"שהאזאם": מיסטר ביג

היקום של DC מנפק עוד סרט מקור נהדר ומהנה לקהל ומוכיח שבעזרת עבודה קשה, לא מעט סבלנות ועור עבה יותר מעורו של הפיל האפריקאי המצוי, אפשר לדלג מעל כל הביקורות השליליות ולהגיע חזרה אל נקודת המוצא החיובית המקורית. הגל אותו החלה גל גדות, כאשר גילמה את "וונדר וומן", היה בבחינת ניצני פריחה מאוחרת לעולם הקומיקס של DC, לאחר שלל כשלונות מסרטים ותסריטים מצופים. בהמשך "ליגת הצדק" איזנה לשלילה חזרה, אבל "אקוומן" וכעת גם " שהאזאם", מחזירים את המאזן לאיזור המאוזן והחיובי שלו.


יאללה, עכשיו אפשר לקנות בירה חופשית | באדיבות Tulip Entertainment

הימים האחרונים של החורף עזרו לאביב להיכנס בצורה לחה ונוחה. אין דרך נהדרת יותר לאביב להגיע ארצה מאשר נדידה מופלאה של פרפרי נימפית החורשף, אשר לוותה לאחר מכן בממטרים בלתי פוסקים שעזרו למלא את הכנרת עוד ועוד בכדי להתקרב לקו האדום. המקורי? המשני? השני? מה זה משנה, כל הסממנים מן הטבע עזרו לאזן לקראת הפריחה של האביב וכך גם עולמם המורכב של סרטי DC, שבעיקר ספגו מכות, מפלות וקטילות בלתי פוסקות. אפשר לומר שהקו האדום המקורי המשתייך לעולם סרטי DC מגיע לאיזון לראשונה מזה זמן רב.

דוויד פ. סנדברג, במאי סרטים קצרים וסרטי אימה בדרך כלל ("כיבוי אורות" ו"אנאבל 2"), מקבל הזדמנות לשינוי כיוון ולוקח את הגיבור שלו לכיוון קומי צעיר וכובש. לא, זה לא "דדפול" לילדים, אבל יש מצב שאולי תחשבו בכיוון במהלך ובסוף הסרט. הסרט הזה באמת לוקח לא מעט אלמנטים מהנים מסרטו של טום הנקס משלהי שנות השמונים, מערבב אותו עם אלמנטים של סרט גיבורי על, בתור אחד כזה ומקנח באפקטים רגשיים של דרמה שקצת מזכירה את "פתאום משפחה" הנפלא שיצא עם סוף השנה הקודמת ובעצם מנסה לעשות הפוגה דרמטית למסה הגדולה של הבידור המעודן שמאפיין את הסרט כולו.


כל ילד, הצלקות שלו מהילדות וכוחות העל שלו | באדיבות Tulip Entertainment

הסרט פותח עם שני סיקוונסים ודווקא הראשון שייך כל כולו לנבל העתידי. הנסיעה עם אביו ואחיו, אשר בזים לו באופן מופגן, האפשרות לגאולה דרך המכשף השהאזמי המקורי (דג'ימון הונסו) ולבסוף הדחייה הנוספת וטראומה הילדות הנצרבת ונחקקת בתור אירוע מכונן ליצירת הנבל שיבליח במערכות הבאות. עם זאת ובכמה נשימות לאחר מכן, מסופר סיפורו של בילי בטסון הצעיר שעובר בין משפחות אומנה, בזו אחר זו ומציב לעצמו מטרה שונה לגמרי מאויבו העתידי – בילי הופרד מאמו בגיל צעיר וכעת הוא מחפש להשיבה במסע חיפוש בלתי נגמר.

