"אדוני": עכבר העיר ועכברת הכפר

כן, כן...אנחנו יודעים מה אתם חושבים. בואו נעיף את כל הקלישאות מעבר לחלון, בכל הנוגע לכמה עובדות על הסרט הזה. הוא סרט הודי. אמת ויציב והוא גם סיפור אהבה רומנטי ומרגש. גם נכון לחלוטין. עכשיו בואו נפריד את המוץ מהתבן – לא מסופר בעוד סיפור בוליוודי מנגן, שמבליט את בני הזוג במרכז ומרקיד את כל שאר הקאסט סביבם, כאשר הם מתחבאים וצצים מאחורי עץ אקראי. גם לא מדובר פה בסיפור אהבה נוסח הוליווד, שמתחיל קשה וממשיך מופלא וחלומי.

עכשיו, כאשר הכל מונח בצד, אפשר להתמקד בסיפור האמיתי, הרגיש והעדין שמספר סרטה הראשון של הבמאית רוהנה גרה, שבסך הכל מאוד רוצה לספר סיפור אהבה אופטימי, אבל היא בעיקר לא מתביישת להציב את הקשיים האמיתיים שמתקיימים בין המעמדות בחברה ההודית. מדובר בסרט מאוד ריאליסטי ורחוק מכל חוקי הז'אנר הדרמטי - רומנטי שאתם מורגלים בהם. אפשר לתקוע לכם מקל בגלגלים ולספר שעד שמגיעות המחוות המוכרות הרגילות מסרטי אהבה, אתם כבר מזמן לא תזדקקו לרמזים מקדימים.


עכשיו תעבירי מלמטה, או מלמעלה...רגע, תני לי לקרוא לעוד מישהו | בחסות בתי הקולנוע לב

אשווין הוא בן עשירים המתגורר בבניין מפואר, בלב ליבה של מומבאיי. הוא בן לארכיטקט ושב מארצות הברית ובחזרה להודו עקב מות אחיו. הנישואין המיועדים לו ולכלה הייעודית מבוטלים רגע לפני שהם הופכים להיות רשמיים ורשמיים, עקב בגידת הכלה ובעיקר עקב חוסר עניין מצידו של אשווין. הוא חוזר לעבוד בעסק המשפחתי בתור ארכיטקט, לאחר שוויתר על כתיבת בלוגים וחדוות יצירה אומנותית בניו יורק ונוחת היישר לתוך קלחת משפחתית, במסגרתה הוא נבחן בשבע עיניים על ידי הוריו וקרובי משפחתו.

ראטנה משמשת לו בתור משרתת נאמנה, אשר נמצאת במחיצתו פרק זמן ארוך, מהרגע שכף רגלו דורכת בבית. משפחתו של אשווין מתייחסת אליה כמו אל לכלוך בנעל והמקסימום של האינטרקציה בין נשות המשפחה לרטאנה מסתכמות בדרישות לשירות, הכנת מזון, בגדים וכדומה. היחיד שרואה את רטאנה הוא אשווין, אליו היא פונה בתכיפות בתור "אדוני", תוך יראת כבוד גלויה ומופגנת.


תורידי את היד או שטוב לא ייצא מזה | בחסות בתי הקולנוע לב

לרטאנה יש חלומות להגשים ובין אותם חלומות היא רוצה שאחותה תשלים את לימודיה ואילו היא תשלים את לימודיה שלה ותתחיל לתפור על מנת להצטרף ביום מן הימים לתופרת מקצועית, פאשניסטה מקומית, שתוכל להוציאה מהמעגל הכפרי, ממנו היא לא מצליחה להתנתק, על אף העובדה שהיא כבר גרה בעיר הגדולה.

היא שולחת כסף לאחותה בדרך קבע ובתקווה שהיא תסיים ובדרך מקריבה את אושרה האישי לא פעם, בכדי שאחותה תזכה למסלול טוב משלה. אשווין נמצא בצרות משלו, כאשר כל המשפחה יושבת לו על הכתפיים וממתינה שימצא לו כלה חליפית לזו שהוצמדה לו בחסות המשפחה. גבר אינו גבר עד הסוף, בהודו, אם הוא לא חובק אישה מקושטת מקומית, על פי מה שכתוב בספרים המקומיים ועל כן אשווין הופך לקורבן אל מול משפחתו, שלא חסה עליו ועל מצבו וכמעט דורשת באופן בלתי משתמע לשני פנים שיתקדם הלאה, לכלה הבאה.


