"רוקטמן": איש הטיל

לפני שיתחילו כל ההשוואות להיסטריה של השנה שעברה, אז ממש ברגעים הראשונים של הסרט הוא לוקח כיוון שונה וצומח בזכות עצמו. יחיד מול להקה, מיוזיקל מול סרט עם המון...מוזיקה וילדות עשוקה מול סוג קצת שונה של מוטיבציה. "רוקטמן" הוא לא "רפסודיה בוהמית", אבל הוא בהחלט ממשיך את הקו החם של יצירת סרטים מוזיקליים על גדולי האמנים שהשפיעו על סצנת הרוקנרול של שנות השבעים והשמונים ועל המוזיקה בכלל.

תאמרו מה שתאמרו על הסרט שמבוסס על חייו, עלייתו, התרסקותו וגאולתו של אלטון ג'ון, אבל הוא בהחלט הולך בדרכו שלו ומשתדל מאוד לבדל את עצמו מהסרט שזכה לתהילה עולמית והיסטרית על קווין. מה ש"רפסודיה בוהמית" עשה למוזיקה של קווין מאכיל כל מבקר נפוח בכל מלתחתו. השירות המוזיקלי וההיסטורי (גם אם לא מדויק בהרבה פרטים) עבור דור שלם שטרם הספיק לצרוך את המוזיקה שלהם, הוא שירות ששום מדיום זולת הקולנוע לא היה יכול לספק עבור הלהקה המזדקנת שזוכה לעדנה מחודשת, גם ללא המשופם שהוביל אותה.


מישהו מוכן להביא לי גלגיליות לנעליים האלו כבר?! | באדיבות סרטי פורום פילם

לכן זה רק טבעי שאלטון ג'ון, אחת התופעות המוזיקליות והצבעוניות שידע עולם המוזיקה בעשורים האחרונים, יקבל סרט משלו, יקבל הזדמנות להעלות את קרנו פעם נוספת ולרשום עוד פרק, קולנועי הפעם, בהיסטוריה הארוכה והבלתי נגמרת שלו. ומדובר בחתיכת פרק נהדר, שבדומה ל"רפסודיה", פשוט משתמש במיטב השירים של ג'ון, על מנת לגרום לצופים לזוז בכסא בצורה מאופקת ופשוט לחכות ליום שלמחרת בעבודה, על מנת לנגן ולהשמיע את הפלייליסט שלו.

פתיחת הסרט עוד מזכירה במידה מסוימת את הכניסה של פרדי בתחילת "רפסודיה בוהמית", אבל הסגנון שונה וגם העובדה שג'ון יוצא מהבמה ונכנס לטיפול קבוצתי במגוון הבעיות שלו מחלקים את הקלפים בצורה שונה לחלוטין מהסרט שאהבתם על פרדי מרקיורי ולהקת "קווין". קבוצת הטיפול מחזירה את אלטון ג'ון למקומות הכואבים בחייו ולמחסור בחום, אהבה ותמיכה מהוריו, תוך מספר דקות מועט מגיע השיר הראשון ומעביר את הסרט ממצב ביוגרפי למוד מיוזיקל, עובדה שמכניסה את הסרט לאיזור שונה לחלוטין, בכל הנוגע לסרטים ביוגרפיים על זמרים מפורסמים.


אתה תהיה יופי של סוכן, נראה לי... | באדיבות סרטי פורום פילם

קשה לחשוב על מוטיבציה טובה יותר ממשפחה לא תומכת. אה, רגע...עוני מרוד. טוב, אז אלטון ג'ון לא עני מרוד, אבל בהחלט נעדר חום ואהבה והחשבון הפתוח לשעבר שלו עם הוריו מורגש היטב בסרט. ג'ון עצמו היה מעורב בתור מפיק ובתור קובע ומתווה דרך והוא לא הסכים להתפשר על הרבה פרטים, כמו שגם לא וויתר על סצנות סמים וסקס גאה (דברים שהיו בבחינת נעלמים נסתרים או מרומזים במקרה הטוב אצל פרדי והרפסודיה), צרור עובדות שיצרו סרט אמין יותר וחסר פשרות, בכל הנוגע לסיפורו האמיתי.

