"צעצוע של סיפור 4": עוד צעצוע חדש ומבריק לאוסף המשובח

בדיוק שבוע לאחר ההתרסקות של הסרט הרביעי והמיותר למדי של "גברים בשחור" מגיעה לה האנטיתזה הקולנועית וההסבר המפורש ל"למה כדאי להסתכן ולעשות סרט רביעי, למרות שכל השלושה היו על סף השלמות". במקרה של "גברים בשחור: אינטרנשיונאל" זו רק הייתה צורה שונה לסחיטה די חסרת סיכוי, על אף הקאסט הנהדר וההנאה החלקית, אבל במקרה של "צעצוע של סיפור" זה היה סיפור שונה לחלוטין, כי מי חושב שאחרי שהסרט השלישי נשק לשלמות אפשר להתכנס עם אותו הקונספט לעלילת סרט רביעי? רוב הסיכויים היו נגדם של הצעצועים המרגשים אשר יצרו זכרונות פנטסטיים עבור דורות של ילדים ובוגרים, אבל מהצד השני קשה להאמין שמותג כל כך מוצלח יעלה לניסיון נוסף ויצליח לירות לעצמו ברגל בכזו גסות.


מישהו רואה מצב שאנחנו הולכים ליפול על הפרצוף עם הסרט הזה? | באדיבות סרטי פורום פילם

חובה לומר שיש סקפטיזם בוטה מהשילוב בין ישיבה באולם קולנוע גדוש בילדים צורחים, שואלים ובועטים בכסאות ובין מהות קיומו של קונספט הסרט הרביעי בסדרה המצוירת והמשובחת הזו. סקפטיזם שגורם לנסיגת קו החוף של המצח אל עבר אמצע הראש, בכל הנוגע להנאה ואמון במה שהולך להתחיל לרוץ על המסך, במסגרת הסרט הרביעי בסדרת "צעצוע של סיפור". הצעצועים עזבו (וגם נתרמו) באופן מודע (ואף יזום) את אנדי והתמקמו אצל בוני וכולנו הזלנו דמעה. קהל הצופים המשותף חזה בכל סוג של אתגר מצד משפחת הצעצועים בכל פעם מחדש, הם נחלצו מצרות מגוונות וכמובן על הדרך מסרו מסרים פשוטים עבור קהל הצופים הצעיר וגם מסרים שהיו מיועדים להורים של הילדים באולם וכאלו אשר ביצעו מן עקיפה חמימה ואלגנטית אל מעבר לפדחתם המתקתקה של בני הדור הצעיר. מה עוד הצעצועים הללו יכולים ללמד אותנו על ילדות? על הורות? על דבק משפחתי? מסתבר שהם עוד יכולים ללמד לא מעט והשרוולים שלהם עוד עמוקים, רחבים ומכילים ערימות צבעוניות של חום ומגוון רגשות.

אולם שלם ועמוס בילדים והורים לא יכול היה להכיל כבר את טונות הרגש שבסך הכל מגיע מדמויות מונפשות ולא אמיתיות. באז מצא את הקול הפנימי שלו, וודי עבר עוד כברת דרך משמעותית בכדי להפוך לצעצוע הכי אנושי בסביבה ולא כל הדמויות השותפות לטרילוגיה קיבלו את זמן המסך הרגיל שהיו נוהגות לקבל בשלושת הסרטים הקודמים וזה בסדר לחלוטין. במקום סלינקי, רקס והתפודים קיבלו הצופים בסרט אחת מהדמויות מעבר סרטי הסדרה ועוד כמה דמויות חדשות ונפלאות, שקיבלו דיבוב ממיטב בניה ובנותיה של הוליווד. בכל הנוגע לעלילה, מסתבר שכל עוד ג'ון לאסיטר כותב תסריט, הוא לא חייב לביים ולא חייב למצוא במאי וותיק בעמדה (ע"ע ג'וש קולי חסר הניסיון, לו זהו סרט הבכורה בתור במאי), בכדי להביא את הסרט למנת הגאונות והקרבה לשלמות שהוא מיצב את עצמו בסרט הנוכחי והקודם.


תקשיב טוב חבר נמוך, עוד מעט זה להיות או לחדול |באדיבות סרטי פורום פילם

אם בצמד הסרטים הראשונים מרכז העלילה היה בנוגע לחברות בין הבובות והרצון שלהן להישאר רלוונטיות עבור ילדיהן-בעליהן הרי שהסרט השלישי חרט על דגלו עלילה בוגרת יותר במקצת ומיצב את עצמו בתור המרגש ביותר, כאשר הבובות בראשות וודי הבינו שזה הזמן להמשיך הלאה, הילד גדל ואין ברירה אלא להתקדם לילד הבא. בסרט הנוכחי הקו הבוגר והמרגש הזה נמשך, כאשר וודי מגלה מוקדם מהצפוי שאינו הבובה המועדפת או אפילו קרוב לכך וכל מה שנותר עבורו מול חבריו הוא הסטטוס המנהיגותי שהוא עמל במשך כל השנים לשמר עבורו, בד בבד לדאגתו האמיתית והכנה לילדה שלו. בוני כבר לא נוהגת לשחק בו כפי שאנדי היה והמעבר שלה לגן חובה מביא עימו חבר חדש וקצת פחות "צעצועי" – פורקי (מזלגוני בגרסה המקומית); מזלג שהפך לצעצוע האהוב על בוני והוא בסך הכל מיצה את חייו בתור מזלג ומוכן כבר לעבור למחזור הפלסטי בפח.

