"הכנסייה החדשה": מי אמר שהרגו את שרדר?

פול שרדר ואית'ן הוק הם שני שמות שנקשרים ביצירות קולנועיות מופתיות שהתרחשו לפני לא מעט זמן. אם תרצו לחטט בעברם הקולנועי, תמצאו תסריאטי יוצא מן הכלל אשר כתב לבמאים הגדולים ביותר את התסריטים המבריקים ביותר של אדם נגד העולם. שרדר כתב למרטין סקורסזה את התסריטים עבור "השור הזועם" ו"נהג מונית", אבל בכל הנוגע לדרכו בתור במאי, הוא לא הצליח להיחרט או לrשום הצלחה בתור במאי בזכות עצמו. אית'ן הוק ובכן...הוא יותר דומה לבן דמותו בסרט "ג'ולייט, הגרסה העירומה", שהיה עילוי מוזיקלי מבריק לפני שני עשורים ובהווה נחבא אל הכלים. ההבדל הקטן הוא שהוק האמיתי עוד מבליח מדי פעם בסרטים עצמאיים, קטנים או לא חשובים בכלל.

ואז מגיעה היצירה המורכבת והמעניינת הזו ושמה את שניהם שוב על המפה, מוציאה מהם את המקסימום האפשרי בכל הנוגע לבימוי והכתיבה המבריקים של שרדר, שנע ונד בין בין דיכאון, אבדון, דיסאוריינטציה עלילתית לגאונות כתובה ולהגשת סרט יוצא דופן וייחודי עבור קהל יעד די מסוים; קהל יעד של פסטיבלים אולי, כזה שלא מפחד להתחבר לתכנים שנויים במחלוקת, בעלי אופי ואישיות ובעיקר עבור קהל חרדתי, שהתוכן יקלע היטב אל רגשותיו בנוגע לעולם בו הוא חי. אפשר לומר על הסרט הזה המון דברים: אינדי, איטי, דכאוני, מרוחק ובעל צילום ועריכה יוצאי דופן. קל הוא לא.


מי בא לשתות אחר כך בירה? | באדיבות yes

ארנסט טולר (אית'ן הוק) הוא מטיף בכנסייה היסטורית, שחוגגת 250 להקמתה. במציאות העכשווית היא בעיקר מהווה יעד תיירותי והוא לא באמת מטיף לקהילה, כי אם למספר מבקרים בודדים ואקראיים, טולר לא חש שהוא ממלא את ייעודו ובנוסף להכל הוא נושא עמו טראומות עבר הרסניות, שהופכות אותו לשתיין כרוני ולא מסוג האנשים שאפשר היה להישען עליהם, באם תחליטו לבוא אי פעם לווידוי אקראי אצל כומר. הוא מרוחק מאסתר, מנהלת המקהלה והנזירה היחידה שמנסה באופן כמעט נואש להתקרב אליו ומגלה חוסר יציבות בכל פעם שהוא נקרא לשיחות עם מנהל הכנסיה; כומר בשם ג'פרס (סדריק הבדרן).

אופציית הגאולה האישית שטולר מקבל מגיעה בדמות שיחה, אחרי אחת הדרשות שלו, מאישה הריונית בשם מרי (המגולמת היטב על ידי אמנדה סייפריד), אשר מוטרדת מהתנהגות בעלה מאז שהיא נכנסה להיריון. הבעל הדיכאוני, החרד לגורל העולם וגורל משפחתו, שקיבלה הרחבה לא רצויה ולא מתוכננת, מגלה נטיות קיצוניות וקשה למצוא בראש הטרוד שלו היגיון או שפיות. טולר מוצא את עצמו מתקשה לספק תשובות כנות, אמיתיות ומשכנעות לגבי גורל העולם והאנושות שיצליחו להניח את דעתו של הבעל והוא רואה בכך אתגר אישי לנסות לשכנע אותו, דרך שכנוע עצמי ומציאת תקווה, למרות שהוא עצמו מושפע באופן עקיף וישיר מאותן הדאגות של הבעל, בכל הנוגע לסביבתו ובתפקידו בכנסיה, ההולך מתכרסם ונעלם.


