"ג'ון וויק 3": למה מגיע לנו כל הטוב הזה?

מה הסיפור של ג'ון וויק
אם עד כה לא שמעתם על סרטי ג'ון וויק, שזה עתה הפכו לטרילוגייה, תעזבו הכל ולכו לצפות. ההנאה מובטחת. הסיפור מתחיל במתנקש אגדי עם כל כך הרבה כישרון להרג, שרק שמיעת הכינוי שלו - "באבה יאגה", מטילה פחד בפני כולם. לאחר הפרישה שלו מוצא את עצמו וויק חוזר לימי הטירוף והחיסול שלו כי מישהו הרג לו את הכלב. נשמע מטופש נכון? זה כל הקסם.

סידרת הסרטים הזו, לא מתנצלת, לא עוצרת ולא מתיימרת להיות משהו שהיא לא. סרטי ג'ון וויק מלאים באקשן עוצר נשימה, סצנות מותחות ועולם פשע אלגנטי ומדוייק שמלא בגינונים טקסיים, ז'רגון מקצועי ואפילו מטבעות אלטרנטיביים. אין ניסיון להסביר את עומק מערכות היחסים של וויק עם שאר הדמויות או אפילו להסביר איך הוא הפך למתנקש העל שהוא. לא רק שהסרט לא מסביר את עצמו, אלא במעין הומור עצמי בלא מעט חלקים בסרט זה נראה כאילו סרט האקשן המפוצץ והלא נגמר הזה, צוחק על היותו סרט אקשן מפוצץ שלא נגמר.


כל הטרילוגיה בגלל כלב | באדיבות סרטי פורום פילם

אקשן אקשן ועוד אקשן
כולנו יודעים מה לצפות מסרט אקשן. הרבה פיצוצים, הרבה מתח וגיבור אחד שהוא בלתי ניתן לעצירה. הנוסחה הזו עובדת טוב מאוד, אבל מדי פעם מגיע סרט ששובר את כל מה שידעתם על סרטי אקשן ומשאיר את הצופים עם תחושת "וואו את זה עוד לא ראיתי!". זה קרה במטריקס הראשון שבו הזמן עצר מלכת ואנחנו זכינו לראות את טריניטי עולה לבעיטה בזמן שהמצלמה מסתובבת ב-360 מעלות...והמוח שלנו התפוצץ!

זה קרה גם בסרט "הפשיטה", שהציג לראשונה את איקו אוויס המדהים ואת שיטת הלחימה האינדונזית שהשאירה את כולנו חסרי מילים. וכן, זה קרה וקורה גם בג'ון וויק. הפעם הראשונה שבה אנחנו רואים את וויק מבצע Gun Kata ומחסל עשרות אויבים בדיוק כירורגי, משאירה את מרבית הצופים חסרי נשימה. השילוב של אומנות לחימה ושימוש בכלי נשק הוא חדשני, יוצא דופן ומשאיר חותם ייחודי. בדיקה מדוקדקת יותר של החותם הזה מעלה את שמו של ג'ון ואלרה, שהוא ככל הנראה השם הכי לוהט בהוליווד בנושא כוריאוגרפיה של קרבות ושלא במקרה, אחראי על כמה מהסרטים היותר מעניינים שנראו לאחרונה דוגמת – "תור: ראגנארוק", "הפנתר השחור", "פצצה אטומית" ועוד רבים וטובים.


שאתם קמים, תקומו לאט...זה בריא לרגליים | באדיבות סרטי פורום פילם

עולמם הסודי של המתנקשים
לא רק האקשן מעולה, אלא העולם שמתגלה לצופים בסרט שהוא בבחלט עולם מרתק. עולם מלא, מוקפד ומלא גינונים ותפקידים רשמיים, שכל מהותם הוא לתמוך בכל המחסלים למיניהם. לעיתים יש הרגשה של ממשל לא רשמית שמתנהל במקביל לזה שאנחנו חיים בו ושבו יש תפקידים ברורים לכל אחד וחוקים נוקשים שאף אחד לא מעז להפר.

הדיאלוגים המוקפדים והלבוש המהודר שואבים את הצופים פנימה וגורמים בלא מעט שלבים אפילו לשקול את קריירת החיסול כתוספת ובתור משכורת שנייה. וויק ושאר הדמויות לא עוזבות את החליפה שלהן אפילו לשנייה ובמהלך כל 130 הדקות של הסרט אפשר לספור על יד אחת את כמות הקללות שנאמרות שם. הניגוד שבין האלגנטיות והשפה הגבוהה שבה מתנהל העולם לבין היותו עולם פשע זורקת אותנו לנדבך האחרון בסרט - ההומור.


כלי הנשק הסודי של וויק | באדיבות סרטי פורום פילם

הומור עצמי ותסריט שנון
אם כל מה שסיפרנו עד עכשיו לא הספיק אז תרשו לנו לחשוף את החלק האחרון שהופך את וויק לסרט חובה – ההומור. במהלך הסרט, דווקא בסצנות העמוסות יותר באקשן והרג, הקהל מוצא את עצמו מתגלגל מצחוק. למה? כי אם וויק הורג שלושה אנשים בעזרת סוס וזה לא נראה לאף אחד מוזר, אז זה בעיקר מצחיק. בין קליע מתעופף אחד לשני מצליח צ'אד סטהלסקי, במאי הסרט, לשאוב אותנו לתוך עולמו של וויק, ומזמין אותנו הדק את חגורת הבטיחות ופשוט ליהנות מהדרך וזה כיף. הקלילות של הסרט לא שולחת אותנו לחפש חורים בעלילה או דברים לא הגיוניים (שוב, שלושה אנשים מתים בעזרת סוס!), כיוון שזה פשוט לא חלק מהעולם שיצרו עבורינו קיאנו ריבס, צ'אד סטהלסקי ושאר הצוות. לפעמים, לשבת ליד הנהג וליהנות מהנסיעה זה כל מה שצריך.


ועכשיו רלווה.. | באדיבות סרטי פורום פילם