"החיוך האטרוסקי": אי אפשר שלא לחייך

יש משהו קסום ופרובנציאלי בהגעה לסרט שבוים על ידי במאים ישראליים. האלה "משלנו" שהצליחו לגייס שם בקנה מידה עולמי כמו בריאן קוקס עושה נעים בגב ובלב. מה שאפילו יותר נעים היה לראות את הכוכב הסקוטי הצנוע שדי נחבא אל הכלים בהקרנת טרום הבכורה בסינמטק תל אביב. קוקס חיכה בסבלנות ובצד התור לחלוקת הכרטיסים והרגיש קצת לא שייך ולא בטוח שרוצה להשתייך. חתם למי שרצה בנימוס ואפילו הצטלם. גם לאולם הוא נכנס בשקט ובלי מניירות וכאשר הוצג על ידי זוג הבמאים הישראלים ונדרש לשאת מספר דברים הוא כמעט התחנן שתהיה לו האפשרות לומר מספר דברים רק לאוזני קהל מצומצם יותר, עם סיום הסרט, שהיה האירוע המרכזי עבורו ולא הגעתו לארץ.


היי, בא לפה הרבה? | צילום עצמי

המבוכה של השחקן הסקוטי מיד העבירה והבעירה את הלפיד של הסרט עצמו ושם הוא התגלה בגדולתו פעם נוספת, כאשר סחב תסריט בינוני במקרה הטוב לכדי סרט נהדר, מחמם לב, מרגש וכזה שדווקא עשוי להישאר עוד קצת עם הצופים. כן, הסרט אולי לא מייצג באופן מושלם את הספר שכתב חוסה לואיס סמפרדו - הוא מעגל פינות, מעדן נושאים וכמובן העתיק את העלילה לארצות הברית, אבל זה מסלול כמעט כלל המסלולים הקבועים שעוברים ספרים, כאשר הם חווים אמריקניזציה קולנועית. יש זכר לעלילת הספר וכמובן המון קווים מקבילים, אבל הרבדים והעומקים הספרותיים שנפרשים בין כריכה עבת כרס מתעופפים להם ברוח, כאשר עלילת הספר עולה על המסלול המוביל לעיבוד קולנועי.

הייחוד של הסרט באמת נובע מהכוכב הראשי שלו, שמצליח ליצוק לדמות הראשית כל כך הרבה תוכן ופשוט אי אפשר להישאר אדישים לתפקודו במהלך כל הסרט. הוא נע בין קשיחות וקומדיה גסה ומחוספסת לבין ציניות ודרמה מרגשת. בריאן קוקס מביא עימו למסך את כל מנעד יכולות המשחק שלו והוא עושה זאת מצוין ובהחלט מציל את הסרט מלהיות סתם בינוני, כאשר הוא מצליח לסחוט גיחוכים קלים עד צחוק רם ומתגלגל וברגע שלאחר מכן הוא מצליח לגעת במקומות העמוקים יותר של קהל הצופים. אין ספק שבלי הנוכחות הכריזמטית והמשחק המדויק של קוקס אפשר לומר שייתכן כי ותצאו עם תחושה שונה לחלוטין מאולם הקולנוע.


הכל על הכתפיים שלו - בריאן קוקס | באדיבות סרטי נחשון

רורי מקנ'יל הוא זקן נרגן ולא סתם אחד כזה, הוא גם סקוטי דובר גאלית שוטפת ובעל מבטא סקוטי כבד. כבר בתחילת הסרט הוא מציץ מאחורי כתפו בשביל לזעוף בגלל חבורת תיירים צעירים שבסך הכל קיימו מצוות סלפי סוער בפאב המקומי, בו הוא נוהג לשתות. הוא מביע חוסר שביעות רצון במבט ורטינה ועם זאת ברור לכל צופה בר דעת שעם תום הסרט יחול בתוכו מהפך, שכן הפוסטר, שמקדם את פני הצופים לאולם הקולנוע, משוויץ בקוקס ושאר צוות השחקנים בצילום סלפי צבעוני, עובדה שמהווה ייצוג סמלי עבור אחת הנקודות החלשות של הסרט, שמוצגת כבר עם תחילתו באירוע ייצוגי ובולט. כל מה שנראה לכם שאתם עומדים לראות בסרט בהחלט עומד לקרות ולא נכונות לכם הפתעות רבות ויוצאות דופן.

