"פוקימון: הבלש פיקאצ'ו": פוקימון ו"בלש אמיתי" מתאחדים

למי שלא מכיר; "פוקימון" היא סדרת אנימה יפנית לילדים ולנוער שנוצרה במקור בכדי לקדם משחקי וידאו של המותג "פוקימון". המותג "פוקימון" נולד ע"י סטושי טג'ירי שרצה ליצור משחק וידאו וכעת מכיל סרטים, סדרת אנימה, מספר סדרות מנגה, צעוצעים,קלפים, משחקי וידאו, ספרים ועוד. טג'ירי הוא מתכנן משחקי מחשב יפני שבילדותו אסף חרקים ביער ליד ביתו, הזכרונות מאיסוף החרקים ביער היוו חלק משמעותי בעיצוב המשחק והדמויות שלו. הסדרה, הייתה הצלחה גדולה בשנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000. לאחר מכן המותג דעך במקצת עד שחברת "נינטנדו" הוציאה את משחק המציאות הרבודה לפלאפונים החכמים: "פוקימון גו" ב-2016 והציתה מחדש את הטירוף שנקרא "פוקימון". הוא הוציא מאות ילדים (ולא רק אותם) מהבית במסע חיפוש פוקימונים ותפיסה שלהם ברחובות. יציאת הסרט כמובן הייתה עניין של זמן.


מחפש עוד למכור עוד מרצ'נדייז | באדיבות Tulip Entertainment

אז לאחר שיעור ההיסטוריה הקצר, נתקדם הלאה לכיוון הסרט; טים גודמן הוא נער אחרי התיכון והחיים שלו מרגישים קצת תקועים. בעברו הוא רצה להיות מאמן פוקימונים אבל עכשיו יש לו סלידה מהם (ונגלה בהמשך מדוע), פתאום הוא מקבל טלפון ומגלה שאביו נהרג בתאונת דרכים והוא צריך להגיע ל"ראיים סיטי" (עיר שבא פוקימונים חיים ביחד עם בני אדם) בשביל לאסוף את החפצים של אביו. כאשר הוא מגיע לדירה של אביו, הוא מוצא את הפוקימון שהיה שותף של אביו - פיקאצ'ו, שאיבד את הזיכרון בתאונה שאביו היה מעורב בה. השניים מגלים שהם יכולים להבין אחד את השני ושיש סיכוי שאביו של טים לא באמת נהרג וגם התאונה לא בדיוק הייתה תאונה, ביחד הם מחליטים לחפש את האב ולעזור לפיקאצ'ו להשיב את הזיכרון שלו אליו. הסרט אגב, לא ממש קשור לסדרה ולוקח את הסיפור עצמו למקום אחר לגמרי וזה דווקא לא רע לכל מי שרוצה להתחבר בפעם הראשונה לשיגעון הפוקימוני.

במאי הסרט - רוב לטרמן, שאחראי על סרטי אנימציה טובים כמו: "תפוס את הכריש" ו-"מפלצות נגד חייזרים" ועל כאלו פחות טובים כמו "מסעות גוליבר", הבין שאוכלוסיית חובבי המותג אינה מסתכמת בילדים שהחלו לשחק ב-2016 אלא כל ילדי שנות ה-80 וה-90, שגדלו על המותג והסדרה ועל כן החליט להנגיש את הסדרה לכולם. לצורך ההנגשה הזאת הוא הצטייד ברייאן ריינולדס, שכבר הוכיח ב"דדפול" את יכולות השיווק שלו בתור שחקן כאשר עוד לפני שסרטי "דדפול" הגיעו לקולנוע הוא הצליח לסקרן קהל רחב בקדימונים המעולים.


פסיידאק..פסיידאק. ..פסידאק!! | באדיבות Tulip Entertainment

גם הפעם ריינולדס לא איכזב, לא בקדימונים ובטח ובטח לא בסרט; ריינולדס, שמדבב בסרט את פיקאצ'ו הבלש, עושה עבודה מעולה בהאנשת הפוקימון הכי חמוד שקיים והכנסת עומק לדמות תוך כדי שמירה על הומור שמתאים גם למבוגרים וגם לנוער, הוא לא גס מידי אבל הוא כן מביא מעט מהרוח ה"דדפולית" לפיקאצ'ו וזה מצוין. מצד שני, כדי לא להפוך את הסרט רק לסרט "מבוגרים" העלילה עצמה שקופה, לעיתים שקופה מידי על סף הילדותית, בטח ובטח לא מחדשת לנו כמעט שום דבר, כאשר ניתן למצוא לא מעט קווים מקבילים לסרט "מי הפליל את רוג'ר ראביט", אשר יצא בשנת 1988 והצליח בעיקר עקב עלילה בוגרת, חתרנית והרבה פחות בנאלית (לפחות לתקופה ההיא).

מלבד ריינולדס אפשר לציין דבר טוב נוסף - ההיכרות והשילוב עם הפוקימונים ו"ראיים סיטי". ההצגה שלהם מחד לא ארוכה מידי ומאידך משאירה טעם רב לעוד. הרכבת שלוקח טים גודמן (ג'סטין סמית) לעיר המשולבת מזכירה מאוד את הרכבת שלוקח הארי פוטר לבית ספר הווגוורטס ב"הארי פוטר ואבן החכמים". גם בסרט הנוכחי, כמו ב"מי הפליל את רוג'ר ראביט", ההרמוניה בין היצורים הדמיוניים לבין האנשים מצוינת. לכל אחד מהפוקימונים יש אישיות וכוחות משלו ולטרמן השתמש בזה מצוין; פסיידאק קורע מצחוק ומזכיר את גרוט מ"שומרי הגלקסיה", מר מיים שעושה פנטומימה הוא כנראה הפוקימון הכי מצחיק וכך גם שאר הפוקימונים שקמים לתחייה ומצליחים להיות חמודים ומעניינים.


[b]אחד קפה לדרך בבקשה | באדיבות Tulip Entertainment

משפט על הסרט:
בסך הכל עושה את העבודה, מציג את עולם הפוקימונים בצורה טובה ומעניינת גם לכאלו שנחשפו לראשונה לסרט. הוא מרתק, הוא מצחיק ואפילו מרגש.

משפט על במאי הסרט:
לטרמן הולך על שני דברים שמצליחים פה - תסריט פשוט ועלילה לא מסובכת בכלל ועצם ההיכרות המוקדמת עם הפוקימונים. הוא לא הולך על גדול מידי ולכן לא נופל או מצליח יותר מידי.

משפט על השחקנים:
ריינולדס כרגיל מבריק, ג'סטיס סמית' במשחק טוב, הווארד קליפורד עושה את העבודה כרגיל, לעומתם קת'רין ניוטון בינונית מאוד, אולי בגלל התפקיד חסר המעוף שנתנו לה.

משפט על אורך הסרט:
שעה ארבעים וארבע דקות, קצר מדויק וקולע, אפשר היה להרחיב על העולם של הפוקימונים אפילו עוד שעתיים או שלוש, אבל ככל הנראה זה יהיה בסרטים הבאים.