"הנוקמים: סוף משחק": אז מה עכשיו?

קצת קשה לדבר על סרט של שלוש שעות בקווים כלליים, אבל ננסה בכל זאת. סדרת "הנוקמים", שהחלה ארבע שנים לאחר "איירון מן" הראשון, מגיעה לקיצה לאחר שבע שנים והולכת לנפץ איתה לא מעט שיאים. 11 שנים לאחר יציאת הסרט הראשון מבית MCU (היקום הקולנועי של מארוול), תמשיכו לראות סרטים נוספים מבית היוצר של היקום הקולנועי, אבל לא של "הנוקמים".


אז מה סיס, למה הפרצוף הכחול? | באדיבות פורום פילם

זה ביג דיל וכולם יודעים, אבל ייתכן שלא מעט מעריצים מושבעים לא רוצים ולא מוכנים לקבל את העובדה הזו. לצופה רגיל מהשורה, שלא צרך את כל 22 הסרטים במשך 11 השנים הללו, זה יכול להיות אחד הסרטים המרשימים שהוא יראה השנה וזהו. ללקוח קבוע שאינו חייב להיות גיק מן השורה, זה הופך להיות גם סרט שמערב לא מעט יצרים ורגשות – אחד הרעיונות המרכזיים בסרט, בכדי לגמור את זה יפה.

אף אחד לא היה יכול להישאר אדיש למה שקרה בתום הסרט הקודם, עם התפוררות לאבק של חצי מהגיבורים שיקום הקולנועי הזה ניפק לנו במהלך השנים ועל כן גם הציפייה הגיעה לשיאים, שבעבר היו שייכים לסרטי גיקים נוסח: "מלחמת הכוכבים" או "שר הטבעות". "מלחמת הכוכבים", שבבעלות דיסני גם היא והייתה כאן קודם ממשיכה להתרחב במקביל לצמצום שרושמים "הנוקמים", שסוגרים באסטה ומפזרים את החבילה המהודקת שיצרו במהלך שבע שנים של פיצול וביחד.


סרט רגשי כבר אמרנו ונאמר עוד ועוד | באדיבות פורום פילם

"הנוקמים" שלחו זרועות לכל מקום ועל כן החיבור של הצופים לדמויות קרם עור וגידים עם השנים ולא רק דרך צמד הסרטים שהוגדרו תחת הכותרת של הצוות המאוחד, כי אם דרך טרילוגיות אינדיבידואליות של חברי הלהקה עצמה: איירון מן, ת'ור, קפטן אמריקה ואפילו ספיידרמן, הפנתר השחור, אנטמן וקפטן מארוול קיבלו את החיבורים שלהם ממש לא מזמן. בגלל אותו החיבור המיוחד שיצר היקום הקולנועי של מארוול עם השנים, כל צופה שנטען בעלילות אותם סרטי מארוול מגיע עם מטען רגשי עמוס מאוד.

בגלל החיבור הזה אי אפשר היה להישאר אדיש להתאיידות שלקחה חלק עם תום הסרט הקודם והחיבור הזה מזכיר חיבור של צופים לדמויות שהולכות קאפוט על ימין ועל שמאל בסדרת הדגל של HBO שגם מגיעה בשבועות אלו ל-End Game שלה, עם עונה אחרונה בהחלט. הן "משחקי הכס" והן "הנוקמים" משלבים ידיים, מבצעים סיבוב פרידה ומכריזים על מתן הזדמנויות שווה לסרטים וסדרות אחרים ואחרות, על מנת שלפחות ינסו למלא את החלל בלבבות המעריצים.


זו ציפור? זה מטוס? זה ספויילר?! | באדיבות פורום פילם

הסרט עצמו קיבל קדימון שהקשה להבין משהו מעבר לתיאור עלילתי כללי וחסר עומק. הטריילר של "הנוקמים: סוף משחק" לא גילה יותר מדי ובעיקר הנחית בנאליות ומלודרמה כמתאבן עבור הסרט; הודעתו עמוסת האמוציות של טוני סטארק לפפר פוטס. החלפת המבטים של סטיב רוג'רס עם נטשה רומנוף והחלפת "מה שצריך" דרמטי ומלא פאתוס ואילו ת'ור, שממש לאחרונה קיבל תפקיד בתור הליצן של החבורה, איכשהו ובניגוד לכל הציפיות, מסתכל על קפטן מארוול וזורק "אני אוהב את זאתי...". שום דבר שלא ציפיתם לו, בטריילר שלא מסגיר כלום.

ברור שהחבר'ה במארוול לא רוצים לספיילר לכם את הפרק האחרון בסאגה או בטרילוגיה שפיצלה את החלק השני שלה לצמד סרטים, שהסך הכולל של אורכם מפלרטט עם גבול שש השעות וברור שגם אם תתאמצו חזק מאוד לא תצליחו להבין, אחרי רבע שעה של סרט לאן לעזאזל זה הולך ואיך הכל אמור למקומו בשלום, בייחוד כאשר יש עוד שעתיים וחצי בערך של זמן מסך במסגרתו צריך לנסות ולייצר פיתרון לשאלה הגדולה: "איך משיבים חצי מאוכלוסיית העולם חזרה?".