הסיפורים של השניים מציגים מוטיבציה פוטנציאלית שמגלמת בתוכה כאב וטראומת ילדות, שנגרמה עקב הורים לא מתפקדים או נעדרים כליל מחייהם של הילדים. בעוד דוקטור סיוואנה אוחז במוטיבציית הוכחת אביו ואחיו על טעויות העבר שלהם, בילי רק רוצה להתאחד עם אמו האובדת ולהראות לה שהוא קיים והוא יצא בסדר גמור. המוטיבציה הזו מבדלת את הגיבור מהנבל כבר על ההתחלה ורק מוסיפה לגדול ולהשתנות עקב הכיוונים שהשניים תופסים, בעוד סיוואנה גדל בחסות צילם של הגברים במשפחתו, מועבר בילי בין משפחות אומנה עד שהוא מוצא את זו הנכונה, ממנה הוא עתיד לצמוח ובעוד האחד רוצה להשמיד את משפחתו, השני זקוק לאחת כזו ובסתר ליבו רוצה להשתלב בה.

/

ובתפקיד ה"איש הרע"...כמה מפתיע | באדיבות Tulip Entertainment


"שהאזאם" מטייל על מדרגות בלתי נראות, הנעות בין הצלחתה של "וונדר וומן" לבין כשלונה הטרי של גיבורת העל של המתחרה: "קפטן מארוול". מצד אחד הוא משתמש בפניו, תמימותו ושמחת החיים הכמעט כנה של לוי בתור בטסון הבוגר, דבר שביקום של DC קרה בצורה מובהקת אך ורק בעזרתה של גל גדות, שחקנית מוגבלת למדי אבל תפורה במידותיה בצורה מדויקת עבור "וונדר וומן" וזה עובד גם כאן, בכל הנוגע לאמינות וההנאה הצרופה המיוצרת בזכות עבודת המשחק של הבחור בעל השם היהודי.

מהצד השני מתקיימת הצלחה נוספת, בעיקר נוכח התגובות הפושרות ל"קפטן מארוול", בכיכובה של ברי לארסון, כאשר "שהאזאם" מגיע טיפה אחרי שמארוול עשו עוד מאותו הדבר וזה הורגש בצורה מובהקת. "שהאזאם" מביא עימו משב רוח מרענן, גם אם בנאלי במסר ובנבל ופשוט יוצר בידור טוב, כובש וקליל. זה קורה שלושה שבועות לפני שהנוקמים מגיעים לסגור את המשחק ולטרוף את קופות הקולנוע. עיתוי מעט בעייתי, אבל כזה שיישא איתו רוח גבית חיובית, שתיזון מביקורות חיוביות ואהבת הקהל ועדיין תמצב את הסרט בתור מרוויח גדול, גם לאחר שחבורת המתחרים יותירו הרס וחורבן אחריהם.


זה עוד לא חוקי, אז בינינו...כן? | באדיבות Tulip Entertainment

משפט על הסרט:
כיף ענק, בידור מזוקק ובהחלט אחד הסרטים הכי טובים שיצאו לאולפני DC בשנים האחרונות. מצחיק, צעיר ואפילו מרגש במידת מה.

משפט על הבמאי:
לאחר שסיים למצות את עצמו בתור במאי סרטים קצרים ואפילו נגע בז'אנר האימה, עובר דוויד פ. סנדברג למשלב ז'אנרי שונה לחלוטין, בו הוא רושם הישג קולנעי נוסף.

משפט על השחקנים:
זאכרי לוי בהחלט עושה את הסרט, גם אם הוא לא אחד מהשחקנים הגדולים של הוליווד ועד כה חסה בצילם. מארק סטרונג הוא נבל טוב, שלא מפריע לגיבור הסרט יותר מדי להתבלט. ג'ק דילן גרייזר נפלא בתור פרדי פרימן, העוזר הגיק של שהאזאם ואשר אנג'ל מגלם היטב את בילי בטסון הצעיר.

משפט על זמן הסרט:
שעתיים ורבע בקירוב הם זמן ארוך מדי ועם זאת הסרט טס בטיל לנקודת הרתיחה. הזמן לא משחק כאן תפקיד והסרט מגיע לשיאו בדיוק שכבר מתחילה הרגשת מיצוי, תזמון נהדר לסרט נהדר.