"קולט": ופתאום אתה קולט

קירה נייטלי כבר ביצעה לא מעט תפקידים, בלא מעט ז'אנרים וסגנונות קולנועיים. היא עברה כברת דרך ארוכה ובדרך כלל הצטיינה כמעט בכל תפקיד ובכל סוגה קולנועית, אבל אין נישה יותר מתאימה לה מאשר סרטים תקופתיים, לשלל סוגיהם וסוגותיהן. כאשר נייטלי לובשת מחוך ושמלה לוחצת, עם אלפיים קשרים מאחורי גבה, נדמה שמשהו פורץ ממנה, מעבר למבטא האנגלי המופלא והמצוחצח שלה. היא הופכת לדמות, היא מתאימה בול לתפקידים והתוצאה היא תמיד הופעה נהדרת וכל כך ראויה לצפייה ותשבוחות.


קירה בצו האופנה הישן, כתמיד | באדיבות בתי הקולנוע "לב"

צרפו אל נייטלי את דומיניק ווסט (שלנצח יהיה מקנולטי של "הסמויה"), בתצוגת משחק מבריקה, שלא נופלת לשנייה אחת מתצוגת המשחק שלה ותקבלו סרט נפלא, שלמרות הז'אנר והנושא המרכזי, מצליח לרתק, לעניין ולדלג מעל אינספור מהמורות עלילתיות. האוטוביוגרפיה המעניינת הזו, על דמותה של אחת הדמויות המעניינות של תחילת המאה הקודמת, היא מסמך שלא קל לעכל בלא מעט משלבי הסרט, אבל היא לגמרי יצירה שנשענת באופן כמעט טוטאלי על דמויותיה ודרך שחקניה הראשיים. זו אינה יצירה לאוסקרים, אבל היא בהחלט תיזכר בתור אחת מאלו שהצליחו בזכות הקצפת הליהוקית.

סידוני-גבריאל קולט היא נערה צעירה שגדלה בכפר צרפתי (סן-סובר אן פואיסה, במחוז יון שבחבל בורגון בצרפת) ועד מהרה מתגלה רומן שלה עם הסופר אנרי גוטייה-וילאר או בקיצור – "ווילי", ששירת עם אביה והיה מבוגר ממנה בחמש עשרה שנים. ווילי הוא איש החברה הפריזאית הגבוהה, מבקר מוזיקלי ומפעיל מספר כותבים תחתיו. הוא ניכר כיצור נכלולי למדי למן דקות הפתיחה והוא אכן עומד בציפיות לאורך כל דקה שעוברת בסרט, דרך מסכת בושות הכוללות חיים ראוותניים, שלא תואמים להכנסתו ואינספור בגידות באשתו הצעירה והתמה.


זה התחיל בכיף ואהבה גדולה...עד ש.. | באדיבות בתי הקולנוע "לב"

כאשר הוא מגלה כי תחתיו נמצאת כותבת מוכשרת הוא ממנף את עצמו דרכה בכדי להפוך לתופעה ספרותית מוכרת בכל בית בצרפת ומכניס לתודעה את הדמות המרכזית של סיפורי אשתו: "קלודין". קלודין היא גיבורת סדרת סיפורים קצרים וספרים, המבוססים על קולט, חוויותיה מהעבר וחוויותיה לצד בעלה הנוכל. כל סיפורי קלודין נכתבים על ידי קולט, אך ממותגים תחת שם בעלה והנה קופצות לכם סצנות מ"עיניים גדולות", בכיכובם של איימי אדאמס וכריסטוף וולץ ואכן העלילה האמיתית והסרט מזכירים בעיקר בקווי העלילה את אותו הבעל הכולא את אשתו ויצירותיה תחת שמו ובביתו, על מנת שתרנגולת הזהב הזו לא תפסיק להטיל ביצים.