אני ועוד דמות ראשית הוספנו נשק נוסף לארסנל הנשקים הרגיל - מי אנחנו? | באדיבות פורום פילם

בתוך התשובה לשאלה מגולמים אינספור רפרנסים והומאז'ים לסרטים דגולים. לא מעט משפטים, המכילים את שמותיהם ואת ההקשר הברור שלהם לסרט הנוכחי, נשפכו מידיהם המקלידות של התסריטאים. כל אלו ועוד יהיו בבחינת קלקול ההנאה לאחד הסרטים המצופים מראש שתווית הספויילר שמודבקת עליו מוצדקת בדיוק כמו אותן ששת התוויות שיודבקו בהתאמה לששת החלקים האחרונים מהעונה השמינית של "משחקי הכס".

ואכן שלושת השעות מתמלאות - הן מתמלאות בדרמה, בבנייה של דמויות שכבר קיבלו אינספור רגעים וסרטים בשביל להיבנות בשלמותן ועדיין...רוב הדמויות המרכזיות של צוות הנוקמים מקבלות רגעים ארוכים שבהם הצופה מרחיב את המקום בלב, בשביל לייצר חיבור נוסף ועמוק יותר עם כל דמות ודמות. כיצד כל אחד מתפקד לאחר האסון? לאיזה כיוון כל דמות פונה בשביל להקל על עצמה את הסבל והכאב שכרוך בלקיחת האחריות על האפשרות של ת'אנוס לאסוף את האבנים ולהקליק על שתי אצבעותיו, בכדי למחות חצי מאוכלוסיית העולם ומה הם מוכנים להקריב עבור התקווה שיוכלו להציל את היום פעם אחת נוספת ולפצות את עצמם ואת שאר העולם.


אם עוד דקה אני לא הולך לשירותים, זה כבר נוזל על לוח המחוונים | באדיבות פורום פילם

מעבר ללחץ האפשרי שצפוי לכם על שלפוחית השתן, הסרט דווקא פונה לסוגים אחרים של רגשות, כאמור. המון דרמה, גם אם צפויה, בשלבים רבים. בנייה ועבודה בכמה חזיתות, עקב ריבוי הכוכבים העצום שמתקשר לסט וכאשר יש אקשן, זה אפי. בלא מעט שלבים אפשר לנסות ולהעניק לסרט הזה קישורים ל"שר הטבעות: שיבת המלך" השלישי והמופתי, גם אם הסרט הזה הוא לא הכי טוב בסדרת סרטי "הנוקמים" (כמו מקבילו ב"שר הטבעות"), הוא בהחלט רק מעט פחות טוב מהטוב מכולם והוא הסרט הקודם – "הנוקמים: מלחמת האינסוף", שהיה קצת פחות אינסופי מזה, בכל הנוגע לאורכו.

ל"נוקמים: סוף המשחק" אין התחלה. הוא התחיל אי שם בסוף "הנוקמים: מלחמת האינסוף", אבל בהחלט יש לו אמצע, עם המון לב וטונה רגשות ויש לו סוף. סוף שהיה חסר בחלק הראשון ודרש את הסרט הנוכחי, בכדי שיסגור קצוות. הוא מתחיל פעמיים, הוא מודה לצופים על המסע המשותף והספויילר היחיד שאפשר לספיילר עליו הוא שאפשר לוותר על הישיבה המיותרת עם עליית הקרידיטים. הוא ראוי, הוא משלים את קודמו בצורה מהודקת והוא אחד מסרטי הקומיקס הטובים שיחקקו היטב בזכרון הצופים. מניח מיקרופון ומפנה את מקומו עבור אחרים בהוד והדר.


לקראת הסוף נותנים קצת יותר זמן מסך גם לאלו שחסו בצילם של הראשיים | באדיבות פורום פילם

משפט על הסרט:
מלאכת מחשבת שנארגת בצורה מופלאה, הן בבחינת העלילה והחיבור לעומס הדמויות והן בבחינת האפקטים המרשימים. נעילתו של אפוס קומיקסי מודרני וחסר תקדים.

משפט על הבמאים:
האחים רוסו בסרטם הרביעי, המשתייך ליקום המארוולי. פעמיים קפטן אמריקה (שאחד מהם תכלס היה "הנוקמים" בשם אחר) ושני הסרטים האחרונים של "הנוקמים". מכאן יש כנראה רק לאן לרדת.

משפט על השחקנים:
ג'רמי רנר קיבל קצת יותר פוקוס הפעם. מארק רופאלו היה פחות מעיק מבדרך כלל. המסוורת' היה מופלא! וקארן גילאן הייתה נהדרת בתור נבולה, שקיבלה גם נתח גדול מהרגיל. השאר היו נהדרים, כתמיד. לתמיד.

משפט על אורך הסרט:
ביקום הקולנועי המופלא שברא פיטר ג'קסון עם "שר הטבעות" עבור הספר של טולקין שלוש שעות הן זמן סביר לגמרי. גם מה שהאחים רוסו עשו לקומיקס של "הנוקמים" יוצא מן הכלל ושלוש שעות הן בבחינת זמן סביר. מרתק ולוכד לכל אורכו ורוחבו של הסרט.