"מי שעומד מאחורי": כלה להשגה

לא קל למצוא סרטי אימה טובים וזאת יודע כל צופה מן השורה ובעיקר כזה המחפש את האתגר הבא בז'אנר, שבדרך כלל משתייך לא פעם ולא פעמיים לדוגמאות מסוג B-Movies. פעם בכמה זמן מפציע לו יוצא מן הכלל שלא מעיד על הכלל, כאשר בדרך כלל מדובר בסרטי אימה מחרידים, שהסאב-טקסט שלהם עמוק כמו אפקט הפחד, אבל במרבית המקרים קשה למצוא משהו שלא חוזר על עצמו. צמד הבמאים המתחיל, אשר מורכב ממאט בטינלי-אולפין וטיילר גילט פשוט עונים על דרישות הקהל המינמליות מסרט אימה ומתח וממקסמים אותן עד תום ועד לכדי מיצוי היכולת לגרום לקהל להתאהב בסרט. סרט אימה גרוטסקי ומורבידי, שמעלה ומוריד מקצבים והילוכים, מחליף טון, סוגי פנייה לקהל ואפילו מנסה לענות על החלק הרציני ולשדר מסר, דרך כל הבלאגן הנפלא הזה.

תחילת הסרט כבר זורקת את הצופה, מוזיקלית, למחוזות מחייבים מאוד, כאשר ה"סקרצו", מתוך הסימפוניה התשיעית של בטהובן, מפלח את הרוגע היחסי ומיד מעביר את הצופים למוד פסיכוטי של "תפוז מכני" האלמותי של קובריק. זו בהחלט נעימה מחייבת, בכל הנוגע לאמירה שלה על הסרט. מעבר למחויבות המוזיקלית, הסרט כולו מתנהל על פערי המעמדות, פערי בודדים מול משפחה וצמד הבמאים טורח להדגיש זאת השכם וערב בפני ובאוזני הצופים, כפי שהתקיימו התנאים הללו בלא מעט סרטי אימה, בהם מככבת משפחת סלאשרים פסיכוטית, שמחפשים דרך לגמור את הנערה האחרונה, כהגדרת המונחים הקולנועים הקלאסיים. האם הנערה תשתייך עם תום הסרט לחבורה הפסיכוטית? האם היא תשרוד? וכיצד תהליך ההישרדות יגבה את המחיר שלו ממנה, בתור יצור שמתפתח?


הו לא! רק לא "מחבואים". הכל חוץ מהמשחק הזה | באדיבות סרטי פורום פילם

כל השאלות הללו יקבלו תשובות וגם הז'אנר של הסרט עצמו, בכל הנוגע לעלילה הנתמכת במציאות או שמא יש בה מישור מסתורין על טבעי, שמתעלה מעל המציאות המוכרת לצופים. הצוות המגיש את החוויה האינטנסיבית הזו, הוא ברובו לא כל כך מוכר. מעבר לאדם ברודי וכמובן אנדי מקדואל, הכוכבת הראשית (סמארה וויבינג) בעיקר נראית מוכרת מסרט אחר שמרצד על מסכי הקולנוע בימים אלו והוא בכלל תוצרת של טרנטינו. לא, זו לא מרגו רובי! היא כל כך דומה ואתם כל כך תהיו משוכנעים שהיא זלגה מהסט של "היו זמנים בהוליווד", אבל בהחלט אין ספק שמעבר לדימיון הפיזי, היא מציגה יכולות משחק לא רעות, למרות שהאינסטינקט הראשוני יהיה פחות לחבב אותה ואת יכולות המשחק שלה.

וויבינג מגלמת את גרייס, כלה מאושרת שרק רוצה להתקבל למשפחת ארוסה - אלכס. גרייס, שמגיעה מעבר במשפחות אומנה, לא מגלה יותר מעובדה זו על עברה או על מי היא וכיצד גדלה, לעומת זאת אלכס מתגלה עם פלאשבקים והצצות לעברו, אם בשיחה או אם בקטעים מצולמים. אלכס לא מסוגל לגלות לאשתו העתידית את הסוד האיום ששוכן בקרב משפחתו ובנוגע לקבלה האמיתית שלה לתוכה ועל כן הוא עושה זאת מיד עם תום הטקס ובמקום לממש את נישואיהם בדרך המקובלת, השניים צריכים לשחק משחק. "המסור" מישהו? לא. משחק קצת יותר פשוט - מחבואים. רק שזה יקרה בדרך הכי גרועה שיכולתם לדמיין אי פעם על משחק המחבואים. המשחק יוצא לדרך והקורבנות יהיו רבים, כמו גם לא מעט קטעי Gore שמגלמים בתוכם את האלמנטים הקלאסיים לסרטי סלאשר מוצלחים ובולטים.


