"מלך האריות": לא סתם קוראים לו מלך החיות

זו אולי לא דעה פופולארית נכון להיום ובטח נכון לפני עשרים וחמש שנים, אבל "מלך האריות", באופן אישי, מעולם לא הרגיש מיוחד יותר מלא מעט סרטי דיסני בלתי נשכחים אחרים. זה בהחלט עניין של טעם וריח וכמובן היכן נתפסתם על הטיים ליין של חייכם, אבל עבור כותב שורות אלו היו רבים וטובים או לפחות שווים ברמתם לסרט בעל אחד ההייפים המוגזמים בהיסטוריה של האנימציה מבית היוצר של דיסני.


קצת לוחץ שיש כתר וירטואלי על הראש כבר זמן רב | באדיבות סרטי פורום פילם

נכון. השירים, הדמויות והטרגדיה המשפחתית, שכללה הגליה וערימות של צער, אותו חוו הצופים הצעירים ביחד עם סימבה בסרט המקורי, כל אלו היו מרשימים וייחודיים עבור הצופים של אותם השנים ובמבט מפוכח אחורה, זה בהחלט עוד אחד מסרטי האנימציה שעומד במבחן הזמן וכמעט אינו זקוק לשום עדכון גרסה עכשווית, למרות שגם בעדכון הגרסה מנסים לזרוע מעט העצמה נשית, בזעיר אנפין וייתכן שזה רק בשביל לנסות ולמכור את הרעיון שאותו עדכון גרסה, אשר מגיע לאחר 25 שנים, לא מתרכז אך ורק בשיפור האספקט הוויזואלי.

ובהחלט החלוקה העולמית לשחזור הכמעט מדויק לקלאסיקת הילדים והבוגרים נעה בין אלו שמרגישים שגוזלים את ילדותם ומחפשים כיצד לחלוב אותם, על חשבון זכרונות הילדות שלהם ועל כן יהיו הצופים הללו משוחדים ויחפשו דרכים להשמיד ולחסל בצורה ממוקדת את החידוש. הסוג השני של הקהל מדבר על אלו שמבינים את הצורך של דיסני להגיע מחדש לקהל יעד צעיר נוכחי, בעיקר על חשבון הזיכרונות הנעימים שזוכרים הוריהם של דור הילדים הנוכחי וההורים הללו, בין אם הם זוכרים לטובה או לטובה מאוד, לא יחסכו מילדיהם את הדרך החדשה להתחבר ולהתממשק לקלאסיקה האלמותית.


בואו ילדים, בואו נלך לראות את החידוש ל"מלך האריות" | באדיבות סרטי פורום פילם

מדובר בשחזור כמעט מדויק לחלוטין, סטייל "ספר הג'ונגל" ו"היפה והחיה", מלבד כמה עובדות לא זניחות בכלל – הסרט עבר לאנימציית CGI מטריפה ומהפנטת, שזה פשוט נראה כמו סרט נשיונל ג'יאוגרפיק שזור בדרמה קורעת לב ומהול בקומדיה. בנוסף לשיטת האנימציה החדשה מוסיף ג'ון פאברו עוד קצת נפח עלילתי ושורות זניחות יותר או פחות לטקסט המוקרא על ידי הקאסט המרשים, שהגיע בשביל לנסות ולתת אדפטציה משלו עבור אותו קאסט היסטורי ואלמותי שעשה עבודה מופלאה לפני אותם עשרים וחמש שנים.

הסיפור נותר בעינו וכך גם התפקוד של הדמויות. נלה מקבלת טיפה יותר נפח, חשיבות ומשמעות מאשר בסרט המקורי. סקאר הופך להיות מאיים יותר בסצנה אחת וקצת פחות בסצנות אחרות, פה ושם מכניסים עוד קצת רגעי שירה ושם ופה מקצצים קצת, כאשר סך הכול, מבחינת אורכו של הסרט, הוא ארוך יותר ועובר את זה המקורי בחצי שעה, אבל לא באמת ניכר שהסרט מורח את עצמו לדעת. הקסם נותר, גם אם הוא קצת חסר הבעות פנים ולב, אבל זה המחיר הגדול שאנימציית ה-CGI של חיות הג'ונגל צריכה לשלם עבור הרמת הרמה בכל הנוגע לאמצעים הטכנולוגיים והגשה וויזואלית.


סקאר נראה מפחיד בכל מקרה, גם בלי הבעות פנים | באדיבות סרטי פורום פילם

לא תמצאו בסרט הנוכחי את סימבה פורץ אל מחוץ לספירלת חיות ועלים ענקיים או סצנות שנוגדות את היגיון הג'ונגל והפיזיקה הבסיסיים (ועדיין, מדובר בחיות מדברות, כן?), אבל קשה לומר שכל אותן העובדות מרדדות באופן משמעותי את ערכו של הסרט. ושוב, כנראה שבמקרים הספציפיים הללו האמת היא באמת בעיניי המתבונן ובעיניו בלבד, כי לא תצליחו לשכנע את הילד שגדל על סימבה המצויר ומלא הבעות הפנים והרגש שהוא יכול להיות מוחלף על ידי אנימציה ממוחשבת וחסרת נשמה, שקצת מתקשה להביע את הרגשות באופן כל כך מובהק ואולי גם תתקשו לעכל את ההחלפה את ג'רמי איירונס ב-צ'יווטל אג'יופור, טוב ככל שיהיה, בכל הנוגע לדמותו של סקאר ותתקשו לעכל עוד לא מעט עובדות ופרטים, אבל כנראה שילדיכם...פחות.


