"סקין": ייכנס לכם מתחת לעור

גיא נתיב כבר עבר לא מעט בשנה האחרונה ועם זאת נראה שהבמאי הישראלי, שחי בארצות הברית מרגיש הכי נוח בארץ, יותר מבכל מקום אחר. כאשר הפסלון הושם בידיו אחד הדברים הראשונים שעשה היה למסור דרישת שלום לצופים בארץ, כאשר הגיע לפסטיבל חיפה, על מנת לצפות בסרטו הארוך, הנושא את אותו שם כמו זה הקצר, הוא נראה קורן והתראיין באושר ואושר. והנה הגיעה העת להקרנת פרמיירה מקומית, אשר איננה במסגרת פסטיבל כלשהו...ונתיב? הוא עומד בסבלנות אין קץ ומחזיק פלאפונים של סלבס מקומיים או סתם אנשים שרצו להתחכך בהצלחתו ופשוט הפליא בצילום סלפים ללא הפסקה. מקרין עממיות, צניעות ולב ענק ורק מחזק עוד יותר את הפרובינציאליות שלנו והרצון לנכס את הילד שכל אמא הייתה רוצה להכיר לבת שלה (אבל הוא כבר תפוס).


הפסלונים הללו ייתרמו לתקציב הסרט הארוך | באדיבות סרטי שובל וסרטי יונייטד קינג

בכל פרמיירה מתוקנת במאי הסרט שוטח קצת היסטוריה על הסרט, מודה למיליון וחצי אנשים ומנצל את המעמד להגדיל את עצמו כמה שרק ניתן. נתיב כבר לא צריך את זה ולכן הסתפק בתודות מקסימות ומרחיבות לב ומעבר להכל, הכין את קהל הצופים שלו לסרט. הוא לא ביקש שנהנה מהסרט, כיוון שמי כמוהו יודע כי מתוכן סרטו קשה מאוד להנות, אז הוא ביקש להכיל. והאם הכלתם את 20 הדקות של סרטו הקודם, שבכלל היה במטרתו המקורית מגייס כספים עבור הסרט הנוכחי והארוך, אתם תצליחו גם להכיל את זה הנוכחי ולמרות שזו גזענות ושנאה, אשר נמצאות הרחק הרחק מעבר לים, נתיב משתדל להדגיש בראיונות ובשיחות עימו, כי כל ציבור (כולל הישראלי) צריך להיות תמיד מודאג מקיצוניות וגזענות, כך שההכלה היא בעיקר בבחינת שלב ראשון בדרך להטמעת סובלנות. אז הכלנו.

כידוע לכל צופה ישראלי, שניגש לסרט, מדובר בעלילה המבוססת על סיפורו האמיתי של בריאון (כן, זה לא בריאן) ווידנר, המגולם באופן פשוט מופלא בידי ג'יימי בל, שלפחות בארץ לא ייקרא עוד אקס בילי אליוט בלבד. ככל הנראה הוצפתם בשבועיים האחרונים בסרטונים וראיונות המספרים כמעט את כל העלילה ועל כן אלמנט ההפתעה מסופו של הסיפור כמעט לא קיים, עובדה הפוגמת בסיכוייו של הסרט להצליח. "אמריקה X" (כי אי אפשר שלא להזכיר אותו בנשימה אחת בכל הנוגע לקונטקסט העלילתי) הכיל סיפור זהה, בכל הנוגע לגאולה וחזרה בתשובה מחיי ניאו נאציזם. סיבות אחרות, תוצאה זהה, אבל אפטרמט וטוויסט עלילתי מזעזע ועוצמתי שונה לחלוטין בסיומו של הסרט.


דבר עוד פעם על "אמריקה X". עוד פעם אחת! | באדיבות סרטי שובל וסרטי יונייטד קינג

את הטוויסט והשוק לא תקבלו כאן בסוף הסרט. את הצריבה העלילתית על עורכם בהחלט תחושו ובעוצמה גבוהה. את תצוגת המשחק הגדולה ביותר של ג'יימי בל מאז "בילי אליוט" בהחלט תקבלו בהלם מסוים, בעיקר עבור מי שזוכר את השחקן הבריטי ה(לא כל כך)צעיר מימי ילדותו, שכללו אינספור מהלכי פלייה ורלווה. את הכבוד הלאומי, קלוש ככל שיהיה, בזכות יצירה שלמה, מהוקצעת ומבוימת ביד אומן אתם תחושו בחמימות ואף על גבול ההתפרצות וזאת בזכות העובדה שגיא נתיב רחוק שנות אור מלהיות סוג של קוריוז או עוד תופעה חולפת בשמי הוליווד.

