"הבטחה עם שחר": מאחורי כל גבר מצליח עומדת...אמא

רומן גארי, אחד מגדולי הסופרים בצרפת, היה כל כך הרבה דברים מעבר לתואר "סופר" וגם בתואר הזה הוא אחז בשני קצוות (ויותר) כאשר היה גם ידוע בשם העט שלו - אמיל אז'אר (ובעוד שמות רבים אחרים). גארי היה טייס קרב עטור, דיפלומט ואפילו במאי קולנוע לתקופה קצרה ולא מוצלחת במיוחד. אבל יותר מהכל, גארי רומן היה הבן של אמא שלו והסרט מבוסס על פי ספרו האוטוביוגרפי, שראה אור לראשונה בשנת 1960. בתור הבן של אמא שלו הוא רצה להדגיש את המשמעות שלה בחייו ואת עוצמת הדרייב שהיא החדירה בו, על מנת שיהיה מוצלח ועל מנת שיגרום לה לגאווה ואם לשפוט על פי הספר והסרט, היא הצליחה לייצר מכונת הצלחות משומנת.

האם רומן גארי יכול היה להעיד על עצמו כאדם מאושר? כנראה שלא. בוודאי לאחר שהעביר כדור ברקתו, בגיל 66 ונפרד מהעולם, כשנה וקצת לאחר התאבדותה של אשתו השנייה - ג'יין סיברג. גארי סירב לקשור בין מותה לבין התאבדותו, במכתב שהותיר אחריו, בו הוא הדגיש כי אין קשר בין התאבדותו המוגמרת לבין מות רעייתו, שאמנם יצרה דיכאון בנפש האומן המיוסר, אבל ככל הנראה לא שימשה בתור סיבה מספקת ליטול את חייו. לאחר הצפייה בסרט אפשר להאמין בקלות שהקולות בראשו, הנשמעים כקול אמו המתה, עשויים להיות בהחלט אלו שהניעו אותו לשים קץ לחייו. התוכן לשיחת הטירוף בראשו של גארי תישאר למנחשים בלבד.


ושלא תשכח ללבוש משהו חם | באדיבות עדן סינמה

גארי נולד בווילנה, פולין, תחת השם רומן קאצב. אמו גידלה אותו לבדה וסרטו של אריק ברבייה פורש את סיפור התבגרותו של קאצב, לימים גארי, תחת שלטונה הטוטאלי של אם מחבקת ואוהבת, לעיתים רבות או כמעט תמיד, יותר מדי. אמא יהודיה, שגידלה אותו בפולין, בסביבה עוינת, בשנות ה-20 למאה הקודמת וכאמור גידלה אותו לבד וללא שותף. תנאים מוקדמים שיכולים לחרוט כל אדם סביר ונורמאלי, על אחת כמה וכמה שאמו של רומן הדגישה בכל הזדמנות את שאיפותיה עבור בנה וכמה שהיא מוכנה לוותר על חייה, על מנת שהוא יהיה טוב יותר ממנה ומכל הסביבה שלה ושלו. לא משנה היכן הם היו.

רומן קאצב עצמו נודע לימים, לאחר מכן, בזכות פיצול אישיות בין אינספור אלטר אגוס, בשמם הפיח את יצירותיו. הוא היה יהודי, פולני, רוסי וצרפתי ואת כל מקצועותיו גם היה קשה למנות. הסרט אומנם מתמקד במספר מצומצם של זהויות, בהן בחר, אבל הוא בהחלט מציג המון מצבי כמעט מוות, בהם שרד הסופר על מנת לספר. הסרט גם מציג לא מעט אזורים בהם סייר במהלך חייו הצבעוניים והמגוונים ומעל הכל מציג דוגמא ומופת למערכת היחסים התלותית והנזקקת בינו לבין אמו. מערכת יחסים שדושנה מהרגע שהיה מספיק בוגר בכדי להבין שאת השד של האמא הזו הוא לא יפסיק לינוק עד יומו האחרון וכל שיעשה מהרגע שבו הפסיק לינוק באופן פיזי, הוא להחזיר את חוב החיים שהוענקו לו מרגע לידתו ועד בגרותו וניתוק סיביו האחרונים של חבל הטבור המטאפורי.


אמנם לא צפוי גשם, אבל בואי ניקח מטריה בכל מקרה | באדיבות עדן סינמה

הרגעים הראשונים של הסרט עוד מעמידים את הצופה בפני מצבים ריאליסטיים ומכמירי לב, אבל מהר מאוד הוא עובר לפסים קלילים הרבה יותר, כאשר סיפור חייו של רומן מתובל היטב בהומור עוקצני ובעיקר דרך תפקידה הנפלא של שרלוט גינזבורג, אשר מיטיבה לגלם את דמות האם, שאפשר להגיד עליה הכל חוץ מאשר המילה שגרתית. גינזבורג באחד מתפקידיה הטובים והמשכנעים בשנים האחרונות פשוט מהפנטת מהרגע הראשון בו היא פוצה את פיה ועד לרגע בו היא מתפוגגת בכדי להפוך למלאך מגן על בנה וזאת דרך מכתבים אל גיבור הסרט, ששאב את כוחו מבאר העוצמה הבלתי נגמרת הזו.

