"כולם יודעים": ספרדי כפול

העובדות: סרט הפתיחה בפסטיבל קאן. סרטו של הבמאי האיראני המעוטר ועם שניים מהכוכבים הגדולים של ספרד. אם למישהו הציפיות לא בשמיים, אז כנראה שהוא לא היה מחובר בעשורים האחרונים למסכי הקולנוע. סרט של אסגאר פרהאדי הוא אירוע קולנועי מרתק שצריך לעקוב אחריו, גם אם הוא לא בשפת המקור מאיראן. הבמאי שנחשף בגדול עם סרטו "פרידה", שזכה באוסקר וזיכה את הבמאי במועמדות על התסריט הטוב ביותר (אותו הפסיד לוודי אלן), עשה מאז כמה צעדים קדימה עם כמה סרטים קדימה (המשיך עם אוסקר גם עבור "הסוכן") והקנה לעצמו מעמד בהוליווד, כל זאת לפני שהספיק לעשות סרט אחד בשפת אמו של טראמפ.

סרטיו של פרהאדי אוהבים לקחת נושאים משפחתיים, לפרק אותם לאיטם ולגרור אחריהם את הצופה, שכאילו לא מספיקות לו בעיות משלו בבית וכך הוא נשאב עמוק אל תוך הריאליזם הנוקב של פרהאדי על איראן, התרבות שלה והבעיות בבית ומחוצה לו. גם כאשר יצא את גבולות איראן, פרהאדי השתמש בשחקנים איראניים (עלי מוסטאפה, טאהר ראחים ובאבק קרימי, ששיחק גם ב"פרידה" ו"הסוכן") ובשפת אמו בחלקים מסוימים מהסרט "העבר". סרט שאומנם לא צולם באיראן או גולם במרביתו על ידי שחקנים מקומיים, אלא על ידי שחקנים צרפתיים ובעלילה הלוקחת חלק בצרפת, אבל חרף כל העובדות הללו הסרט והבמאי זכו להצלחה מסחררת.


הזוג המלכותי הבא | באדיבות בתי קולנוע לב

הפעם פרהאדי מגיע למחזוות ספרדיים, בחסות חברת ההפקה של משפחת אלמודובר. פרהאדי משתמש בלא מעט אלמנטים אלמדובריים, אבל מתקשה בסופו של דבר לייצר סיפור סוחף בפני עצמו וכזה שמתעלה מעל תצוגות המשחק של צמד השחקנים הראשיים שלו. פנלופה קרוז עם אחת מתצוגות המשחק הטובות ביותר שלה בשנים האחרונות, סוחפת, משכנעת ומושכת את הצופה אליה, על מנת לא להותיר ברירה אחרת מאשר להיכנס לתוך הקרביים של הסרט. בארדאם נהדר אף הוא ומצליח כמעט להשתוות לתצוגת המשחק המופלאה של קרוז, בהופעה סולידית יותר ועם זאת, הופעה משכנת.

סיקוונס הפתיחה הוא סימבולי ומייצג, בעזרת שעון הכנסייה הענק והעתיק, את מה שהסרט הולך להיות עבור הצופים - תקתוק איטי, הנשען על מנגנונים ארוכים שנים ולבסוף צלצולי השכמה רועשים, שלא מותירים הרבה מקום לספק. כל הסרט כולו מרגיש לעיתים כמו ישיבה או יותר נכון כמו זינוק לישיבה על הספה הישנה ההיא באחד החדרים שלא ביקרתם בהם מזה זמן רב בבית של ההורים. הזינוק מעלה את האבק שהצטבר על הספה במשך אותו הזמן וגורם למחנק קל עד כבד, תלוי כמה האלרגיה שלכם לאבק פעילה. כך גם הנבירה והחיטוט בעברה של משפחה אחת וזאת עקב אותו אירוע טראומטי שתחווה המשפחה במהלכו של אירוע מאוד משמח.


איך קוראים את זה? הילד נרדם ואני עוד מנסה... | באדיבות בתי קולנוע לב

כך הוא סרטו של פרהאדי, אותנטי בהמון שלבים ומותח בשלבים אחרים, בעוד בשלבים אחרים הוא פשוט מקפיד לעייף את הצופה ולהסתמך כמעט אך ורק על פעולותיהם של השחקנים הראשיים, שכאמור מציגים יכולת משכנעת בשביל לסחוף את הצופים אחריהם. סרט שמתחיל בחתונה, שמרגישה כל כך אמיתית ומשכנעת, ממשיך עם אירוע מזעזע, אירוע שמפעיל את פנלופה קרוז כבמטה קסם. קרוז רק צריכה את מילת הקוד בכדי למנף את רמת המשחק שלה לכדי שלמות ונמשך בסבב שיחות התשה שמדי פעם מבליט את יכולות המשחק של השחקנים ואת אי היכולת של פרהאדי לשחזר את הקסמים שלו מהעבר, בכל הנוגע לייצר דרמה אמיתית והופכת קרביים.

