"אנונ.": אם אין אני לי, אנונילי

עברו 21 שנים מאז שהסרט הראשון בבימויו של ניקול יצא אל האקרנים. "מה קרה בגטקה?" העתידני, הנוקב והמשובח כבר מזמן הפך לקאלט והפך גם את הבמאי שלו לכזה שבוחן לא פעם ולא פעמיים את העתיד ממספר זוויות. לא תמיד ההבחנה מעמיקה ויורדת לפרטים, אבל כמעט תמיד יש אמירה מסוימת שמנסה להקדים את העתיד שכבר (כמעט) כאן. לאחר "גטקה", המשיך ניקול עם "סימון", בכיכובו של פאצ'ינו ואז שינה כיוון עם "שר המלחמה" הנפלא, בכיכובו של ניק קייג', בימים בהם איכות לא הייתה מילה גסה עבור השחקן השנוי במחלוקת.

ניקול עוד המשיך להשתעשע ברעיונות העתידניים והתגלגל עם "עולם הזמן", בכיכובם של ג'סטין טימברלייק ואמנדה ספרייד (שמככבת גם בסרטו הנוכחי) ו"גוף מארח", אבל בסופו של דבר חזר הביתה, לזרועותיו של אית'ן הוק וניסה להעביר ביקורת חברתית, ללא הסתננות לעתיד ב"חיסול ממוקד" שלא התרומם יתר על המידה. הקריירה של ניקול בתור במאי הוכיחה עליית ומורדות ועל אף העובדות הללו הוא משתדל לא לסטות מהקו הנראטיבי שהנחה אותו בימי הזוהר בהם פרץ עם העלילה הקפואה והמקפיאה של "מה קרה בגטקה?".


יאללה, צלם אותי עכשיו בפוזה הרצינית! | באדיבות yes

הסרט הנוכחי משלב בחוכמה ביקורת חברתית על עולם שבו התרבות מכתיבה איסוף אינפורמציה מרובה על בן אדם דרך הרשת. מבלי להכיר, מבלי להתוודע לעוד דברים מעבר לעובדות קרות, יוצא לדרכו הבלש סאל פרילנד (המגולם על ידי קלייב אואן, עוד אחד שהקריירה שלו ידעה שיאים בערך באותה התקופה בה "גטקה" פרץ) ואוסף נתונים קרים בסגנון הרובוט מ"שליחות קטלנית". איסוף הנתונים הקר שלו נעצר על אישה שחורת שיער ויפת מראה, אין עליה כלום והיא נעדרת חתימת אינפורמציה וזהות. חשד ראשוני וקליל מתעורר והוא ממשיך בדרכו.

ניקול מפורר בפני הצופה את פירורי העולם העתידני, בו פועלים גיבוריו והוא מציג מציאות שבה כולם מתועדים ומתעדים בעזרת העיניים. רובוטים אנושיים במלוא מובן המילה ובהחלט המחשבה הראשונית היא הפרק השלישי בעונה הראשונה של "מראה שחורה" – "תולדות חייך" בכיכובו של טובי קבל הנפלא. בפרק ההוא תיעדו גיבורי הפרק את כל חייהם דרך העיניים ויכלו לגשת אחורה לזכרונותיהם, על מנת לשלות מידע חשוב יותר ופחות בשביל...ובכן, בשביל הכל ובאותו הפרק זה כמובן התחיל בתור יתרון מדליק, הלך והדרדר לכדי נבואה דיסטופית, על פי הסגנון והסממנים המוכרים של סדרת המופת.


על אלו מאחור יש מידע, על זאתי אין...אז במי נתמקד? | באדיבות yes

ב"אנונ." לתיעוד דרך העיניים יש את אותו השימוש, רק שבסרט עצמו ישנה הכוונה עלילתית לסוגת מותחן בטעם נוארי ועבור פענוח פשעים. ההצגה הראשונית של ניקול לצופיו היא דרך מקרים שנפתרים בקלות עד שמגיע יוצא הדופן, שמצליח להסוות את עצמו ולגרום לנרצחים לחזות במותם דרך מה שמשדרת מצלמת העין שלהם לעצמם. מבולבלים? גם אנחנו, בתחילה לפחות. ניקול מציג את המהפכה בלוחמה בפשע בתור צרור עובדות חיוביות, בכדי לייצג צד אחד, ממוסד (ממש בדומה לסגנון המוכר של "מראה שחורה"), אבל במהרה הוא גם עובר להשמיע את התסכול של הצד השני, הפשוט, שכל פרטיו חשופים כל הזמן ולא רק עבור שליטת האח הגדול מפני פשעים אפשריים.