סרטו של נתיב משיק בשלבים מועטים בכל הנוגע לעלילה, לסיפור של "אמריקה X", ומשלב מסוים הוא פשוט מרגיש ונראה יותר כמו סרט ההמשך. דרק ויניארד של אד נורטון למד להכיר את האויב בכלא, התפתח והשתנה, אבל על בריאון ווינדר עובר תהליך שונה לחלוטין, גם אם הוא מרגיש דומה בכל הנוגע ליציאה מחוץ לתחומי משפחת הניאו נאצים אליהם גדל. בריאון עובר תהליך הסרה נפשי, מבלי שחיפש גאולה אמיתית. במהלך הסרט מוצגים רסיסי סצנות במהלכן מוסרים קעקועים ממקומות שונים בפניו וגופו וכמו שהתהליך מייגע וכואב, לא פחות מייגעת, קשה ומייסרת הגאולה האישית שחווה בריאון מהרגע שנבעה בו הסדק המוסרי, שחופף כמובן למציאת אהבה, בדמותה של אישה שרוצה את הטוהר שלו ולא דורשת ממנו כלום מעבר לזה.


אני ואת נגד העולם, בייב, או לפחות נגד המשפחה הנאצית שלי | באדיבות סרטי שובל וסרטי יונייטד קינג

הסיפור המוכר למרבית הצופים המקומיים, אשר ייחשפו אליו במהלך השבועות הקרובים, מתאר את סיפורו של בריאון, אשר הוגדר וניכר כיורש למשפחה ניאו נאצית, שהיא יותר שבט המונהג על ידי שני הוריו המאמצים. הורים מאמצים שהניקו אותו שנאה, כוחניות וכמובן ניצלו את חולשתו בגיל צעיר ואספוהו אליהם, כאשר כתגמול על כך הם מצפים ממנו שיאמין אמונה שלמה באמריקה לבנה, בטוהר הדם והגזע, יעשה זאת באופן עיוור וללא כל צל של ספק. בריאון חונך ולמד היטב וכבר עם תחילת הסרט ניכרת נוכחותו הבולטת (הרבה בזכות משחק משובח של ג'יימי בל) הרבה מעבר לשאר החברים הצעירים מ"להקתו" האלימה.

הוא זכר אלפא, שלא מאפשר לאף אחד מבני גילו לסמן טריטוריה. הוא בחר לו בת זוג מהשבט והוא דואג שמנהיגי השבט - הוריו המאמצים לא יתקלו בהתנגדות מבית, בכל הנוגע לבני השבט הניאו נאצי, במסגרתו הוא גדל. הוא בעל חנות קעקועים ואומן קעקועים מוכשר, שמקעקע את חברי השבט ואת עצמו. עם תחילת הסרט הוא פוגש את ג'ולי, אם צעירה לשלוש בנות צעירות והכימיה באוויר. נקודת המפנה המחשבתית מתחילה להתרחש וברור כי הישארותו במסגרת הניאו נאצית היא עניין של זמן, בייחוד כאשר הוריו לא מרוצים מההתבייתות המסתמנת שלו.


לא חושב שמישהו ישמח אם אני אכנס לסופר השכונתי שלו | באדיבות סרטי שובל וסרטי יונייטד קינג

האלמנט של הקעקועים והחזות המאיימת שהיא משווה לבריאון הוא אלמנט סימבולי והחשוב ביותר בסרט. הוא מסמל את נקודת המפנה בחייו ובעצם גם את התהליך שליווה את בריאון לאחר שהפריש את עצמו מלהקת הניאו נאצים, במסגרתה גדל והתחנך. הסימבוליזם של מה שנדבק לעור חזק מאוד וכמובן מדגיש את הלך הרוח המנטלי אותו חווה בריאון. כאשר הוא מרגיש נגעל ממעשיו, הדבר הראשון שהוא עושה לאחר בהייה עם מבט מלא מיאוס במראה, הוא בעצם ניסיון לשטוף את חטאיו דרך שטיפת קעקועיו והקריאה להסרתם היא בעצם הקריאה הנואשת לעזרה וזאת בכדי לקום ולהתחיל חיים חדשים ששנאה איננה חלק מאוצר המילים שלהם.

התהליך, שנגמר בטרגדיה גדולה בסרטו של טוני קיי, מתחיל, בסרטו של נתיב, אי שם באמצע הסרט ומקבל משקל גדול בהתמודדות עם היציאה ממשפחה ניאו נאצית ובחסות פעיל זכויות אדם שחור, בשם דריל ג'נקינס, שבעצם אוסף את בריאון תחת חסותו ומנסה לתת לו התחלה טובה, נקייה יותר ונעדרת תנאים מקדימים והתחייבויות, כפי שדרשו ממנו בני משפחתו המאמצת עד כה. כובד המשקל של הסרט היה אמור להישען קצת יותר על מערכת היחסים בין ג'נקינס לווידנר, שהפכו לחברים טובים בתום התהליך, אבל מערכת היחסים הזו נשארת מעומעמת ולא מפותחת, נוכח סיפור אהבתם של בריאון, ג'ולי ומשפחתה.


