"מרי שלי": פרנקנשטיין שלה

בתאריך הראשון בינואר, שנת 1818 שוחררה לעולם אחת היצירות המשפיעות ביותר בהיסטוריה הספרותית. מרי שלי כתבה את "Frankenstein; or, The Modern Prometheus"; יצירת מופת בתחום האימה, שהגדירה בעצם אבני יסוד למד"ב. שלי שיפרה במעט את ספרה, כאשר שחררה גרסה מחודשת, כ-13 שנים לאחר מכן ומה שרובנו מכירים בסופו של דבר הוא העיבוד לגרסה קולנועית, כמאה שנים לאחר מכן. הספרות והקולנוע לא נותרו אותו הדבר לאחר שבהתאמה כתבה שלי את סיפור ביכוריה ולאחר יותר ממאה שנים ביים ג'יימס ווייל את הגרסה שלו לספר, בסרט "פרנקנשטיין" ; הראשון.

מאז ועד היום – כמעט 202 שנים לאחר יציאת ספרה של שלי, המותג "פרנקנשטיין" ; הוליד יותר מ-200 גרסאות קולנועיות וטלוויזיוניות אפשריות, אשר ברובן גם מקבעות את הטעות הנפוצה ש"פרנקנשטיין&qu ot; הוא שמה של המפלצת. שמו של המדען שברא מפלצת נרדפת, בלתי רצויה ומעוררת חמלה הפך להיות שם המפלצת עצמה ואולי יש בטעות הנפוצה הזו משום רפרנס מסוים על תפקידו של המדען בתור הבורא ובתור סוג של תפלץ וחריג בעצמו וכזה שקשה לנתקו מהסיפור הבריאה של יצור, שרק רצה להתקבל.


מחכה לברק והרעם שישתלו את הרעיון בראש | באדיבות yes

אך כל אלו לא היו יכולים לקרום עור וגידים לולא הסופרת והמחברת של הרעיון, הקונספט ואחד הסיפורים המפורסמים ביותר במאתיים השנים האחרונות, הייתה סובלת מנה גדושה של קארמה רעה, אוסף מקרי של טרגדיות אישיות וערימה עצומה ועמוסה של חוויות שעיצבו את אישיותה וגרמו לה, בגיל 19, לחוות הארה מבריקה בערב אחד של התערבות ספרותית בין מספר מוחות מבריקים, בביתו של לורד ביירון – משורר בריטי מפורסם, באותם הזמנים.

הסיפור של מרי שלי מרתק לא פחות מזה שכתבה, אבל בשביל לגרום לו להיות חד פעמי ויוצא דופן יש צורך באוסף לא מקרי של כישרון ויכולת לספר סיפור בעידן שבו גם האגדה הנושנה של פרנקנשטיין, בעיבוד המקורי שלה, לא הייתה יכולה לזכות בהצלחה המסחררת בה זכתה לפני מאה ומאתיים שנים. היכולת של הצופה, בסרט על מרי שלי, ללכת לאיבוד בשלבים רבים מדי היא גבוהה, כאשר הנרטיב והביצוע של השחקנית הראשית (אל פאנינג) מוגבלים למדי במרחב הקולנועי שמוקצה להם על ידי במאית הסרט - הייפא אל-מנסור.



כרוניקת זוגיות, עמוסה בתסכולים ותשוקה, ידועה מראש | באדיבות yes

במשך שעתיים משתדלת לספר הייפא אל-מנסור את סיפור חייה הטראגיים והלא פשוטים של מחברת הספר ובמשך חלק מהזמן זה בהחלט עובד, כאשר יש מה לספר, אבל במשך חלק ניכר מהזמן מצליחה אל-מנסור למרוח עלילה בכישרון רב, כאשר אין הרבה מה לספר וזאת דרך האמינות הגבוהה של גיבורת הסרט. פאנינג מושלמת לתפקיד, בגיל ובגישה, אבל זה מרגיש בלא מעט שלבים כאילו אל-מנסור מרגישה שבכדי לייצר הצדקה לסרט עצמו היא חייבת ליצור יש מאין, יתר על המידה מעצם העובדה שמצויים בידה קווי העלילה שיצר הסיפור עצמו, על חייה של הסופרת.

