"מה הסיכוי?": סיכוי גבוה שתתגלגלו בצחוק

ת'רון ורוגן. צמד שמות שאמור לבדו להספיק על מנת למשוך לא מעט סוגי קהלים לצפות בסרט. העלילה והרפרנסים, שהיא מגישה לקהל, הם סיבה נוספת ולבסוף גם אי אפשר להישאר אדישים לג'ונתן לוין, במאי הסרט שכבר הוכיח יכולותיו כבר בעבר כאשר ביים את רוגן וגורדון לויט ב-50/50. כל אלו ארוזים באריזת ז'אנר קומדיית חברים רומנטית ובאמת קיבלתם נוסחא מנצחת ובייחוד כאשר הקומדיה לוקחת את התפנית הרוגנית והופכת להיות פרועה במידה גדולה יותר מסתם קומדיה רומנטית דביקה ורגילה.

לוין לא מהסס לשלוח מסרים נוקבים וברורים בנוגע לסיפור המעטפת של הקומדיה הרומנטית שלו, כאשר הוא מספר על דרכה של שרלוט פילד (ת'רון), מזכירת המדינה האמריקאית ופוליטיקאית צעירה בתחילת דרכה, אשר מנסה לנצל הזדמנות לרוץ לנשיאות על חשבון הנשיא הנוכחי (בוב אודנקירק) - כוכב טלוויזיה בעבר וכזה אשר מאס בתפקידו הנוכחי, בתור נשיא ארצות הברית והולך להכריז על פרישה בקרוב.


אז שכיכבת ב"מונסטר" בעצם היית קצת יותר דומה לי | באדיבות סרטי יונייטד קינג

בגדול, לוין משתמש בדמות הנשית הראשית שלו בשביל להבהיר, בצורה ברורה ובלתי משתמעת לפרשנויות, מול אילו קשיים צריכה להתמודד פוליטיקאית אישה וזאת מעבר לקושי והתככים בעולם הפוליטי, המנוהל ברובו על ידי גברים. לוין מחליף מגדרים והופך דווקא את דמותו של פרד (רוגן) לדמות החלשה יותר, שאין לה הרבה מדי על הראש מעבר לדרך ישרה, כאשר העלילה מציגה את פרד כעיתונאי מליטנט חריף, שמוצא את עצמו מצטרף בתור בורג קטן למערכת המשומנת המקיפה את שרלוט והוא מנסה לשמור על הדרך שהתווה לעצמו ובד בבד לדאוג שהנציגה שלו לנשיאות אכן תעמוד בהבטחותיה כלפי הציבור.

הניגודיות הגדולה בין השניים והעובדה שהקשר היחיד שהיה בין השניים, מקורו בעבר, כאשר גדלו זה לצד זה ושרלוט אף שמירטפה עליו. טיב היחסים והקרבה ההולכת ומתחזקת הופכים את הכימיה הזו לפצצה מתקתקת. ובעוד פרד לא מתחנף לפוליטיקאית המהוללת ושומר על דרכו, שרלוט דווקא, על אף כל כוחה, מנסה לרוץ בין הטיפות בכדי לשמור על הסיכויים שלה לעלות מהנקודה הסבירה ביותר ולהוכיח שהיא אכן לגיטימית בתור אישה נשיאה ראשונה. הכל כמובן טוב ויפה בין השניים, עד שהסיפור הרומנטי מתחיל ולמרבה ההפתעה הוא מפתיע משני הכיוונים.


תמשכי באצבע I Dare You | באדיבות סרטי יונייטד קינג

רוגן תמיד מכר את עצמו בתור האנדרדוג השמנמן והמושך פחות. עם הזמן והניסיון להיות PC גם בכל הנוגע למראה פיזי, רוגן הופך להיות יותר ויותר לגיטימי גם בתור שחקן שיכול להוביל קומדיה רומנטית (כי כבר עבר מספיק זמן מ"הדייט שתקע אותי") ות'רון? אחרי שהיא מכרה את עצמה באופן מופלא בתור אם אחרי לידה ב"ואז הגיעה טלי", חזרה לגזרה הסקסית והמקורית היא שוב מוכרת את עצמה בתפקיד שונה לחלוטין, עם אופי קומי ועם תזמון מדויק בכל הנוגע לכניסות קומיות וכמובן כימיה נפלאה עם רוגן הממגנט.

