"לעזוב את נוורלנד": הדרך בה אתה גורם לנו להרגיש

הילדות של השנים הנוכחיות לא דומה או מתקרבת לזו של שנות השמונים או שנות התשעים, לילדות ההיא היה פסקול אחד ארוך ומתמשך. על פס הקול הזה ניצח באופן בלעדי מייקל ג'קסון, שאמנם התחיל מוקדם יותר, כחלק מלהקה משפחתית, אבל המטאור הזה המשיך במסלול סולו הן בקריירה שלו והן בשלבים רבים בחייו הפרטיים. התדמית שהוא בנה לעצמו בתור ילד נצחי ומעריץ אובססיבי של פיטר פן התעצמה לחיוב, כאשר לצד הרצון והשאיפה להיות ילד שלא מתבגר הוצמדו לו גם עוד אין ספור תכונות חיוביות.

בתחילת הסרט הדוקומנטרי הנוכחי הוא מוצג על ידי ווייד רובסון, קודם כל כבעל לב זהב, נדיב, אמין, חביב ובעל צחוק מתגלגל. והוא אכן נראה תמים ומתקתק ודור שלם שגדל עליו לא מסוגל לחלץ את המוזיקה שלו מעצמותיו. המוזיקה הזו מושמעת בתחילת הסרט למספר רגעים והרגליים כבר מתחילות לזוז מעצמן. כולם זוכרים את החיוך, את התנועות ואת המוזיקה האלמותית. אלמותית? לא בטוח שאחרי הסרט הזה כולם יוכלו להאזין לה באותה המידה, כפי שנשמעה עד עכשיו ועל אף ריבוי האשמות שעלו כנגדו, במהלך שנים והרבה לפני עליית הסרט.


כמה תמימות בתמונה וכמה מחרידה המציאות | באדיבות yes

תדמיתו של מייקל ג'קסון הלכה ונסדקה בתהליך איטי ומרובה שלבים. הצבע ההולך ומלבין של עור גופו והתאוריות שעלו עקב כך, האף המפורסם שבשיאו גם נפל והשיא הגיע בצורת האשמות חוזרות ונשנות מצד משפחות של ילדים שביקרו אותו באחוזתו, הקרויה על שם האי בו גר פיטר פן. באותה התקופה הילדות של רבים ממעריציו הפכה לתקופת נערות ולא הרבה זמן אחריה הגיעה גם הבגרות ופתאום רק המוזיקה נותרה, כאשר גם הריקודים כבר נראים פחות רלוונטיים, אבל ובעיקר הבן אדם שגם הלך ונראה בכל יום קצת פחות בן אדם.

הזמן, כך אומרים, מרפא לא מעט דברים והמשפטים כנגד מייקל ג'קסון חסו בצילו של הזמן, התמוססו ונותרו זיכרון רע ורחוק. שוב, מנקודת מבט של מעריץ, הרוב נסלח, רק תמשיך לשיר. בסופו של דבר הגיע היום; לפני כמעט עשור ומייקל ג'קסון, אחד מגאוני הדור המוזיקליים, הפקיד את הציוד, האף ושלל המוזרויות ונפרד מהעולם. פתאום הדף שלו נראה יותר נקי מאשר מלוכלך. כל הרפש שנדבק אליו הפך להערות שוליים עם הזמן, אבל מסתבר שישנם אנשים שאצלם הזמן לא עזר ולא מרפא כלום.


גם משקפי השמש הכהים ביותר לא יוכלו להעלים את העדויות | באדיבות yes

וייד רובסון וג'יימס סייפצ'ק חושפים במהלך סרט דוקומנטרי, בן שני פרקים שאורכו של כל פרק הוא שעתיים, את טיב יחסיהם עם מייקל ג'קסון, שעל פי דבריהם ניצל את ילדותם ותמימותם בכדי לקיים עמם יחסי מין. הוריהם של שני הילדים חיו על ענן ולא שיערו בנפשם את סדר הגודל של מה שהתרחש באחוזה ובשלל דירותיו. הסרט עצמו מגולל לכל אורכו את תחילת הקשר וכיצד הילדים הפכו להיות החברים הטובים ביותר של ג'קסון לתקופות קצרות; עובדה שהפכה את עולמם ואת עולם משפחתם.