רורי סובל ממחלה לא ידועה בתחילת הסרט, מחלה שגורמת לו לבקש חומרי הרגעה של סוסים מחברו הוטרינר המקומי, שדוחק בו לטוס לארצות הברית על מנת להיבדק. במקרה, בארצות הברית גר בנו של רורי - איאן, אותו לא פגש רורי מעל עשור. לאותו בן יש בן משלו ואותו לא פגש רורי מעולם. חייו המקצועיים של איאן גם נמצאים בצומת דרכים, כאשר הוא עובד במקצוע שונה ממה שלמד בתחילה, ובהחלט נדמה כי גם חייו זקוקים לדחיפה מקצועית או מנטאלית כלשהי. כל אותן נקודות הציון העלילתיות הללו קלות לפיתרון וחיזוי, כאשר ברור בדיוק מאיזו מחלה רורי סובל ומה יגלה בבדיקות. צפוי ושקוף בהחלט שרורי ינסה להצניע את עניין מחלתו, כאשר יגיע אל בנו - הן מסיבות גאווה והן מעצם העובדה שהוא לא רוצה להצטייר בתור אדם נצלן וגם פיתול העלילה של איאן נמצא מרחק משיכה קלה של החוט שיתיר את הסבך.


התמונה שטרפה את הקלפים בנוגע לציפיות מהסרט | באדיבות סרטי נחשון

בנוסף להכל ישנה מיני עלילה קטנה מהבית שבסקוטלנד, כאשר רורי ממתין להתפגרות של יריבו המושבע משכבר הימים ועוקב בסקרנות אודות מצבו הרפואי בכל שלב ושלב בביקורו בסן פרנסיסקו, מעבר לטוויסט הקטן הזה אפשר לומר כי התגובות באינטראקציה שבין רורי לבנו וכלתו הן די ברורות ולא מפתיעות, גם פיתוח הקשר הייחודי שלו עם נכדו לא יפיל אתכם מהכסא, אבל הוא בהחלט ימיס אתכם. סיפור הרקע ליחסים העכורים בין הבן לאביו לא קיים וגם סיפור ההתאהבות של רורי בקלאודיה הוא מקרי מדי ולא כל כך אמין. הם נפגשים ליד פסל, המשתייך לתרבות האטרוסקית ושם מתחיל ונגמר הרפרנס לשם הסרט, אבל למרות כל המגרעות והבנאליות שמשפריצה מהסרט הזה אי אפשר להישאר אדישים להופעות של קוקס ושאר הקאסט, להומור וללא מעט רגעים מרגשים, שפשוט עושים טוב על אף העובדה שהמקוריות מהם והלאה.

עבודתו המופלאה של הצלם חוויאר אגירסרובה (שצילם את "דבר אליה" של אלמודובר, את "יסמין הכחולה" ואת "ויקי כרטיסטינה ברצלונה" של וודי אלן) ניכרת ומורגשת ביחד עם עבודתם של הבמאים הישראלים שהעידו שהם עצמם נכנסו אל הסרט בתור הורים לילד ראשון, אותו השאירו שעות רבות עם מטפלת ובעצם היה להם קל הרבה יותר להתחבר לזוג, עליהם סיפרו בסרט, הרבה בזכות העובדה הזו. צמד הבמאים מציג את בעיקר את ההפרש הבין דורי והתרבותי שנפער בעיקר נוכח השינויים הטכנולוגיים והשיוויוניים העצומים שהתחוללו בשנים האחרונות. האב, הבן והנכד הג'ינג'י לוקחים את קהל הצופים למסע עמוס במסרים, ברגשות מעורבים ובתוצאה סופית משביעת רצון בסך הכל.


מי הסבא הכי נרגז בסביבה? מי?! | באדיבות סרטי נחשון

משפט על הסרט:
כן, הוא נראה בנאלי ברוב שלביו, אבל מדובר בעיקר בסרט מקסים ומרגש ובעיקר בהופעה נפלאה של בריאן קוקס. סרט שבקלות יכול להיות חביב קהל וחביב המבקרים בו זמנית.

משפט על צמד הבמאים:
הזוג בחיים וגם בעמד(ות) הבמאי(ם) - מיכל ברזיס ועודד בן נון כבר זכו למועמדות לאוסקר על סרטם הקצר - "איה" והפעם זה פיצ'ר ראשון מחוץ לגבולות המדינה, שעובר חלק וטוב.

משפט על השחקנים:
על קוקס והופעתו הנפלאה אין להכביר במילים. לצידו מככבים טריט וויליאמס ("שיער") המזדקן, רוזאנה ארקט ("ספרות זולה", "הכחול הגדול") ההולכת ומזקינה ועדיין נראית נפלא וגם ת'ורה בירץ' (״אמריקן ביוטי״,״העולם שבפנים״) וג'יי ג'יי פילד ("קפטן אמריקה").

משפט על אורך הסרט:
כמעט שעה וחמישים, אולי ארוך מדי בהגדרה, אבל בסרט עצמו לא מורגש, בעיקר בגלל ההנאה ממנו.