים. מיכל קלמן נראית כאילו הכל ישתפר אצלה אם יעיפו אותה לאמבטיית קרח ושלום מיכאלשווילי מנסה להציל את המצב, כאשר הוא זורק את החולצה והמכנסיים הצידה, בשביל לחשוף גזרה נאה, שכאמור לא תפצה במאומה על בליל השטויות שנורה מפיו וגם באופן בלתי משכנע בעליל. אז אם בארזים נפלה שלהבת מה יגידו אזובי הקיר?

הסדרה הזו היא בדיוק מה שהטלוויזיה שלנו, פוסט עידן "הנערים", לא זקוקה לו. מן רשת ביטחון שנארגה עבור יוצרי הסדרה, כאשר הם הולכים עם כל מה שבטוח מהמון מקומות אחרים, שאינם יצירה מקומית. זה לא מרגיש מכאן, אלא ממקומות אחרים, כאשר כתיבה עצלה ותסריט בינוני נפגשים ומולידים איכשהו, באורח פלא, גם רמת משחק אחידה. רמת משחק שהיא תוצר נלווה לעלילה מגוחכת ונראה במרבית הזמן כאילו רמת המשחק היא רק חברה טובה, שהתנדבה למשימת קבירת הסדרה, בעודה לוקחת את חפירה ומנסה לאטום את הבור חזרה בערימות של חול, כדי לאפשר לסדרה לחזור למקום שממנו היא באה ורק להישאר שם.


איפה מכבים פה את האורות? | צילום: ניתאי נצר