החיים הצמודים כל כך לאייקון בסדר גודל מסוגו של מייקל ג'קסון היו בגדר חלום ובני המשפחה בהחלט חיו על ענן כל כך גבוה, שהם לא הצליחו להבחין במה שקרה מתחת לאפם, כך על פי וייד רובסון, ג'יימס סייפצ'ק ובני משפחתם, שמעידים בעדות מצמררת וארוכה על אותה תקופה. במהלך הצפייה בסרט אי אפשר שלא לשים את עצמכם במקום הילד ובני משפחתו. כיצד כל אחד מאיתנו היה נוהג במצב הזה והאם מישהו אשם בעובדה שהמצב הדרדר לכדי כך שהילדים הפכו להיות קורבנות וישאו עמם את הצלקות הללו לאורך זמן רב.


הפיג את בדידותו בבתים של משפחות רגילות, אבל לא נעצר שם | באדיבות yes

הן רובסון והן סייפצ'ק מפליגים בתיאוריים מיניים גראפיים אודות טיב הקשר המיני בינם ובין הזמר המנוח. זו נראית כמו עדות בתחנת משטרה, לכל דבר ועניין – מזעזע ומחריד. תיאורים שמסגירים את העובדה שכל אחד מהם הפך להיות מן בן זוג מוזר וחולני למייקל ג'קסון, אף אחת מהמשפחות לא ידעה כלום ובאותה התקופה גם התא המשפחתי החל להתפורר ולהתפרק לאיטו. המשפחות, שהרגישו כאילו אל נגע בהן, נשאבו לחלוטין לקרקס החלומי הזה סביב בנם ושינו מסלול. כיוון חדש שלעולם לא יוכל לסובב את ההגאים של הספינה המשפחתית והאישית חזרה אחורה.

ועם הכל ועצם העובדה ששני המרואיינים הראשיים ומשפחותיהם היו מעורבים בתביעות ישירות ועקיפות כנגד ג'קסון, עולה השאלה המרכזית, בגינה מעריצים רבים מאיימים להחרים את HBO ובאופן לוקאלי גם את yes, שרכשו את זכויות השידור לסרט. שאלה מרכזית שנותנת רוח גבית למשפחה ולתנועת הנגד הגדולה שקמה נגד הסרט עצמו והיא: למה עכשיו? כן, אנחנו חיים בעידן #MeToo וכן, יש פצעים שקשה לפתוח ולא משנה אחרי כמה זמן, אבל הבעייתיות המרכזית היא עם עצם העובדה שג'קסון כבר לא יוכל להתגונן לבדו מפני אותן האשמות וכנראה שתשובה אבסולוטית ונחרצת לא תתקבל לעולם.


רק אתה אולי תבין אותי | באדיבות yes

האפקט הרציני שהסרט הזה מייצר נעוץ בעובדה שהפעם, בניגוד למשפטים ההולכים, חוזרים ונסגרים מפאת כל כך הרבה סיבות וכל כך הרבה כסף, הוא שהפעם יוצריו של הדוקו מזמינים את כולנו להציץ במכלול. לשמוע את העדות מבלי לטמון את הראש בחול, להחזיק את העיניים פקוחות ולהבין איזה מערך חולני ואגרסיבי עמד בכדי לשרת את הזמר, על מנת שיוכל להגשים את תאוותיו הפסיכוטיות. הסרט מנחית את המהלומה הזו בתוך פני כל צופה וצופה ואי אפשר יהיה יותר לעצום את העיניים, אלא אולי רק לאטום את האוזניים בפני המוזיקה, שעד לא מזמן חשבנו שהיא אלמותית ותחיה איתנו לנצח, בלי כוכביות כלשהן.

בכל אופן, אין ספק שבשביל שיהיה צד אחד שיישמע, הסרט הזה הוא מצרך חובה עבור כל אדם, בין אם מתעניין באופן פרטני במייקל ג'קסון או לא. הסרט הזה כבר הספיק לעורר באז אגרסיבי ברחבי העולם וכאשר נחשף לראשונה בפסטיבל סאנדנס, המתינו פסיכולוגים מחוץ לאולם הקולנוע בכדי לסייע לצופים ההמומים לעבור את החוויה בשלום. קמה תנועה נגד הסרט ומשפחת הזמר המנוח כבר הגישה תביעה נגד HBO בסך 100 מיליון דולר, תוסיפו את R.Kelly לקלחת ואת הלך הרוח של תנועת #MeToo ותקבלו פצצה מתקתקת שמעניין לעקוב אחריה ולראות לאיזה כיוון היא תגיע.


התמונה הזו כבר לא תכיל גרם אחד של תמימות | באדיבות yes


בכורה ארצית היום ומחר (שישי ושבת, ה-8.3-9.3), בשעה 22:00 ב-yes דוקו, וב-STINGTV.
שני החלקים ניתנים לצפייה, במלואם, ב-yesVOD.