"אחרי החתונה": מלודרמה קווינס

זו מחלה הוליוודית כרונית ידועה. הרצון להנגיש לקהל הצופים האמריקאי, שבעיקר בז לתכנים זרים, מעביר במאים מקומיים על דעתם וכאילו מכופף את ידיהם להתעסק ביצירות שאין צורך להעניק להן גרסה דוברת אמריקאית שוטפת. "אחרי החתונה" הדני, משנת 2006, היה מועמד בקטגוריית הסרט הזר והפסיד ל"חיים של אחרים" הגרמני. מאדס מיקלסן הוביל את הסרט בבטחה, בתצוגת משחק מופלאה (כרגיל, יש לומר) ובאמת שלא ברור מה חיפש לו הבמאי בארט פרנדליך מעבר להזדמנות נוספת לעבוד על הסט ביחד עם אשתו - ג'וליאן מור.

הסרט בכיכובן של צמד כוכבות הקולנוע המשפיעות הללו תואר באופן הבא: "דרמה סוחפת, מרתקת ומפתיעה בכיכובן של שתיים מהשחקניות המוערכות ביותר בהוליווד היום – זוכת האוסקר ג'וליאן מור והמועמדת לאוסקר מישל וויליאמס". לאחר תום הצפייה בגרסה המשונמכת לזו המקורית מדנמרק, הרשו לנו לגחך בקול, כיוון שזה היה הלך הרוח באולם הקולנוע בעת הצפייה בסרט. יותר בדיחות בין הצופים לבין עצמם, בכל הנוגע לאמינות הסרט והאפקטיביות שלו על צופיו. פרנדליך כאילו הרגיש צורך לקחת את המלודרמה מהסרט המקורי ולהרים את הרף, בכל הנוגע לניסיון לסחוט דמעות מצופיו האמריקאיים.


אחחח...הזמנים שכולם עדיין נהנו בחתונה | באדיבות בתי הקולנוע לב

הבעיה הגדולה של הסרט היא שהוא בעיקר סובל מכמה בעיות. מרובות. העלילה צפויה גם למי שלא מכיר את עלילת הסרט הראשון, התחושה היא שמרבית הסצנות שאמורות להקרין דרמה עצומה ולעורר רגשות בקרב הצופים, סובלות מאילוץ יתר בכל הנוגע להתפתחות העלילתית וכן, גם מתצוגות משחק מביכות ומאוד מאולצות של מור ומישל וויליאמס. בשלב מסוים, נדמה כי לא משנה מה יאמרו השחקניות או איך יגישו סצנה מסוימת, גורלן בקרב הצופה כבר נקבע מראש. בגלל כל האמור מאוד קשה לקחת את הסרט הזה ברצינות, מה שאומר שקשה מאוד לזרום עם האמיתות וה"הפתעות" שהוא מטיח בפני הצופה.

החידוש הגרסאתי בסרט הנוכחי הוא כמובן מגדר הגיבורים שלו, או נכון יותר לומר - הגיבורות שלו. האחת מהן מגולמת על ידי מישל וויליאמס (שהייתה מועמדת לאוסקר כבר ארבע פעמים והפעם החמישית לא תגיע בגנות התפקיד הנוכחי שלה), שנכנסת לדמותה של איזבל. איזבל מתגוררת בהודו ומפעילה בית יתומים מקומי (שם כולם מדברים אנגלית בלבד, משום מה וכן, זה פוגע באותנטיות היחסית של הסרט), כאשר יום אחד היא נדרשת לחזור לארצות הברית בכדי להכיר את התורמים הפוטנציאליים לבית היתומים. נציגי התורמים מתעקשים שזו תהיה היא ורק היא והנורה הראשונה נדלקת – אצלנו ולא אצלה.


יאללה, שחררי...יש לי תיכף אוטובוס | באדיבות בתי הקולנוע לב

למרות שהצעד נראה חשוד לצופה הנייטרלי, איזבל לא טורחת לבדוק את שיני הסוס ואצה רצה לקבל התרומה. באופן בוטה ואנכרוניסטי לחייה בהודו, היא מגיעה לסוויטה מפוארת (שלא לצורך, יש לציין) במלון, קצת לפני המפגש שלה עם הגיבורה המשנית - תרזה (המגולמת, כאמור, על ידי ג'וליאן מור), מיליונרית שהקימה את תאגיד הענק האמריקאי - וורייזון. בפגישה עצמה ניכר כי אין לתרזה אף אינטרס אמיתי לתרומה ומשהו אצור בקרבה, עליו היא עדיין לא מעוניינת לספר לגיבורה הראשית. תרזה מפגינה חוסר רגישות עדין ומתקתק יחסית ואיזבל נותרת במרבית הסצנות עם ארשת פנים עצבנית.

