"נוכלות בלי חשבון": דווקא אצלן החשבון מרופד

רצה האל (או ככל הנראה שלא הוא) ונהיה איזה שהוא צירוף מקרים הזוי למדי שהפגיש בין צאת הסרט "נוכלות בלי חשבון" לבין העיסוק במועדון ה"פוסיקאט". בדיוק בימים בהם ידיעות רצות על הפיכתו של מועדון החשפנות הישראלי הנודע (תלוי למי) לבית כנסת. זה הרגע שאולי היושב במרומים התערב וגם הכניס לקלחת את הסרט האמריקאי, אודות חבורת החשפניות שניסו להכניס קצת פלפל (ועוד שלל מרכיבים חזקים קצת יותר) לעיסוק הלילי שלהן, בכדי להרוויח קצת יותר, מתי שהכסף היה זמין הרבה פחות.


אני באתי לרקוד בשביל סבתוש | באדיבות סרטי פורום פילם

אפשר למצוא קצת קווי דימיון בין חשפניות ישראליות מקומיות, אשר "נזרקות לרחוב" ומאבדות את מקור הפרנסה שלהן, בתקופה בה הכלכלה העולמית מגלה סימני שחיקה ויריבות בין לאומית לבין הימים השחורים לכל עסקי העולם, במשבר הגדול של שנת 2008. אותו משבר שבמסגרתו הושפעו תותחי וול סטריט במיוחד וכמעט כל עסק אחר בכלל. בין העסקים שחטפו מהלומה חזקה מאוד ניתן היה למצוא מועדון חשפנות ניו יורקי, הניזון מאותם זאבים מ-וול סטריט, שגדשו והציפו את אותו המועדון בין סגירת עסקה לבין חיי משפחה כושלים, שהובילו אותם להוציא אגרסיות ופורקן בחדרים הפרטיים של מועדוני החשפנות.

זו לא תהיה הפעם הראשונה במסגרתה יהיה קל לייצר פתיח לביקורת על סרטי חבורות נשים, שהחלו פשוט לשלוט בזמן המסך ההוליוודי. זה פתיח שחוזר על עצמו ובכל פעם יש עלייה או נפילה, אבל השורה התחתונה היא שהז'אנרים מתחילים להיות רוויים באיזון נשי, לכל סוגה. כל סרט עם ייצוג גברי מכל סוג ומכל סוגה יכול להתהדר במקבילתה הנשית. הן שולטות וזו כבר לא אמירה חלולה, ריקה מתוכן או סתם כזו שכיף לחזור עליה במופעי סטנדאפ או בתוכניות טלוויזיה.


אמא דובה, אבל ללא המשקל שלה | באדיבות סרטי פורום פילם

הפעם לקחה במאית ותסריטאית הסרט – לורן סקאפרייה את החופש היצירתי שלה למועדון חשפנות אחד ולגיבורות מעורטלות כמעט לחלוטין בשביל לספר סיפור מעודן הרבה יותר מזה שהיה במציאות. הסיפור נשען על כתבתה של ג'סיקה פרסלר משנת 2015 (The Hustlers at Scores). על פי אותה הכתבה הנשים היו קצת פחות נואשות לפרנסת אהוביהן, כפי שמספר הסרט. פחות לביאות ויותר זאבות, כיאה לאוכלוסיית הגברים שעטו עליהן ב-וול סטריט.

אם צ'נינג טייטום הוקף בצוות לא רע של שחקנים ודמויות מוכרות ב"מג'יק מייק", אז למה לא קונסטנס וו? היא מקיפה את עצמה בעיקר בג'ניפר לופז, שכבר מזמן נחשבת וותיקה ולא מוערכת בסצנה ובעוד כמה אושיות פופ/ראפ שלא מתביישות לחשוף את עצמן מול המצלמה באופן הכי גלוי שניתן. קארדי בי למשל, שמקבלת גם סצנת לימוד לאפ דאנס וזאת תודות לעברה העשיר בתור...ובכן...חשפנ� �ת מן המניין. ליזו, הזמרת שנמצאת בעלייה מטורפת בשנה החולפת, גם מקבלת כמה דקות בחליפת רשת וקצת פחות בגדים מתחת ואיתן גם קיקי פאלמר, בתפקיד משמעותי הרבה יותר.


כמו שאתם רואים...מסתדרות בחיים | באדיבות סרטי פורום פילם

אבל אם אתם מחפשים ארוטיקה, מציצנות וחושפנות, כנראה שלא לשם זה שווה לכם להגיע לקולנוע בשביל לצפות בסרט הזה. אי אפשר להתעלם מהעובדה שחלקים נרחבים מהסרט מצולמים במועדון חשפנות והסצנות נועזות, אבל קשה לומר שהן סקסיות, מגרות או מעוררות מינית. הסרט משתמש במיניות שלו בדיוק כפי שהשתמש בה צוות החשפניות הסורר, שניסה לעשות את חלקו בכדי להתעשר על חשבון הגברים, שכמובן מוצגים בסרט בתור נצלנים, כוחניים ואלימים או מטרות קלות, רופסות, שבעיקר חושבים עם איבר אחד וקלים לתמרון ולסחיטה.