ספר לנו מה כתבו עלינו המבקרים, זאזו | באדיבות סרטי פורום פילם

כולם כבר יודעים שמיקי מאוס מזמן איננו העכבר התמים שייצר וצייר וולט דיסני, אלא אייקון לחברת על דורסנית אשר משתלטת על כל חלקה טובה בקולנוע ובטלוויזיה. עכבר קטן שקונה רעיונות גדולים ומשווק אותם כשלו וזה אולי לפעמים בסדר, כי אלו העסקים וזו המציאות אליה אנחנו וילדינו גדלים ואין בעיה להורים להבין את המניע המרכזי מאחורי הפקת ויצירת הסרט ובכלל כל הסרטים האחרונים שיוצאים בחסות אנימציה שונה – המניע מסחרי וכלכלי נטו. דיסני רוצים את הכסף של המשפחה שנוצרה מזיווג שני ילידי שנות השמונים ואף אלו משנות התשעים.

מיקי מאוס רוצה שפרי אהבתם של אותם ההורים יתמכר למוצר החדש שיש לו להציע ואולי על הדרך גם יצפה בגרסה הישנה שאבא ואימא הכירו כל חייהם ואכן כותב שורות אלו, אשר לא נמנה על ההערצה העיוורת וחסרת הפרופורציות לסרט הקלאסי, הרגיש צורך בהכנה וצפייה מוקדמת בסרט משנת 1994 ולו בכדי להיות מסוגל לסמן "וי" בראש, בכל שלב ושלב מהמסע המחודש, שארך כמעט שעתיים הפעם והתרחש ללא אף אחד מזאטוטיו בקרבתו. דיסני השיגה את מטרתה וגרמה לצפייה בשני הסרטים תוך פחות משבוע וגרמה להעריץ ולהעריך את שתי הגרסאות - כל אחת על שלל יתרונותיה.


נו ילדים, מה אהבתם יותר? את החדש או הישן? | באדיבות סרטי פורום פילם

ובתום עבודה ההכנה אפשר היה להעריך מחדש את הסרט הקלאסי ולהבין למה הוא כזה ועם זאת לא להבין למה הוא "כזה כזה". יומיים מהצפייה, המאוד קרובה לתאריך הקרנת הסרט, אפשר היה לסמן "וי" אישי על סעיף של המוכנות בעזרת הסרט הישן, לראות את הכתישה האינטרנטית חסרת ההיגיון והמעצורים ולהנמיך את הציפיות שהורמו אחרי אחד הטריילרים הנצפים ביותר בהיסטוריה ואכן הנמכת ציפיות נדרשת בעיקר בכדי להבין שמדובר בסרט נהדר ומהנה ולא מבזה על אף שהוא בעיקר שחזור לזה המקורי.

החידושים הדיסניים האחרונים רושמים עליות ומורדות זה לצד זה ובעיקר מניבים רווחים עצומים לחברה שלא מתביישת לסחור בזיכרונות הילדות שלנו, לייצר לנו זיכרונות מעומעמים בחסות תאי הזיכרון ההולכים ומצטמצמים ומחסור בעיבוי עלילתי ורובנו בהחלט מבינים זאת ובוחרים כיצד להתייחס ולהגיב לכל יציאת סרט חדש מהסוג הזה ו"מלך האריות" הוא פשוט עוד ציון דרך, בדרכה הארוכה של דיסני להחיות כמה שיותר קלאסיקות מהעבר וכמובן להרוויח מכך.


אותם הצופים בטוח יאהבו, גם בגרסה המחודשת | באדיבות סרטי פורום פילם

משפט על הסרט:
מדהים מבחינה וויזואלית ואסתטית בכל הנוגע לאנימציית ה-CGI. יוצא מן הכלל ומרגיש כמו משהו נכון, מעבר למכוונות הכלכלית. כמעט שום בשורה בכל הנוגע לעלילה או לעומקים של הדמויות, אבל זה לא מה שיהרוס את ההנאה מהסרט כסרט.

משפט על הבמאי:
פאברו שוב מוכיח שהוא מסוגל להתמודד עם פרויקט שכולל קאסט מסדר גודל של סרטי "הנוקמים" ויוצר מחדש את הקלאסיקה, פשוט בדרך מרשימה וויזואלית.

משפטים על השחקנים:
דונאלד גלובר מגלם את סימבה, ביונסה (עם שיר חדש) את נלה וסת' רוגן נכנס לפרסותיו של פומבה. אג'יופור, כאמור הוא סקאר לא רע בכלל וג'יימס ארל ג'ונס שב לתפקיד מופאסה.

משפט על אורך הסרט:
אמנם הוא נושק לשעתיים, אך העובדה הזו לא מורגשת יותר מדי, בכל הנוגע לשומנים מיותרים של הסרט.