כמה פעמים אמרתי לך לא לזרוק צלחות ממגדלי יוקרה | בחסות בתי הקולנוע לב

אחת הסצנות הבלתי נשכחות מהסרט הזה מציגות את ראטנה משוחחת עם אחותה (שגרה בכפר) בפלאפון, כאשר ברקע גורדי שחקים עצומי מראה. השיח בין ראטנה לאחותה מדבר על יחסי מרות בין אדון לעובדת, שלא לומר שפחה. היא זקוקה לרשותו בשביל ללכת ללמוד, המעמד הנחות שלה משמש בתור אחת העובדות הברורות לה מלידה והיא ממש לא מחפשת להחליף. הפער העצום הזה, שמתקיים בין המעמדות – בשיח ובתפיסה העצמית, כאשר ברקע מתנוססים כל אותם בניינים גבוהים, הוא פער שמומחש יותר טוב מעשרות שיחות דרך התמונה, עוצרת הנשימה במסגרתה ראטנה מוצבת במרכז והבניינים מאחוריה.

עכשיו אתם שואלים איפה הקטע בו כולם אומרים שהאהבה אסורה, זה לא יילך והם חייבים לברוח. הקטע הזה נבנה לאט, עם המון רגש ועדינות, תוך שהוא מציג מקטעים ארוכים למדי מחיי השניים ובעיקר מחייה של ראטנה, שבסך הכל שואפת להגשים חלום קטן – להיות תופרת. אתם תחזו בה הופכת לתופרת יותר מהר מאשר תחזו בסיפור אהבה אסורה ומרעידת עולמות.


תן, תן ת'לחם | בחסות בתי הקולנוע לב

הכל נבחן מעיניים מפוכחות למדי, בעיקר מצד רטאנה, שיודעת שבשביל להשיג את הבלתי מושג, היא תצטרך לעבור מסכת השפלות ועינויים. הריאליזם עולה ועולה בסרט הזה בתור מוביל לז'אנר ולסרט עצמו. גרה לא עושה הנחות לצופים ומשתמשת במשחק מצוין מצד שני הכוכבים הראשיים ובהמון רוטינה יום יומית, שבונה את הקרבה ועם זאת, מגדילה את הריחוק בין שתי הדמויות הראשיות.

כאשר ניגשים לצפות בסרט שמשתייך לז'אנר הדרמה הרומנטית, הציפייה היא לקו עלילתי די מוגבל, שצועד בין קירות צפופים למדי. גרה מרחיבה לעצמה את המגבלה ומזיזה את הקירות הצידה ככל האפשר. היא לא שוברת מוסכמות או חוקים ז'אנריים, אבל בהחלט מעקמת ומכופפת אותם ככל האפשר. סיפור האהבה בין מעמדות הוא סיפור שסופר ויסופר עוד עשרות אלפי פעמים, אבל גרה מצליחה לשנות קצת בשביל ייחודיות, אמינות ובעיקר בשביל הרגש האמיתי שידלוף החוצה בעקבות חווית הצפייה בסרטה הראשון.


רגע, רגע, רגע...איפה הקסדה שלי?! | בחסות בתי הקולנוע לב

משפט על הסרט:
סיפור על בדידות, פערי מעמדות ואהבה בלתי אפשרית ראיתם הרבה פעמים, אבל כך באמת צריכים להיראות סרטי אהבה.

משפט על הבמאית:
זה רק נראה כאילו רוהנה גרה הולכת לפי חוקי הז'אנר היבשים, אבל היא לחלוטין מתבלת, מוסיפה וקוצצת אותם דק, דק בשביל להעלים ראויות לבנאליות וקיטש.

משפט על השחקנים:
טילוטנה שומה, שמגלמת את ראטנה, בהופעה רגישה, עדינה ומרגשת פשוט עושה את הסרט. וויווק גומבר, שמגלם את אישוון נהדר גם הוא, אבל בהחלט מחוויר נוכח המשחק המשובח של הפרטנרית שלו.

משפט על אורך הסרט:
שעה וחצי. בול אורך הסרט לסיפור אהבה משכנע, מרגש ומציף. כל המוסיף – גורע.