הרחק מהמסך הגדול - נשארים בספריית ה-VOD

בוודאי שאלתם את עצמכם לא פעם ולא פעמיים כיצד סרטים מסוימים מגיעים היישר לספריות ה-VOD ומדלגים על הביקור במסכים הגדולים והמקומיים ולא תמיד ישנה תשובה טובה. חלק מהסרטים בוחרים לצאת במהדורת פסטיבלים מוגבלת, חלקם לא מזהים פוטנציאל קהל טוב וחלקם פשוט לא ראוי לכניסה, אבל כולם בניו של הקולנוע, בצורה זו או אחרת.

בפינה הנוכחית ננסה להפריד את המוץ מהתבן ונבדוק אילו סרטים אכן היו צריכים להישאר על המדף, על רצפת העריכה או שמא נעשה להם בכלל עוול שלא הגיעו אל המסך הגדול והייתם צריכים להגיע אליהם דרך המלצה מקומית (כמו זו למשל). הפעם בפינה – סרטים שנשארו בדיוק במקום בו הם היו צריכים להיוותר – ספריית ה-VOD ונתונים לשיקולכם בכל הנוגע לדקה במסגרתה תירדמו.


סוס למכירה, מצב טוב...יד ראשונה מנזיר | צילום: IMDB

ההיעלמות של סידני הול – בהחלט מובנת סיבת ההיעלמות מהקולנוע

סידני הול, המגולם על ידי לוגאן לרמן, פותח את הסרט בסצנה ביזארית של הקראה לא הולמת מול בני כיתתו. הטקסט שהושם בפיו נשמע כאילו מפיו של אדם בוגר ועם זאת יש בו קנטרנות של ילד הרבה מעל הממוצע. מכאן זה נראה כמו הקו המנחה לסרט כולו, כאשר הוא עובר באופן בלתי פוסק בין זמנים ובין דפוסי התנהגות. מצד אחד ישנו סידני הול הצעיר, המבריק, שרק רוצה להתקדם בתור כותב, מצד שני הוא נמצא כבר כמה שנים קדימה, כאשר הוא כבר סופר מפורסם. לקלחת נכנסים עוד מספר סיפורי צד, כאשר אחד מהם הוא התאהבותו בבת השכן (אל פנינג), אחד מספר על היחסים שלו עם הוריו ובעיקר עם אימו (מישל מונהאן) ועוד אחד מספר על חברות קצרת טווח עם תלמיד התיכון, בו הוא למד.

הסרט נשרף על ידי המבקרים וגם על ידי אתר העגבניות הרקובות, אבל דווקא מדרגי IMDB הביעו את קולם בתמיכה בסרט ונראה שהאמת שוכנת אי שם באמצע, כיוון שמדובר בסרט שהדגש עליו הוא היצירתיות שלו ומצד שני גם הבלבול העלילתי, חוסר האחידות שלו וגם האגביות שהוא מספר חלקים מסוימים בסיפור. וכן, בסופו של דבר הוא לא מצליח לומר משהו משמעותי, מעבר לעובדה שיש לו דמות די מתוסבכת, שלא ממש רוצה להתאמץ שיבינו אותה. הוא מעביר את צופיו דרך חתחתים, עד שמשהו אמיתי ויוצא דופן קורה בסרט ועם זאת הדרך נעימה והמסע ביחד עם הדמות הראשית הוא מסע סביל וכזה שיוצר חיבור.


מי שלחה לך הודעה?! תראה מיד! | צילום: IMDB

בתום כמעט שעתיים של ציפייה וחוסר הבנה לאן הסרט הזה מתקדם, הוא מגיע לפואנטה וטוויסט מסוים שנפתר, אבל עם זאת ולמרות שהוא מרגיש כאילו היה פה פיק משמעותי, הוא עדיין מתקשה לייצר אמירה משמעותית בנוגע לסיבת היצירה שלו. אוסף הסיפורים שעוטף את הסרט הזה מתקשה לייצר חיבור משמעותי, כלומר, עד סופו של הסרט, סיבה שגורמת לחוש אמביוולנטיות נוספת, לקראת סופו של הסרט, כאשר הטוויסט מגיע ובעקבותיו ההתרה המפורסמת. זה מרגיש לרגע שהיה שווה להמתין ולשאת את הסרט לכל אורכו, אבל מצד שני זה גם מרגיש מאוחר מדי, כיוון שהציפייה לא באמת השתלמה, גם עם תום הסרט.