לאורה (קרוז) מגיעה מבואנוס איירס לחתונת אחותה. היא מגיעה עם שני ילדיה וללא בעלה. ביתה, אירנה (עם e בסוף, משום מה...ככה הספרדים קוראים לאירנות שלהם) מתאחדת עם בחור צעיר, איתו רקמה סיפור אהבה במפגשיהם הקודמים ובעוד כולם מתכוננים לחתונה וחוגגים אותה, מישהו בסביבה הקרובה מאוד שלהם מתכנן תוכניות אחרות. אירנה נחטפת והעלילה עוברת מסיקוונסים שלמים של מקטעי חתונה, אורחים שיכורים ואושר לאווירה לוחצת, טראומטית, דרמטית ובעיקר מאשימה, בשלב מסוים. הקסם של החתונה פג ומתחלף בהיסטריה רבתי ורק פאקו (בארדם), אהוב ליבה של לאורה מימי צעירותם, מצליח לשמור על קור רוח ועושה כל שביכולתו להציל את הילדונת.


תתקרבו אחד לשני, נעשה סלפי זקנים עם מראת הצד של האוטו | באדיבות בתי קולנוע לב

לאט ובזהירות, מתקלפות גם קליפות ההיסטריה ומחליפות את הנשל הלחוץ בעור דרמטי טרי ובוהק ובעצם הסרט עובר מטאמורפוזה בפעם השלישית ובסופו של דבר נותר עם המון דרמה משפחתית, בדיוק כמו שפרהאדי אוהב ועם זאת הוא גם נותר עם לא מעט אלמנטים של מתח, אשר מלווה את הסרט בתור סיפור מסגרתי ובתור סיבה לתוצאות הדרמטיות. פרהאדי לא מוותר על הדרמה הגדולה, בעיקר דרך שני שחקניו הראשיים ומצליח לייצר כל אלמנט בצורה מוצלחת, דרך בימוי ומשחק נפלאים, אבל עדיין משהו מרגיש כאן חסר, כאשר הסרט מרגיש קצת תלוש וצפוי לעיתים רבות, בעיקר נוכח ההתפתחויות העלילתיות שלו.

הסרטים של פרהאדי מארץ מוצאו מרגישים הרבה יותר אמיתיים, בעיקר נוכח השפה המדוברת והנושאים העמוקים אותם מנסה פרהאדי להרים אל מעל פני השטח. לא תמיד זה עובד, אבל בבחינת התוצאה הסופית מצליח להשאיר פרהאדי את הצופים במתח במרבית שלביו של הסרט, בכל הנוגע לאפקט הדרמטי, אולי אפשר היה לוותר על כמעט חצי שעה בכדי למנוע ברברת מיותרת.


רגע לפני שהכל השתבש | באדיבות בתי קולנוע לב

משפט על הסרט:
לא מהיצירות, עליהם חתום פארהדי, שיותירו חותם, אבל סרט אפקטיבי ונהדר במרבית שלביו. יודע לנוע ולנוד בין דרמה למותחן ולהשאיר את הצופה ממוקד.

משפט על הבמאי:
פארהדי הגיע מנקודת מוצא בעייתית, כאשר הוא מוציא בזו אחר זו, יצירות דרמטיות, מאתגרות וסופר ריאליסטיות וכאשר ישנה סטייה קלה שבקלות, בקו העלילתי וגם בריאליזם, זה מורגש.

משפט על השחקנים:
פנלופה קרוז וחוויאר בארדם נפלאים, כאמור ומחזיקים כמעט לבדם את הסרט. ריקרדו דארין הארגנטינאי ("סיפורים פרועים") מחזק את צמד הספרים ויוצרים טריו נהדר, שמחזיק את הסרט גם ברגעים הפחות טובים שלו.

משפט על אורך הסרט:
כמעט שעתיים ורבע, כאשר אפשר בקלות היה להותיר חצי שעה על רצפת העריכה, חצי שעה בה הצופה מוריד דופק וכמעט מאבד את הלב הפועם של הסרט.