קראו לו רוברט פולסן, קראו לו רוברט פולסן! | באדיבות yes

מאותו רגע שמרי (בחירת שם מעניינת) נכנסת לחייו עם סיפורה האישי והצורך שלה להיתמך על ידי השגחה והכוונה דתית, חייו של טולר עוברים טלטלה רצינית ובמקביל לרצונו להעניק לה ולבעלה טיפול דתי אופטימיסטי ומסור, הוא מוצא את עצמו מהרהר ותוהה לגבי מקומו בעולם, לגבי מקום הדת והאל בחייו והתנהגותו לא קרובה אפילו להתנהגות נורמטיבית של כומר, שהייתם מצפים שייקח בקלות מקום עבודה נוח ונטול עומס נפשי או לחץ כזה או אחר. במקום לשים את רגליו ולנסות לעמעם את טראומות העבר האישי שלו, הוא נותן להם לשלוט בו, הוא נותן לסיטואציות קשות לקבוע לו את המסלול והפורקן היחיד שהוא מצליח למצוא הוא דרך שתייה ודרך ניסיון טיפול במקרה בודד, שמוצא אותו מעורער מכדי לקבל החלטות אמיתיות.

שרדר משתמש בכל יכולותיו הנרחבות, בתור במאי וכותב, בכדי להביא למקסימום את ההשפעה של הגיבור הראשי שלו על הצופה. טכניקות צילום ועריכה, שימוש בכל פרט, בין אם הוא קטן או גדול, בקומפוזיציית התמונה וכמובן ניתוב יכולותיהם של הגיבורים הראשיים שלו על מנת לייצר מקסימום אפקטיביות על הצופה, על אף העובדה שיש צורך בסבלנות רבה כאשר חוצים עם אית'ן הוק את הסרט לאורכו ורוחבו. הוק בעצמו נותן את אחת מהופעותיו הגדולות ביותר אי פעם, כזו שלא העניקה לו מועמדות אפילו, אבל הצופים שהתחברו זוכרים ויזכרו כנראה את התפקיד הזה בתור אייקוני, בחלוף השנים.


איך לעזאזל הגעתי לפה? | באדיבות yes

משפט על הסרט:
תגידו מה שתגידו עליו ועל האיטיות, הרפרנסים והאייקונים הדתיים. משבר האמונה הענקי שחווה הגיבור הראשי בתהליך שיגרום לכם לקמול ולצמוח מחדש, אבל מדובר כאן בקולנוע קלאסי שיוצר על ידי קולנוען קלאסי.

משפט על במאי הסרט:
סוף סוף שרדר. בלי להרוג אף צב נינג'ה הוא מצליח לצבור את הניצחון האישי שלו בתור במאי, כאשר הוא סוף סוף יוצר קורלציה בין הכתיבה השאפתנית שלו לבין מיטב יכולותיו בתור במאי, שפשוט מתרגם את הכתיבה לכדי יצירה מהפנטת.

משפט על השחקנים:
סדריק הבדרן בתפקיד סופר רציני ולא מבדר בכלל. אמנדה סייפריד נפלאה וכנראה שזהו התפקיד הכי טוב שהיא ביצעה עד כה, אבל מעל כולם עומד בודד ונוצץ לו באור יקרות אית'ן הוק, בתפקיד עמוס ברגש. מרשים לכל אורך הדרך.

משפט על אורך הסרט:
יחסית לסרט אינדי איטי להחריד, הוא מסתיים מהר ואפילו מוקדם מהצפוי בסרטים מסוגו. מי שרוצה לייצר את "נהג מונית" של הדור הנוכחי יודע גם היכן להקל על הצופים.


היום (ה-21/5) בשעה 22:00 ב-yes3, במסגרת פסטיבל הקולנוע ובספריית yesVOD 24/7