שון כריסטנסן, זוכה האוסקר משנת 2013 על הסרט הקצר: "עוצר", מביים את סרטו השני בסך הכל ומגייס כוכבים צעירים ומוצלחים, שבהחלט מהווים עבורו רשת ביטחון, בכל הנוגע ליכולות המשחק שלהם. אל פנינג ולוגאן לרמן יותר ממשתדלים לגלם דמויות לא רגילות בסרטים בהם הם משתתפים וכך גם בסיפור הנוכחי. שניהם בהחלט נמנים על הסיבות שבזכותם שווה לצפות בסרט. עוד איתם בקאסט הטוב מטייל לו גם קייל צ'נדלר, שפשוט נמצא בכל קאסט אפשרי בשנים האחרונות, מישל מונהאן ונתן ליין המצוין בתפקיד קטן. לא סרט לכל אחד ובהחלט אפשר להבין את אלו שלא התחברו לחלוטין ועם זאת גם את אלו שהסרט הזה התחבר אליהם היטב.


תיכף יתפנו אליך. אני בדיוק קורא משהו קטן ומתפנה | צילום: IMDB



עלייה לרגל - אבן עוברת

כאשר גיבורי מארוול; סדרות וסרטים, פוגשים את אחד מגיבורי ההוביט, בעלילה השייכת למאה ה-13, מה שמתקבל בסופו של דבר הוא סרט דלוח למדי, לא מפתיע וכזה שרק אולי אפשר להעביר איתו את הזמן ומיד לשכוח שהוא אי פעם התרחש. המסרים של הסרט הזה בינוניים וחולפים ליד. הגיבורים של הסרט מנותקים מקהל הצופים ורק ג'ון ברנת'ל מצליח לרגש, כפי שהחל, בעיקר בתור "המעניש".

טום הולנד; "ספיידרמן" הצעיר, בימים כתיקונם הוא נזיר צעיר, אשר מוטלת עליו ועל עוד אסופת נזירים משימה, להעביר אבן קדושה לרומא. הסיבות לכך לא מעניינות במיוחד ומה שאפשר להבין בתוך השורות של הסרט הוא שלאבן יש כוח מאגי, קוסמי וכמובן יש לה הילה היסטורית, מהיותה אייקון דתי. גיבורי העלילה מציגים את שני צידי המתרס בכל הנוגע לאמונה הדתית וכיצד אפשר לרתום מסע קדוש, המוגדר כמסע עלייה לרגל למספר כיוונים.


מטלית, מגבון? מישהו? זה די דחוף... | צילום: IMDB

השליש ראשון של הסרט מתאפיין בכבדות ועייפות והאמת שלא עושה חשק להמשיך, אבל מרגע שנכנסים אויבים לסרט, הם מניעים אותו ובכך יוצרים המרה מהז'נאר הדרמטי-היסטורי, בו הוא מתאפיין עד לאותם רגעים. הסרט משיל את עורו והופך לסרט אקשן מותח, שחוסך פילוסופייה דתית ועושה חשק להמשיך לצפות, גורר אחריו עניין ולא מנסה להיות יותר ממה שהוא. ברנדן מולדני, במאי לא כל כך מוכר ובתחילת קריירת הבימוי ההוליוודית מצליח לרתום צוות מרשים למדי, יחסית לעלילה הפחות רלוונטית לתקופתנו.

מולדני מנסה להטיף כנגד ההשפעות הדתיות, שרותמות מצבים וחפצים על מנת להשפיע על אנשים הזקוקים לאחיזה יציבה בחייהם וזקוקים לבסיס יצוק, שיגרום להם להמשיך לנוע. השחקנים שממלאים את השורות עושים עבודה טובה בסך הכל וניכר כי להולנד יש עוד דרך ארוכה, בשביל להיות קצת יותר מהתפקיד הקליל של ספיידרמן. ברנת'ל משובח כתמיד וארמיטאג' גם מגלם את תפקידו היטב בסרט שלא מצליח למצות אפילו חצי מהפוטנציאל, בעיקר נוכח העובדה שעלילתו מתרחשת בתקופה קדומה, שהעניין בה נמוך הרבה יותר.


יאללה, זרוק את הפירות האלו | צילום: IMDB

בסך הכל מדובר בסרט לא רע, עם סצנות אקשן סבירות ועלילה צפויה למדי. הסרט מצולם בצורה מרשימה, הקאסט השותף לו מבצע עבודה טובה ומולדני עושה עבודה סבירה עם החומר איתו בחר לעבוד, אבל החולשה הכללית ממנה סובל הסרט מגיעה באופן יחסי בעלילה ובעיקר בכל הנוגע לתקופה בה הוא מתמקד ובעובדה שכל מה שסובב את הסרט לא מצליח לחפות על חוסר העניין האמיתי בתוכנו, שמרביתו בעצם מציג את הסיפור הלא נעים לצפייה, על נזירים שמובילים אבן קדושה למקומה. אולי לפני כמה עשורים היה עניין מוגבר בסרטים מסוג זה, אבל בעידן הנוכחי, המהיר והצמא לעלילה מהודקת ומרתקת, סיפור שכזה פשוט נופל בין הכיסאות, יוצא ישר לספריות ה-VOD ואף פחות מכך ולא משנה מי בדיוק מככב בו.