אבל בכל סיפור כזה תמיד מגיע רגע ה"עד ש..." והוא לא מבושש להגיע, בשלב מסוים, כאשר הנישואים עומדים על חוט השערה. פה גם נעוצות הבעיות המרכזיות של הסרט, גם אם הוא מבוסס על סיפור אמיתי - הוא חסר מחץ ואמירה אמיתית, שמתפספסת לה בין השורות ומתחת לתצוגות המשחק הבאמת מופלאות של ווסט ושל נייטלי. לכולם ברור לאן הסיפור הזה הולך, לא משנה אם הוא אכן על בסיס המציאות או לא, הוא עדיין ידוע מראש. החומה הסדוקה הזו נופלת מהר למדי וכאשר מגיעים לפנות את ההריסות, התובנות שאותן הסרט מתיימר לספק כבר מעלות אבק וכמעט לא מתקיימות.


קווים לדמותה. נייטלי היא קולט / קלודין מושלמת | באדיבות בתי הקולנוע "לב"

ווש ווסטמורלנד מביים בכישרון רב את הדרמה התקופתית הזו, כאשר הוא כולא בכל פעם את הגיבורה שלו באווירה המתארת באופן מושלם את הלך רוחה. הוא לא מפספס את הפרטים הקטנים ומוסיף מוטיבים קטנים (המדרגות המסובבות) בכדי לתאר בדיוק את מצבה של הגיבורה שלו ובעיקר מסתמך על צמד השחקנים, בעלי הכימיה הנפלאה והכישרון המשובח על מנת לתאר בצורה מדויקת ומופתית את אשר חולף במוחות הגיבורים, אותם הם מגלמים - ניצחון הבולט של הסרט והחוזק העיקרי שלו, כאשר הבמאי לא מפריע לגיבוריו ועם זאת משרה אווירת רקע מתאימה, בכדי לספר את הסיפור ולצלם אותו היטב.

זו כמעט ארס פואטיקה במיטבה, כאשר הסופרת היוצרת מתעמתת עם עצמה ועם הצלחתה הסמויה, תוך כדי עימותים עם הבעל שלא רוצה שום אזכור שלה בתור חותמת על החומרים שאותם היא מספקת לו, בכדי להעשיר את קופתו ולהגדיל את האגו שלו. הם אוהבים, הם שונאים, הם מסתדרים ובעיקר הם משחקים נהדר את כל אותם המצבים בסרט שייתכן ולא ייחרט, אך בהחלט חשוב לצרוך אותו בכדי ללמוד ולו במעט, על דרך ההתנהלות של אחת מהדמויות התרבותיות המעניינות שקמו לפני יותר ממאה שנים.


סתם זורק רעיון...את תכתבי הכל ואני אגרוף את התהילה. מה אומרת? | באדיבות בתי הקולנוע "לב"

משפט על הסרט:
לבדו קם ונופל על השחקנים, אבל בהחלט מצליח להתניע את העלילה לאחר כחצי שעה בצורה מוצלחת הרבה יותר. סיפור מרתק, ללא קשר לשחקנים שמגלמים את הדמויות הראשיות ועם שני אלו – הצלחה נהדרת.

משפט על במאי הסרט:
ווש ווסטמורלנד, שכבר הצליח לביים דרמה מרגשת ומרטיטה ("עדיין אליס") דווקא הולך למחוזות יותר קלילים, עם דרמה אוורירית ומצטיין בהחלט בליהוק, צילום, תפאורה ואיחוד כל אלו לכדי סרט נהדר.

משפט על השחקנים:
כמעט כל מילה נוספת על ההופעות הנפלאות של הזוג הזה מיותרת. מתגברים אותם פיונה שואו (פטוניה דרסלי מסרטי "הארי פוטר") ועוד קאסט די אלמוני, המאפשר להם לזרוח בצורה עוד יותר אבסולוטית.


פאואר קאפל מנצח, בכל הנוגע להופעה בסרט | באדיבות בתי הקולנוע "לב"

משפט על אורך הסרט:
עשר דקות פחות משעתיים, שזה זמן סביר בהחלט בכדי להציג את נפתולי העלילה בצורה נפלאה ומספקת. התחלה קצת קשה, בשרנית ומסורבלת, אבל ההמשך זורם ונעצר בדיוק בזמן וללא עודפים מיותרים.