"מרדף קר": אותו סיפור נקמה, בסוגה שונה

שוב חוזר הניגון. ליאם ניסן, עליו מספרים ההיסטוריונים שפעם, לפני מיליון שנים, הוא גילם את אוסקר שינדלר, חסיד אומת העולם ומציל יהודים בתקופת השואה. דמותו של שינדלר סחפה וקיבלה ערימות של הערכה וכבוד, אותו התפקיד עולה מדי פעם בתהייה על ידי פלח מסוים של קהל צופים, כאשר ניסן יוצא ב-ורסיה העשרים אלף ל"חטופה". מתקיים עדיין דור שלם של צופים שזוכר את ליאם ניסן בתור שחקן רציני, כאשר לנגדו גדל לו הדור החדש, הנוכחי, שנולד ובגר בשנות ה-2000 וסבור כי יכולותיו של ניסן מגיעות באופן המקסימלי כאשר הוא מגלם דמות אב שאכלו לו, שתו לו ובעיקר חטפו, איימו להרוג או הרגו לו והוא יוצא למסע נקמה מדמם וחסר מעצורים וכל היגיון בסיסי.


בוא, גבר...בוא לסיבוב | באדיבות סרטי פורום פילם

היו זמנים אמיתיים ששמו של ניסן היה בעל הילה, מעבר לזו של שינדלר. השחקן שהחל לככב בתפקידים קולנועיים בסוף שנות השבעים ורשם מספר נקודות לציון במהלך האייטיז, דווקא הצליח לרשום תפקיד בסרט קומיקסי ("דארקמן"), בימים בהם קומיקס היה בהחלט מילה גסה (1990), אבל את שארית הניינטיז הוא המשיך עם שינדלר ומשם רשם עוד מספר נקודות ציון לא רעות עם "נל" (1994) ו"מייקל קולינס" (1996) ואת שנות ה-2000 קידם בברכה, בתפקידו בסדרה המתחדשת (והכושלת) הקודמת של "מלחמת הכוכבים: אימת הפאנטום" בתפקיד קטנטן.

גם שנות האלפיים היטיבו עבור ליאם ניסן המגוון, כאשר הוא לקח חלק ב"כנופיות ניו-יורק" (2002) וכיכב בדרמה הביוגרפית הבוטה "קינסי" (2004). גם "ממלכת גן עדן" רוותה נחת מכניסתו של ניסן לקאסט המורחב ולבסוף הוא גם רשם תפקידים קטנטנים ומשמעותיים מאוד ב"באטמן מתחיל" הנפלא של כריסטופר נולאן וב"סיפורי נרניה: האריה, המכשפה וארון הבגדים" הראשון, שניהם משנת 2005 ואז הגיעה לה שנת 2008 ושם נפל ניסן לבאר, ממנה הוא לא מפסיק להרוות את צימאונו ואת צימאון הצופים הכמהים לאקשן אסקפיסטי טהור.


אני יודע שבריא לי לשתות את השייק הזה...אבל... | באדיבות סרטי פורום פילם

"חטופה" הגיעה בהפתעה די גמורה היוותה סמן משמעותי בקריירה של ניסן ומיצבה את מעמדו בתור כוכב סרטי אקשן, בעלי דפוס חוזר וכמעט קבוע לעשור קדימה ומאז הוא בהחלט משתדל לשחרר אחת לכמה זמן סרטי נקמה, בעלי אותו האופי התוכני; "חטפו לי...רצחו לי...איימו לרצוח לי...Prepare To Die". ובקיצור, ניסן רוצה לנקום נקמת דם או נקמת "כמעט התיזו את דמם של אהוביו" וזה לגיטימי, בכל מה שנוגע לתפקודו בתור שחקן מוביל בהוליווד. בין לבין הקפיד השחקן (הטוב הזה, בסך הכל) גם להשתתף במגוון גדול של סרטים מחורבנים, בינוניים ומטה ומדי פעם הוא גם שותף לכמה הפקות טובות, אבל המיתוג הבינוני הלך והתבהר בכל הנוגע לדרך בה בחר השחקן, עם הזמן.

ברגע שהפוסטר לסרטו החדש של ליאם ניסן מקדם את פניי הצופים, לקראת הכניסה לאולם הקולנוע, אפשר להבין כי התוכן שיגיע אחריו יהיה צפוי למדי. תוסיפו את המילים "חטיפה" או "מרדף" וקיבלתם קלאסיקה ניסנית עדכנית גם אם הסרט, במסגרתו הוא מככב, הפעם מחליף אווירה, בכדי לייצר שעתוק נוסף לשלל גרסאות "חטופה" שלו. בגרסה הנוכחית, שנת 2019 לא רק האווירה, הלוקיישנים והתפאורה משתנים אלא גם הז'אנר וכיצד הסרט לוקח את עצמו ובעיקר כיצד ליאם ניסן לוקח את תפקידו ואת סרטו אל מול גל הביקורות העשוי לשטוף אותו אל החוף הצחיח.