הסרט כמובן מתמקד בעיקר בתקופת התהילה העצומה שלו, אבל לוקח לפני הכל את הצופים למסע קצרצר ומתומצת אצל משפחתו ובבית מגוריו בתור ילד. העלייה ההיסטרית מתוארת בצורה די מחופפת, כשם שמרבית הסרטים מאותו הז'אנר מתארים את ילדותו של גיבור הסרט ובכלל הביוגרפיקל הזה לחלוטין לא מצליח לחמוק מהקלישאה על כיצד גדולי הדור התפרסמו והפכו להיות מי שהם. כולם באו ממשפחות מרוסקות ועלו לתהילה דרך טיפוס ציפורניים הררי, כולם כמובן הצליחו במידת מה, אבל באיזה מחיר?


תגיד, לא היית פעם בילי אליוט? | באדיבות סרטי פורום פילם

מעבר לסיפור העלייה ישנם מספר סיפורי צד של ג'ון, עם הוריו ועם ברני טופין - האיש שכתב עבורו את שיריו המפורסמים ביותר. סיפורי האהבה הגדולים שלו, הנשיקה הראשונה וגם הנישואין הסטרייטיים השגויים, שנעשו בחסות מצבו הנפשי המעורער. זה קורה בדיוק כמו בעוד לא מעט סרטים ביוגרפיים, שמגיעים לספר סיפור על הצלחה יוצאת דופן. שלל דמויות שמלוות אותו במהלך הדרך, סיפור המוטיבציה וכמובן הנפילה, שמגיעה לצורך עלייה מחודשת.

אז כאשר מגיעים לספר סיפור שכבר סופר באלף גרסאות, איך אפשר למנוע ממנו להרגיש בנאלי? מספרים על הדמות הצבעונית של אלטון ג'ון. לא מספיק? עושים מזה מחזמר! דרך נפלאה לספר את הסיפור ולצקת תוכן למרבית שירי המיוזיקל של ג'ון. כל שיר מקבל פרשנות ראויה ובקונטקסט הנכון הוא מתלבש בדיוק של כפפה על יד, בכל הנוגע למיקום נכון בעלילה ובטיים ליין של הסרט וזו אחת מנקודות ההצלה של הסרט על אלטון ג'ון ואחת הנקודות הקריטיות לבדל אותו מעוד עשרות סרטים אחרים.


אמא, אל תביכי נו.. | באדיבות סרטי פורום פילם

משפט על הסרט:
זו ציפור? זה מטוס? זה אלטון ג'ון! זו ביוגרפיה? זה מיוזיקל? זה ביוזיקל (או מיוזוגרפיה)! סיפורו המרתק של ג'ון בסרט מוזיקלי, שמשלב בתוכו את הדרמה האמיתית שתשאיר אתכם מרותקים למסך.

משפט על הבמאי:
דקסטר פלשטר, אשר הוזנק לסיים את "בוהמיה רפסודית", לאחר פיטורי בריאן סינגר, מקבל הפעם את ההזדמנות להוביל סרט מתחילת עד סופו והוא בהחלט עושה זאת מצוין.

משפט על השחקנים:
מי את והיכן החבאת לנו את ברייס דאלאס הווארד? ב.ד.ה נראית כאילו בלעה את עצמה ומתפקדת בתור אימו של ג'ון. נהדרת עם סנטר כפול. ריצ'ארד מאדן (רוב סטארק) מתגבר את ג'יימי בל (בילי אליוט), כאשר מעל כולם ניצב בגאון טארון אג'רטון הנפלא, שגם מבצע את השירים בעצמו ומצליח באופן לא רע בכלל.

משפט על אורך הסרט:
שעתיים חולפות ביעף, נוכח הליווי המוזיקלי בחסות שיריו של אלטון ג'ון.