בין שתי הנשים הללו מתגורר לו גבר, הנשוי לתרזה. אוסקר הוא אומן יצירות אקספרסציוניסטיו� � שכנראה רק הוא מבין וכעת יש לו תערוכה על הראש ובנוסף גם חתונה על ראשה של אשתו. המתחתנת היא גרייס; בתם של אוסקר ותרזה (ומגולמת על ידי אבי קווין). היא מתחתנת צעירה ונדמה כי לא כולם מרוצים מהמהלך, למרות שהם משדרים עסקים כרגיל. תרזה רוצה משום מה את איזבל לצידה ביום חתונת בתה ומשם הדרך להבנת אינספור טוויסטים עלילתיים קלישאתיים ומאוד מאולצים היא די קצרה. כלומר, הדרמה הסוחפת והמפתיעה עשויה לסחוף ולהפתיע ילדים בגיל ההתבגרות, את השאר זה קצת פחות יפתיע.


זה הצעיף שלא ירד ממישל וויליאמס גם בלילות | באדיבות בתי הקולנוע לב

על מנת שלא להיכנס לסשן ספויילרים רצחני, אפשר להפסיק כאן את סקירת ההתרחשויות בסרט ולנסות בעצם להבין את מי זה היה אמור להרשים? וויליאמס נראית כעוסה ועצבנית במרבית שלבי הסרט, העלילה מתקדמת בחוסר השראה ויצירתיות עלילתית והתחושה הכללית היא שהסרט הזה יכול היה להיות מבוים גם על ידי נער שמסיים את גיל ההתבגרות שלו ואת הקורס הראשון שלו בקולנוע. פלאשבקים מהעבר בהודו ושוטים של בניינים בעיצוב מקומי מתנגשים ומתערבבים כמו סלט וזאת בעיקר בשביל להדגיש את עולם הניגודים אליו נקלעה איזבל במסעה אל עבר הניסיון לגייס כסף עבור אותם יתומים הודיים. מה הבעיה עם עובדה זו? הבעיה היא שפרנדליך דוחף את הבדל המעמדות בפרצוף הצופים בלי שום עידון תסריטאי או עלילתי.

כוכבות הסרט סובלות מתנודות קיצוניות ולא אמינות בחוויה הרגשית שלהן ואם הצופים חשו עומס רגשי ולוחץ בכל החזיתות עד שלב מסוים, מגיעה המערכה האחרונה לטרוף את הקלפים בכל הנוגע לשיאי מלודרמה מעושה ומאולצת, שאותותיה והאפקטיביות שלה בעיקר משפיעים על כוכבי הקאסט ופחות על הצופים. ג'וליאן מור מעניקה לאקדמיה ניסיון נואש אחרון בסצנה קצרה, לקראת סופו של הסרט, אבל בעיקר עשויה להשתחל בגללה אל עבר טקס פרסי ה"ראזי" ובסך הכל ובמרבית שלבי הסרט הוא מרגיש כמו היסטריה לשם ההיסטריה ומלודרמה עבור אובר דרמה.


אה...חמוד! תרגיע! | באדיבות בתי הקולנוע לב

משפט על הסרט:
מבוכה גדולה לעוסקים בדבר, מכיוון שממרקם אנושי וסיפור שכבר הוכיח את עצמו, החידוש הזה היה אמור להניב הרבה, הרבה יותר והוא לא. וחבל.

משפט על במאי הסרט:
פרנדליך, שידוע בעיקר בעקבות נישואיו לכוכבת הסרט הג'ינג'ית לא הבריק מעולם בקולנוע, אבל דווקא בטלוויזיה רשומים על שמו פרקים ב"קליפורניקיי� �ן" ו"מוצארט בג'ונגל". לא מצליח לנווט את הספינה הזו לחוף מבטחים בבימוי פשטני וחסר חזון.

משפט על השחקנים:
איך מבין שלישיית כוכבי הסרט הראשיים דווקא בילי קרודופ מצליח להתבלט באופן יחסי? מישל וויליאמס הזועפת לא מצליחה להוציא מעצמה עוד הבעת פנים מוצלחת ומור? עדיף לא להרחיב במילים.

משפט על אורך הסרט:
שעה וחמישים שמרגישה כאילו הייתה אמורה להיקטע מעט לפני כן ואולי הייתה אפשרות להציל את הסרט מעצמו בשלב מוקדם יותר.