סיפור הסרט הוא בעצם בעיקר סיפורה של דורות'י, חשפנית ממוצא אסיאתי שרוצה בעיקר לכלכל ולטפל בסבתה המבוגרת. היא מתגלגלת לתוך חבורת חשפניות צבעונית ובראשן המלכה האם – רמונה (המגולמת נפלא על ידי ג'ניפר לופז), שמתנהלת לעיתים רבות כמו מאדאם של בית זונות, רק אחת כזו שמנסה לדאוג לבנות שעובדות איתה בדיוק כמו שהיא דואגת לבת שלה בבית. גלגול העלילה מוביל את החבורה מנתיב ההצלחה שלפני המשבר הכלכלי הענק של 2008 לנתיב רעב וניסיון גיוס כספים לתקופה שאחרי.


רוצה להזמין לנו דרינק? אני ארעיל לך ואתה תשלם | באדיבות סרטי פורום פילם

כאמור, הנפגעים לא היו רק זאבי וול סטריט, אלא גם עסקי הקשורים אליהם ובין היתר, מועדוני החשפנות שהיו מפוזרים בסביבה וצמאים ללקוחות שבחסות המשבר פחות רצו לפזר את כספם בתחתוניהן של אותן נשים, שניזונו מהם עד כה. משם הסרט עובר לפס עלילתי-תרמיתי, שכבר ראינו לא אחד ולא שניים מסוגו וגם אם חשבתם שתסלדו או תיגעלו מהקו העלילתי הזה, תחשבו שנית ותנסו לראות אם הסלידה הייתה קיימת במידה שווה מהקבלה גברית. חשבתם? סיימתם? יופי! עכשיו פשוט תתמסרו לתוכן ולעובדה שבהחלט מדובר בסרט אפקטיבי, מהנה ולא רק כזה שדוחף העצמה נשית בתור סאבטקסט לחבורת חשפניות נוכלות.

הן היו נוכלות, הן ניזונו מהרבה חארות אנושיים וכנראה שלחלק גם הגיע היחס מאותה חבורה ועם זאת, בתור סרט שקצת משנה את המציאות בשביל להתאים למציאות הקיימת כיום, מדובר בסרט מהנה בסך הכול, עם הופעות טובות של הכוכבות שלו, עם מוזיקה מהפנטת, צילומים צבעוניים וכובשים וכן, ג'ניפר לופז מעל כולן בתפקיד קצת קומי, הרבה דרמטי וכזה שאולי יעניק לה קצת הערכה אחרי שהיא בעיקר השתתפה בסרטים מחורבנים, בעטיים היה קשה לעמוד על יכולותיה האמיתיות בתור שחקנית. אולי בגיל חמישים היא תקבל הכרה, גם אם מעט מופרזת, בתור קצת יותר מישבן מעוצב היטב וזמרת פופ שלא נס ליחה.


כן, למרות המשבר הכלכלי, היו תקופות יפות | באדיבות סרטי פורום פילם

משפט על הסרט:
מי היה מאמין שבסוף סרט, שבבכורה שלו הופיעה בחוץ רקדנית על עמוד, אפשר יהיה לצאת עם תחושה של סיפוק מסיפור כתוב היטב ומסרט שמבוים היטב.

משפט על הבמאית:
לורן סקאפרייה ("אימא מתערבת") הגישה את התסריט לסקורסזה, במה שמרגיש שנכתב בהשראת חלק מסרטיו, נדחתה והחליטה לביים בעצמה. ומה אתם יודעים? הצליח לה לא רע בכלל.

משפט על השחקניות:
זה נראה פופוליסטי וזול לשבץ את לופז, ליזו, קארדי בי וקיקי פאלמר באותו הקאסט, אבל הן בהחלט עושות עבודה טובה וקארדי בי אפילו עבודה מועטה מדי, ביחס להופעה האנרגטית שלה. וו, שהיא הגיבורה הראשית, דווקא לא מצליחה להותיר חותם אחרי הסרט הזה, אחרי הופעתה החביבה (וזהו) ב"עשיר בהפתעה" הקלישאתי.

משפט על אורך הסרט:
ארוך מדי...שעה וחמישים שבהחלט יכלו להתקצר. באיזה שהוא שלב זה מרגיש כמו תחילתה של מריחה מופלאה, אבל לורן סקאפרייה מצליחה לסגור את הברז בזמן.