אז איפה לעצור, כדי שתיקח אותי איתך? | באדיבות סרטי שובל וסרטי יונייטד קינג

בתור סרט בפני עצמו, "סקין" הארוך הוא אכן סרט שזקוק להכלה ולצפייה מהורהרת. הוא לא מחפש אמפטיה עבור אף צד, הוא מחפש תקווה אמיתית בתוך הרים של שנאה וזו ממש לא קלישאה, כיוון שהדרך שבריאון עובר פתלתלה ומסובכת. הסצנות הקצרות והאומנותיות שנתיב מציף את הסרט איתן, כאשר בריאון עובר הסרת קעקוע נוסף, בו בזמן שהוא עובר תהליך נפשי להסרת עוד גרם של שנאה, הן סצנות נפלאות, מצולמות ועשויות היטב הן מבחינת פס הקול והן בכל הנוגע למשחקו הנפלא של בל, עד כי ניתן להאמין שמדובר בבריאון ווידנר האמיתי, שעובר את התהליך עצמו.

לא פשוט לביים סרט עם סוף ידוע מראש. לא פשוט להיכנס לתעשייה הזו במימדים בהם התחיל נתיב ולפלס דרך בעזרת אוסקר מינורי יחסית ושחקנים שהם לא השמות המפוצצים ביותר בהוליווד, אבל נתיב מוכיח שבעזרת עבודה קשה וניכר שגם בעזרת גישה חיובית מאוד, השמיים הם הגבול. הוא נותן במה מופלאה לג'יימי בל ודניאל מקדונלד, שכבר הוכיחה את עצמה בסרטים קטנים יותר, מבחינת סדר הגודל שלהם וביחד השלישייה הזו צומחת לגבהים חדשים, שאולי רק ג'יימי בל חווה עד כה, בתור ילד. נתיב עומד במבחן הקולנועי ההוליוודי הגדול שלו בהצלחה מרובה ולנו נותר להתבשם, להתפאר ולהחזיק לו אצבעות להמשך הדרך.


עם מה אתה משחק שם למטה? | באדיבות סרטי שובל וסרטי יונייטד קינג

משפט על הסרט:
נתיב סיפר שתקופת עלייתו של טראמפ היא זו שאפשרה לסרט לצאת החוצה, כאשר הוא רלוונטי נוכח הגזענות הגואה בארצות הברית. מבוסס על מקרה אמיתי, רלוונטי יותר מתמיד ועשוי כהלכה. לא ישאיר אתכם אדישים.

משפט(ים) על הבמאי:
נייס גאי! עם תום הסרט הוא קיבל שני מעקים לשני צידי מסך הקולנוע, בכדי לשאת דברים ומה שיצא לו הייתה "תודה" ביישנית ונרפית לאחר מחיאות כפיים סוערות באולם מלא. נתיב הוא נכס לאומי, כי מעבר להיותו אדם מקסים, הוא מקצוען, אשר ביים סרט במקצועיות וליטש אותו עד כאב (בעור). אי אפשר שלא להתאהב ולחוש גאווה גדולה.


אנחנו אוהבים אותך, אנחנו אוהבים אותך! | באדיבות סרטי שובל וסרטי יונייטד קינג

משפט(ים) על השחקנים:
אם ג'יימי בל לא היה פעם בילי אליוט, אז אפשר היה להגיד שזו הופעה חד פעמית ויוצאת דופן. אבל זהו לגמרי תפקיד חייו, בכל הנוגע לבגרותו ולא שחסרים כאלו, פשוט כאן הוא פורץ כל גבול ומעצור אחרון שעוד היה ספון בו. בל העלה במשקל, התקעקע במשך ארבע שעות מדי בוקר, בכל יום צילומים ונע על מנעד רגשי רחב טווח בסרט, אשר כלל בין היתר: שנאה, אהבה, חמלה ומה שביניהן. דניאל מקדולנד נפלאה פעם נוספת. ורה פרמיגה כבר חייבת לתת לשחקנים אחרים למלא זמן מסך - אימהית ומפלצתית במנות מדודות וביל קאמפ בתפקיד מבחיל, כמה שהוא טוב.

משפט על אורך הסרט:
שעתיים. קצת ארוך מדי ונתיב יכול היה להשאיר רבע שעה מכל מיני מקומות על רצפת העריכה, אבל עדיין מחזיק היטב ומבוצע נפלא, ככה שקשה לבוא בטענות.