אבל הצהרות על הכיוונים הפוליטיים של יוצר הסרט לחוד והצורך לבדר את הקהל גם מגיע לחוד. מה שתזכרו בתום הצפייה בסרט הוא הנוסחאתיות והקלישאות ההוליוודיות החבוטות על סיפורי האהבה הגדולים שנוצרים על אף ולמרות הפערים הגדולים ועם זאת לא סביר להניח שראיתם בשנים האחרונות קומדיה רומנטית שלוקחת תפניות כאלו חדות, בכל הנוגע לפה מפיק המרגליות של הגיבורים שלה והסיטואציות אליהן נקלעות הדמויות הראשיות כמו שמוליכים אותה הגיבורים הראשיים בסרט הנוכחי.


מישהו זוכר מתי שיחקתי בתפקיד רציני נטו? | באדיבות סרטי יונייטד קינג

רוגן אמנם חוזר על השטאנץ של עצמו בתור...ובכן, עצמו. אבל מכיוון שלשחקן הנהדר הזה מיוחסות לא מעט הצלחות קומיות, אי אפשר פשוט לטאטא את העובדה שבכל פרויקט בו הוא נוגע, הוא מצליח להצחיק ומשדרג כל אחד ואחד מהם ויוצר סביבו באז וזאת על אף העובדה שבתור שחקן הוא מוגבל למדי, בכל אשר חורג מיכולות קומיות פרופר. לא בטוח שהוא זקוק למשהו שיאזן אותו בצורה טובה יותר מאשר פרטנרית רב גונית כמו ת'רון ובהחלט היא עונה על הדרישה לשחקנית ברמה גבוהה, שיוצקת את יכולותיה לכמעט לכל סוג וסוגה אפשריים בהצלחה מרובה.

הסרט הזה בהחלט מהווה פתיחה קומית נפלאה לאביב והקיץ שבפתח. הוא כולל בתוכו חיצי ביקורת חברתית, סיפור אהבה כנגד כל האפשרויות (קיטשי למדי אמנם) וכמובן מנה גדולה וגדושה של צחוק מתגלגל, שכמיטב המסורת בסרטים בהם רוגן מככב גם מכיל סצנה אחת (האמת שאפילו כמה, אבל בעיקר אחת) שתדברו עליה עוד כמה חודשים אחרי שהסרט כבר יירד מהמסכים ואולי אפילו "משתגעים על מארי" יעלה על דל שפתכם בתור מקור השוואה, בכל הנוגע לסצנה הבלתי נשכחת.


יוצאת מן הכלל, בכל תפקיד ובכל ז'אנר | באדיבות סרטי יונייטד קינג

משפט על הסרט:
פצצת אנרגיה קומית נפלאה, עם צמד שחקנים מופלא בתפקידים הראשיים, סצנות קומיות בלתי נשכחות ובאחוז גבוה מהסרט אתם פשוט לא תפסיקו לצחוק לרגע.

משפטע על במאי הסרט:
ג'ונתן לוין זכור בעיקר בזכות קומדיות טיפשיות ("הלילה שלפני" ו"באמאש'לך&qu ot;), אבל גם כאשר הוא חרג לדרמה קומית רצינית יותר ("50/50") הוא עשה זאת בצורה בלתי נשכחת. גם הפעם, חד כתער ומשובח.

משפט על השחקנים:
אי אפשר להמשיך ולהעליט את רוגן ות'רון בסופרלטיבים, אז נפנה מקום למחליפים: ג'ון דיאן רפאל ("מאבדים את זה") נהדרת ומצחיקה ואליה מתווספים: אלכסנדר סקארסגרד, רנדל פארק, בוב אודנקירק ואנדי סירקיס (תחת מעטה איפור כבד מאוד), רובם ככולם בתפקידים קטנים. מעל כולם זורח בתפקיד הקטן אושיי ג'קסון (הבן של מר קיוב).

משפט על אורך הסרט:
שעתיים?! ארוך מדי ולא מוצדק. לקצר, לקצר ולקצר. לפחות בחצי שעה ועדיין, בגלל שהסרט נהדר, נסלח.