וודי מבין את גודל חשיבותו של פורקי עבור בוני ועמל ללא הרף על מלאכת השמירה של פורקי בקרבתה של הילדה האהובה שלו וגם עובד על הקניית ההערכה לחייו וערכו החדש בתור צעצוע ולא בתור חלק מסכו"ם. תחילתה של העלילה, בכיכובם של פורקי היא פשוט נפלאה ומשובבת נפש, אבל לאיטה היא מתבררת בתור עלילת צד, כאשר עם התקדמות הסרט גם מתקדמת ומתבשלת לה העלילת המרכזית שכוללת את האנטיגוניסטית החלשה ביותר שידעה סדרת הסרטים – גבי גבי (המדובבת על ידי כריסטינה הנדריקס המשגעת). בובה בחנות ענתיקות, שסרים למרותה מספר בובות בנסון מלחיצות, שנראות כאילו נשלפו היישר מהסט של צ'אקי (צעצוע נוסף ומזן אחר שגם עולה היום לאקרנים, במקביל). בובות הבנסון הן חבל ההצלה האנטיגוניסטי של הסרט, מכיוון שהן מספקות לא מעט רגעי אימה – ז'אנר חדש לחלוטין שמצטרף לסרט וזורע בהלה בנפשות העדינות שיושבות להן באולם הקולנוע ועם זאת לא מוריד מערכו של הסרט.


בנסון, יש מצב שאתה הולך הצידה טיפה? אתה מלחיץ אותי | באדיבות סרטי פורום פילם

המשימה של וודי מסתבכת והופכת להיות מורכבת בהרבה ממה שתכנן כאשר משפחתה של בוני נוסעת לטיול קראוונים ובעצם מכניסה עוד ועוד דמויות למשוואה ועל אף הפיצול העלילתי, הסרט מצליח לשמור על עניין, על חיבור מושלם לבובות שעברו לפאזה שונה ועל אלו שצריכות לעבור עוד קצה מסוים של מסלול בכדי להגיע לתובנות ולסיים את מסען. קשה לדבר על הסרט הזה מבלי להסגיר את תוכנו, אבל אפשר בהחלט להבין שסדרת הסרטים הזו הרגישה שיש לה עוד מה לחלץ מעבר לטרילוגיה ההרמטית הנפלאה שלה. הנפילה מתרחשת בכל כך הרבה מקרים בהם סרט, שמגיע לא מעט זמן לאחר שמעטפת הטרילוגיה לוקקה, בוילה ונשלחה להיכל התהילה הקולנועי, לא עומד בציפיות, נופל נפילה חופשית ומתרסק, אבל ברור בהחלט שכאן זה לא המקרה, אלא בדיוק ההפך המוחלט.

חבורת הצעצועים מגיעה לחדור גם מתחת לעצמותיהם של ההורים, כאשר השיחה התמימה עם פורקי, על כיצד וודי רואה את תפקידו בחייו של הילד, מהווה את אחד העוגנים העמוקים והכנים ביותר שמתקיימים בסרט. בד בבד ההצטלבות העלילתית עם מסלול חייה של בו פיפ והמפגש עם גבי-גבי והניסיונות שלה לזכות בגאולה מחודשת הופכים את הסרט למרתק ומלא תובנות שכמובן יחדרו באופן הפשטני היישר למוחות הצעירים ועם זאת וללא שום ניגוד גם בהחלט ולחלוטין ישימו פעמיהם אל נפשות הוריהם. בימים בהם הצעצועים הופכים פחות ופחות בעלי כוח והשפעה, נוכח עליית המסכים, פשוט נפלא לצפות בסרט שמחזיר את הכוח, הרגש וכמובן את ההילה הקולנועית של סדרת הסרטים המשובחת הזו.


[אחת הסצנות המרגשות והעמוקות בסרט | באדיבות סרטי פורום פילם]

משפט על הסרט:
מושלם מכל כך הרבה בחינות ומרגיש כמעט בלתי אפשרי להאמין שיוצריו הצליחו להשיג את ההישג הזה בפעם הרביעית (והאחרונה?! או שמא ינסו לחמש את הסדרה).

משפט על הבמאי:
ג'וש קולי, התסריאטי של "הקול בראש", צייר שעובד כאמן סטוריבורד בפיקסאר ולבסוף גם מדבב בזמנו הפנוי, לקח על עצמו את האגתר וריסק לכל מבקר אפשרי את האופציה לצלות אותו בסרטו הראשון בתור במאי. נפלא.

משפט על השחקנים:
מעבר לטום הנקס וטים אלן, חוזרים בני החבורה החוזרת לדבב: גו'אן קיוזאק, וואלאס שון. לקאסט המרשים מצטרפים בהופעות אורח: טימות'י דאלטון, פטרישיה ארקט, ביל היידר, בטי ווייט, מל ברוקס, ג'יי הרננדז, כריסטינה הנדריקס, ג'ורדן פיל וקיאנו ריבס.

משפט על אורך הסרט:
שעה וארבעים ברוטו, כאשר הנטו עומד יותר על שעה וחצי, עם תוספות חמודות בסוף. מושלם!