הסרט פורש את זכרונותיו של גארי, בהיותו בן 44 וכאשר הוא חוזר דרך פלאשבק אחד ארוך אל ילדותו, נערתו ובגרותו בתור האדם שיעשה את כל שביכולתו בשביל לרצות את אמו. הוא מודה בפה מלא ובכל רגע נתון, שכל שעשה בחייו היה בכדי לרצות את האישה שלא התביישה לדרוש זאת מבנה, באופן הכי גס ובוטה שניתן לחשוב עליו ועדיין שתי הדמויות מצליחות לייצר חיבור רגשי חזק מאוד לעברו של הצופה הממוצע, שבהחלט מסוגל לדמיין את עצמו בשני צידי המתרס, גם אם לא באופן הטוטאלי שמציגים שני הגיבורים הראשיים של הסרט.


איזה ילד טוב של אמא'לה | באדיבות עדן סינמה

כל סיטואציה שעובר הגיבור הראשי מוקראת ומסופרת בקולו הבוגר, אבל הקסם הגדול של הסרט הוא שכמעט כל מצב מצליח לנוע באופן כמעט מושלם במנעד הז'אנרי שבין דרמה לבין היתוליות קומית. כל כך הרבה רגעים להזדהות איתם, משני צידי המתרס, חווה הצופה במהלך הסרט שיוצר הזדהות כמעט טוטאלית ומחבר בין תוכן הספר, שמתורגם באופן מושלם על ידי ברבייה, לבין הצופה. זוהי חוויה עוצמתית כיוון שגם אם לא כל הבנים חוו חוויות דומות לאלו שחווה גארי וגם אם לא כולם התחייבו בצורה בלתי משתמעת לשני פנים למלא אחר משאלות ליבה של אמם, אין ספק שלא מעט חשו רגשות המתקרבים לכך במידה מסוימת.

לספר קדמה גרסה קולנועית נוספת, כעשור לאחר שנכתב. הזווית הישראלית היא שאסי דיין המנוח גילם את רומן גארי/קאצב של גיל 25 ואף היה מועמד על תפקידו בתור קאצב לגלובוס הזהב, כתגלית המבטיחה בתחום המשחק. אין ספק שהסרט הנוכחי מציב רף גבוה נוסף בכל הנוגע לאדפטציות הקולנועיות המשתייכות לספר הנפלא ובכלל לסיפור חייו של הסופר המפורסם והמורכב. בהחלט מדובר באחד הסרטים המרתקים והמעניינים שיצאו מצרפת בשנה החולפת וכזה שמכיל קו עלילה מפותל, אבל לא כזה שמתפזר יותר מדי או מעז לאבד את הצופה שלו לרגע כלשהו.


אתה אף פעם לא תפסיק להחזיק לי את היד, שומע? | באדיבות עדן סינמה

משפט על הסרט:
עובר בין לא מעט לוקיישנים, הרפתקאות ונקודות ציון ושומר על רלוונטיות לכל אורכו. מרתק, מצחיק, שנון, אלגנטי ומרגש. מבוים ומשוחק היטב וסרט שקשה למחות מהזיכרון.

משפט על הבמאי:
סרטו החמישי של אריק ברבייה, כאשר השישי כבר בתנור. מוכיח שסיפור מוצלח עדיין צריך מגע עדין ואלגנטי, על מנת להפוך לסרט שמצליח לייצגו בצורה מופתית וכמעט מושלמת.

משפט על השחקנים:
כל מילה על הפייבוריטית של לארס פון טרייר כמעט מיותרת. גינזבורג היא שחקנית טוטאלית ובסרט הספציפי הזה היא מעניקה טיפול זהה לדמות טוטאלית מראש; מופלאה. פייר ניניי (שלגי הקילימאנג'רו) המגלם את דמותו של קאצב/גארי הבוגר ונמו שיפמן, שמגלם את רומן הצעיר מפליאים שניהם בהופעות יוצאות מן הכלל ולא מותירים את גינצבורג לשלוט לבד.

משפט על אורך הסרט:
אולי טיפה ארוך ומעייף, בשלבים מסוימים, אבל כנראה בכדי ללכוד את מהות הספר ולספר כמה שיותר מחוויותיו של גארי בתור צעיר, לא הייתה ברירה אלא להשתמש בכל דקה מהשעתיים ואחת עשרה הדקות שהוקצבו לו.