העלילה כולה מתנהלת בעולם עתידני, אמנם, אבל באווירת פילם נואר קלאסי באחוז גבוה למדי של זמן הסרט. הגיבור הנוארי הקלאסי מיוצג על ידי אחד מהאייקונים המודרניים של הנואר, מאז מותם של בוגי, גיבורי תקופתו וגם קצת לאחר מכן – קלייב אואן. אואן שפרח בטירוף בעשור הראשון של שנות האלפיים (בלתי נשכח ב"עיר החטאים" הראשון ותפקיד שחקוקות עליו האותיות המרכיבות את המילה: "נואר") בתפקידי הבלש הקשוח, האט מעט את הקצב בעשור שלאחר מכן ועכשיו נראה שהוא מנסה לחזור לכור מחצבתו ומגלם פעם נוספת, בהצלחה מרובה, את הבלש הקשוח שרודף אחרי הפאם פאטאל שלו, דרך ערימת מכשולים ברורים יותר וברורים פחות.


זה המבטח המאיים או המגורה שלך? | באדיבות yes

המכשולים הניצבים בפני היחידה המיוחדת והסייבר עיינית, שמנסה להילחם בפורצת המתוחכמת, הם מכשולים אמיתיים בעולם בו הפשעים מפוענחים בתוך דקות, בתיווכו של "האח הגדול" וזו הזדמנות מצוינת עבור כולם לנסות ולהוריד קצת את הקצב הדיגיטלי, בעולם אלקטרוני ונראה שהבלש, שמעשן סיגריות "אנאלוגיות" בעולם שמקדש ביטים, הוא היחידי שיכול לפתור את התעלומה המסתורית ולהצליח להתחקות, בעזרת פרצוף קשוח, עפעפיים קפואות ונשיפות עשן סיגריות אדישות שנותנות לרוח לקבוע את כיוונן.

מרבית הסרט מתנהל דרך תפאורה מוצלחת של עולם עתידני מרתק. מזכיר כל כך את אותו הפרק, עוצר הנשימה, של "מראה שחורה" ובאותו תיבול בלשי-נוארי, שהופך את העלילה הבנאלית למותחן מרתק. הדרך שטווה ניקול עבור הצופים מעניינת בתחילתה, אבל מאמצע הדרך הוא קצת מאבד את דרכו ולקראת הסוף הוא נופל לטוויסט בנאלי ומתסכל, שמותיר את כל עבודת ההכנה בגדר תפאורת רקע נוצצת לתמונה עכורה ואפרורית למדי, כזו הגורמת לתחושה שבאיזה שהוא שלב באמצע ניקול הרגיש שהאמירה והביצוע הוויזואלי מספיקים לו.


עצור את הבנאליות העלילתית או שאני יורה | באדיבות IMDB

משפט על הסרט:
כך, עם אמירה בנאלית, אווירה מקסימלית ובלי הרבה הצהרה, מותיר אותנו אנדרו ניקול, עם עוד סרט עתידני שרוצה להראות הרבה, אך בד בבד לומר די מעט.

u]משפט על הבמאי:[/u]
ניקול נותן תחושה שמדובר ביצירה מרתקת, שמנסה להתבלט ולמצוא ייחוד מסוים, אבל דווקא הקווים העלילתיים מחריבים את היצירתיות והמקוריות שהוא מנסה למנף עם תחילת הסרט.

משפט על השחקנים:
קלייב אואן מתקמבק? בינתיים הוא נותר עם תפקיד טוב, כהרגלו, אבל בסרט בינוני. גם כהרגלו. אמנדה סייפריד שוב מוכיחה שהיא חייבת לבצע קפיצה נוספת בתפקידיה בשביל להיחשב לשחקנית רצינית יותר.

משפט על אורך הסרט:
שעה וחצי הוא בדיוק אורך הזמן הראוי לסרט הזה בשביל לא לגלוש מעבר לגבולות הקלישאתיים שממילא הוא מתנגח בהם במהלך הסרט. עצר בזמן וטוב שכך.

בכורה ארצית, היום (חמישי ה-4/4), בשעה 22:00, בערוץ yes2 ובספריית yesVOD24/7