הסרט עצמו מתחיל כמעט ככל דרמה תקופתית, כאשר מרי גדלה בבית אביה ונושאת עמה צלקות נפשיות עקב מות אמה, שהתרחש קצת אחרי לידתה שלה. צמד הוריה הורישו לא מעט בכל הנוגע לאינטלקטואל המפותח שלה; האם, מרי וולסטונקראפט, הייתה פמיניסטית מהפכנית ואילו אביה – וויליאם גודווין (בגילומו של סטיבן דיליין) היה פילוסוף בן תקופת ההשכלה. בחסותם; חיים או מתים, היא מפתחת דימיון עשיר וחיבה לסיפורי רפאים ואימה, אך הכל זז הצידה באופן זמני, כאשר היא מכירה את בן זוגה.


מי אמר מנייאק? | באדיבות yes

פרסי ביש שלי, שהיה גם הוא אחד מהמשוררים החשובים ביותר, מתאהב במהרה במרי וכפי שניתן לחזות בעתיד העלילה, גם מבלי להכיר את ההיסטוריה שהגיעה לאחר מכן, יחסיהם של השניים עולים על מספר שרטונים, שמרחיקים מהם את המשפחה הקרובה וגם מערערים את היציבות הקטנה יחסית בין שניהם. כל רצף האירועים שעוברים בני הזוג ובעיקר מרי, מבשילים לכדי לילה אחד שנותן את זיק הגאונות שבער במוחה של שלי, בחסות התערבות שהציע הלורד ביירון והולידה שתיים מהיצירות הספרתיות הגדולת של ההיסטוריה - ״הוומפיר״ של ג׳ון פולידורי ו״פרנקנשטיין״ של מרי שלי.

זה באמת מרגיש בשלבים ארוכים מדי של הסרט כמו דרמה רומנטית תקופתית לעוסה שהסיבה והתוצאה בה ידועים. הטרגדיות, אותן חווה גיבורת הסרט ומערכת היחסים המעורערת עם בן זוגה משמשים בתור דשן לקרקע הפוריה שתמיד הייתה מנת חלקה של מרי. קשה ליפול מהרגליים ולהתרגש כאשר מדובר בנוסחה הוליוודית שחוקה, בה משתמשת במאית הסרט בכדי לספר את סיפור המקור של אחת מהסופרות החשובות במאות הקודמות ועם זאת, מדובר בסרט שרצוי שיהיה בין אלו שראיתם בשנתיים האחרונות, רק בשביל להלביש תמונה וויזואלית על הסיפור החשוב הנוגע במרי שלי עצמה.


וואי, מעייף הסרט הזה.. | באדיבות yes

משפט על הסרט:
בתוך הבלילה העלילתית הזו מסתתר לו סיפור חשוב למדי, שעומד מאחוריה של אחת מהיצירות החשובות בספרות, אבל הוא נראה כמו עוד אחת מהאדפטציות הבינוניות ל"פרנקנשטיין&qu ot; עצמו.

משפט על במאית הסרט:
מדובר בסרטה השני (כרונולוגית) של במאית "ווג'דה", מתוך שלושה סרטים וניכר שהיא בוסרית למדי, עם עצם השאפתנות שלה לספר סיפור חשוב, בצורה בנאלית למדי.


למרות הכובע ובזכות עצמה - אל פאנינג, מופלאה | באדיבות yes

כמה מילים על השחקנים:
אל פאנינג נפלאה ומחזיקה היטב בתפקיד ובכל הסרט עצמו. בל פאולי ("יציאה מלכותית", "יומנה של נערה מתבגרת") מגלמת היטב את אחותה של מרי, גם אם תפקידה נותר שטחי וקישוטי למדי. דאגלס בות' ("המבול", "גאווה ודעה קדומה וזומבים") נהדר בתור פרסי שלי ואפילו מייזי וויליאמס (אריה, מ"משחקי הכס") מבליחה לחמש דקות עם מבטא סקוטי משופשף.


היי, תראו...ילדה ללא שם! | באדיבות yes

משפט על אורך הסרט:
שעתיים, שרובן המכריע, מספרות סיפור מעניין בצורה פחות מעניינת ומוארכת במילים. לקצץ ולחתוך.


בכורה ארצית, היום (14/05), בשעה 22:00, בערוץ yes3 וזמין לצפייה גם ב-yesVOD 24/7