בפעם העשירית...אני. לא. מרגו. רובי! | באדיבות סרטי פורום פילם

האמביוולנטיות של אלכס, בנוגע למאבק הפנימי שלו בין נאמנות למשפחתו לבין האשה שזה עתה ניסה להפוך אותה לחלק מהמשפחה, בעצם מסמלת את מהות הסאבטקסט המובהק של הסרט. הדילמה בנוגע לקבלת המשפחה העשירה מישהי שאינה משלהם ואינה משתייכת לכחולי הדם הופכת לאלגוריה ומקבלת משנה תוקף, כאשר על הקשיים הידועים בקבלת בן משפחה חדש, בטח ובטח למשפחה עשירה ואקסצנטרית, מולבש עור של עז שחוטה ומדממת והמשפחה הלא מקבלת הזו הופכת בעל כורחה למשהו שונה מסתם עוד משפחה ממעמד גבוה שפשוט דוחה את בן המשפחה החדש ומנסה לקבל אותו דרך משחק מעוות. בני המעמד הגבוה חוטפים בגדול בסרט הנוכחי, אמנם קצת פחות מ"תברח" הנפלא והמושחז, אבל אין ספק שגם הקומדיה השחורה, המותחת והאלימה הזו, טומנת בחובה שלל מסרים חברתיים שלא חוששים ללכת על הקצה.

הבודדת מול המשפחה, העשירים מול ה"ענייה" - על פי קווים אלו מתנהל לו הסרט. עם פתיחה וסיומת מוזיקלית קלאסית, צמד הבמאים הולכים הכי רחוק שהם יכולים ומוכיחים שאפשר לייצר סרטי אימה בצורה מוצלחת, גם אם התבנית והקווים המנחים נותרים זהים ומוכרים. איך משחק ילדים תמים הופך סרט אימה עם שבלונה די מוכרת למרדף אמיתי בין עכברונת אפורת שמלה לבין שלל חתולים עם דרייב פסיכוטי. מוזיקלית, סוגתית וגם בכל הנוגע למשחק ובימוי, הסרט הזה עונה על כל הדרישות כמעט מבלי להתאמץ ומוכיח שתקציב גדול ושחקנים זוללי מזומנים הם לא בהכרח הנוסחא המנצחת בכדי לייצר סרט חתרני, מצחיק, מלחיץ, מפחיד לפרקים ובעיקר בועט ומהנה.


מי זה הלגולס הזה?! | באדיבות סרטי פורום פילם

משפט על הסרט:
סרט האימה של הקיץ, שתיכף נגמר, מגיע אלינו (וגם אל מרבית החלקים בעולם) עם דמדומי אוגוסט, אבל אם אתם רוצים לנצל את הזמן המוגבל שלו בקולנוע ולקבל חוויה נהדרת, אל תוותרו על חיית הבאז המתגמלת הזו.

משפט על הבמאים:
צמד לא מוכר, שבעיקר ייצר סרטים קצרים או סרטי אימה זניחים, קופצים בן לילה להיות שיחת היום. ובצדק. בימוי מהוקצע ובעל רגש לדעת, בדיוק כמו דיג'יי טוב, מתי לסובב כל כפתור ביצירה המענגת שלהם.

משפט על השחקנים:
סאמרה וויבינג, כבר לא תהיה רק דומה למרגו רובי אחרי הסרט הזה. תפקיד מצוין ומטריד מאוד ועל כן גם מוצלח מאוד. אדם ברודי נהדר ומרים לא מעט את הסרט, ברגעים בהם הוא יורד. אנדי מקדואל לא רעה בעצמה. הנרי צ'רני ("משימה בלתי אפשרית", "מטרה ברורה ומיידית") בתפקיד מצוין וגרוטסקי ועוד שלל קטנים-גדולים שמייצרים קאסט נהדר שמחזיק את הסרט ביציבות.

משפט על אורך הסרט:
שעה וחצי. בול עבור סרט אימה מזוקק, שלא פוסח על אף אלמנט שילחיץ, יבדר או יהפוך לכם את הקיבה מבפנים החוצה. מצוין!