"הסיפור של טראוטמן": טוב שוער!

אפשר להתחיל בעיקר בפרטים. סרטו של מרקוס ה. רוזנמולר מדייק בלא מעט מהם, בכל הנוגע לשנים מאוד ספציפיות בחייו של השוער, שדווקא החל את דרכו בתור שבוי מלחמה. יש פה ושם השמטות וחורים עלילתיים ואפילו אם תנברו היטב היטב בעברו של ברנרד קארל טראוטמן, תגלו כמה פרטים שמפיקי ויוצרי הסרט לא ישמחו שגיליתם, אבל בגדול רוזמולר מייצר סרט שאמור לרצות את הקהל שלו ומדובר על קהל יעד רחב למדי, שכן לא מדובר בדרמת ספורט גרידא, אלא גם בדרמה אנושית, הכוללת רומנטיקה ואפילו מדי פעם אדים של צחוק.

"הסיפור של טראוטמן", שהוא שמו המקומי של הסרט – The Keeper ("השוער" – שהוא השם האמריקאי ל"טראוטמן" – שמו המקורי של הסרט) מייצג בהחלט בצורה נאמנה יותר את עלילת הסרט ומשלב הז'אנרים שהיא מדלגת ביניהם בקלילות יתרה. לא מדובר בסרט שיוצא מגדרו, באף סוג ז'אנר, אבל הוא בהחלט נועד להגיע לזיקוק מקסימלי מכל אחד מהם. חובבי הכדורגל ימצאו פה סיפור רומנטי נוסף על הענף שבו הם כה מאוהבים וכיצד הוא חוצה כל גבול אפשרי. חובבי הרומנטיקה ימצאו כאן סיפור נפלא, אשר מתעלה מעל סיוטי והלם המלחמה, מתעלה מעל הבדלי שפה ותרבות ופשוט מתעלה וחובבי הדרמה ימצאו את עצמם מוחים דמעה בלא מעט חלקים שהופכים את כולנו לאנושיים ועוזרים לפסוח מעל כל כך הרבה פערים.


תגידו אם לא חזיתם לפחות 70% מהסיפור | באדיבות בתי קולנוע לב

הבעיה הגדולה, שבעצם מונעת מהסרט הזה להיות יוצא דופן או יוצא מן הכלל וזאת על אף שהוא נכתב על סיפור אמיתי בהחלט, היא עצם העובדה שרובו ככולו מרגיש צפוי וזאת למרות שמדובר בסיפור אמיתי בהחלט. רוזמולר הולך לפי תבניות ידועות ונוסחאות שהולכות על בטוח בסרט שיש לו רקע נפלא, לסיפור מרגש ויוצא דופן ולכן לכל אורך הסרט מלווה את הצופה תחושה שהוא יודע לאן זה מתקדם ועל אף העובדה שיש לעיתים הפתעות מסוימות, קשה לומר שמרביתו וסופו נותנים תחושה יוצאת דופן, בעיקר כאשר חלקים מסוימים וחשובים נגדעים מעלילת הסרט וזאת על מנת לזקק את מרבית הצדדים החיוביים והטהורים של האיש ומה שסבב אותו.

ברט טראוטמן היה חייל גרמני שנפל בשבי בריטי וזאת לאחר שהצליח לחמוק פעמיים משובים אחרים. הוא מגיע למחנה השבויים ומחליט שכאן הוא נעצר ולא ממשיך לברוח, הוא פוגש סמל בריטי מניאק (הארי מלינג - דאדלי מסרטי "הארי פוטר"), שעובר דמוניזציה מכוונת, על מנת שהקהל יוכל להזדהות יתר על המידה עם החייל הגרמני השבוי ואז....אז הוא פוגש את הבחורה. וגם את אבא שלה. ודווקא האב מתאהב מהר יותר ביכולותיו של השוער וזוהי בדיוק התמצית של כמה הספורט יכול לדלג מעל הכל, בהינתן כמה הספורטאי טוב ואיך אפשר לשכוח לו זוועות מלחמה. תוסיפו את העובדה שטראוטמן מקבל תדמית די נקייה בסרט (לקראת מותו הוא ניסה לטהר את אשר היה על ליבו וגם הסרט מתייחס לכך בזעיר אנפין) ותקבלו דרמת ספורט רומנטית מנצחת.


מי אמר שרק קצינים נאצים יכולים להיות מרושעים? | באדיבות בתי קולנוע לב

כאשר מגיעים לשפוט דרמת ספורט אפשר רק לשער שיהיו אי אילו פרטים מושמטים ואכן, לאחר קריאה מעמיקה בפרטי פרטיו של האיש, אפשר להבין שהסרט אמנם עשה עימו קצת יותר חסד, אבל בהחלט דייק במרבית העובדות וזאת מבלי לספיילר את המשכו של הסרט והמשך דרכו. מה שכן אפשר לומר בלב גלוי, הוא שבהחלט אחוז גבוה מדרכו של הסרט ברורה וצפויה מראש וזאת גם אם לא קראתם תסריט או את סיפור חייו של טראוטמן והוא בהחלט סיפור מרתק, שבהחלט שווה סרט הוליוודי והוא גם מקבל אחד טוב, מרגש וכזה שישלח אתכם מיד למקור האינטרנטי הזמין ביותר, בשביל לאמת ולאשר לעצמכם את העובדות המתוסרטות מול העובדות האמיתיות של המציאות.

"הסיפור של טראוטמן" הוא בהחלט דוגמה טובה לסרט שמתעסק בעיקר בהבלטת חלקים חיוביים בכל הנוגע להתמודדות אנושית עם טראומות וזאת באמצעות התעסקות הקשורה בספורט. הסרט גם מתייחס לחלק שבו שופטים אדם קצת פחות על פי עברו ומעשיו ונותנים לו הזדמנות להביע את עצמו באמצעות במה קצת אחרת, שבה הוא נשפט בזכות כישורי הספורט המולדים שלו. הוא לא יגרום לכם להרגיש טוב במהלך כל חלקיו, בכל הנוגע לעלילה והתפתחות האירועים, אבל הוא בהחלט יענה על כל דרישותיכם מסרט קולנוע ובטח מסרט, אשר מספר סיפור מרתק ומרגש שכזה.


עדיין, מדובר בדרמה מרגשת ומפעימה | באדיבות בתי קולנוע לב

משפט על הסרט:
נהדר, מרגש ומרתק לכל אורכו. בקריאה שאחרי ובירור כל העובדות אולי יהיה קצת יותר קשה להזדהות ולהתחבר במאת האחוזים, אבל במהלך הסרט אין שאלה, הוא שואב ובהחלט מרצה את כל סוגי הקהלים.

משפט על הבמאי:
מרקוס ה. רוזנמולר הוא יוצר גרמני פחות מוכר לקהל הרחב, אשר לוקח סיפור מעניין על אישיות מעניינת עבור גרמניה ואנגליה, הולך על בטוח ומצליח.

משפט על השחקנים:
דיוויד קרוס, שזכור בעיקר מ"נער קריאה" ו"סוס מלחמה" בתפקיד טוב, אבל לא יוצא דופן. לצידו גם פרייה מאוור, בתפקיד טוב, אבל לא כזה שייזכר. עוד לא מעט שמות נפלאים מהקולנוע הבריטי מעטרים את הסרט: ג'ון הנשו ("מחפשים את אריק", "חלקם של מלאכים"), דייב ג'ונס ("אני, דניאל בלייק") וגארי לואיס ("בילי אליוט", "כנופיות ניו יורק").

משפט על אורך הסרט:
כמעט שעתיים של סרט, שמרגיש שהוא מדלג על יותר מדי פרטים בדרך. מוצדק ואפילו יכול היה להיות טיפה יותר ארוך ומעמיק.