אז מה אתה אומר על התסריט הבא? מרדף במדבריות מצרים כבר עשינו? | באדיבות סרטי פורום פילם

ואז מגיע הסרט הזה ומערבב את הקלפים קצת עבור ניסן, לא עושה שאפל בצורה מוחלטת, אבל לגמרי מוצא נישה קצת שונה לסדרת סרטי הנישה שהמציאה את ניסן מחדש אי שם, כעשור וקצת אחורה. הטוויסט העלילתי והז'אנרי מגיע בחסותו של במאי נורווגי בשם האנס פטר מולנד, שביים לפני ארבע שנים את אותו הסרט, בנורווגית, בשם אחר ("בסדר ההיעלמות") ועם סטלן סקרסגרד בתפקיד ליאם ניסן או כנראה להפך. איך שלא תבחרו, הסבירות הגבוהה יותר היא שמרבית הצופים בארץ ובארצות הברית של אמריקה יצרכו את הסרט ב"ניסנית" קודם לכן.

מולנד ואנשי צוותו לא רצו לקרוא לסרט הנוכחי רימייק, אלא אדפטציה...אבל אם זה זז באנגלית, כמו בגרסה הנורווגית ומשחזר את מרבית הסצנות ואף את אורך הסרט באנגלית וכמו בגרסה הנורווגית – זה כנראה רימייק – באנגלית ורימייק שפונה לאוכלוסיית היעד האמריקאית העצלה שלא מסוגלת או רוצה לצרוך תכנים שאינם דוברים את שפתה. בכדי להנגיש עוד מעט את הסרט לקהל היעד האמריקאי, בעיקר, מוסיף מולנד את גיבור סרטי הנקמה שאמריקה כל אך אהבה לאמץ בעשור החולף ועוזר לו להתניע את הקריירה באופן דומה לסרטים בהשתתפותו, אך שונה במקצת, בכל הנוגע לסגנון ולאופן הביצוע.


הדרך ארוכה ומפותלת... | באדיבות סרטי פורום פילם

מולנד רוצה יותר פארגו (של האחים כהן ושל נוח האולי גם יחד), טרנטינו וגאי ריצ'י וגם אם זה לא יוצא בדיוק כמו תושב קבע בשכונת היוקרה של מובחרי בניה של הוליווד, הוא בהחלט מנסה להתקרב לשם, על בסיס סרטו המוצלח שראה אור והצליח במולדתו לפני ארבע שנים. מיסטר ניסן יושב כמו כפפה על היד הקפואה שמושיט מולנד לאמריקאים בכדי שיצרכו את התוכן שלו, עם המון תחכום, ממזריות ובסגנון קומי שחור, המתכתב ומפלרטט כל האורך עם גבולות הפארודיה על מרבית הסרטים, בהם כיכב ניסן עצמו בשנים האחרונות. אם זו לא מודעות עצמית, אז מהי מודעות עצמית?

רק תנסו לנחש איך הסרט הזה מתחיל? רצח בנו של ליאם ניסן מספק את הרקע והמניע לכל פעולותיו של מפלס השלג הפשוט הזה וכבר דרך התגובה שלו ושל אשתו (לורה דרן, שנעלמת בדיוק עוד חמש, ארבע, שלוש, שתיים....וזהו, הלכה) קפואה ונונשלנטית למדי, בהתאמה מושלמת למזג האוויר החורפי של עיירת הקיט החורפית קאהו, זה מרגיש שונה במקצת מהיצריות שמאפיינת את שלל סרטיו של ניסן. הוא כן יוצא למסע הרג וקטילה, בעודו מפלס את דרכו בשלג (בכל משמעות שהיא) וגם דרך שלל בריונים אל עבר ראש מאפיה מקומי, בכדי לנקום את מות בנו, אבל המסע הזה הוא יותר אנושי ורגיל, לכאורה, מהמסעות של גיבור העל, שאינו מתהדר בברדס או גלימה.


הנה היא כאן ו...כבר לא... | באדיבות סרטי פורום פילם

ובשביל לשבור לחלוטין את המבנה הקבוע של סרטי ניסן, לפחות עבור הצופים שלא ראו את הגרסה הנורווגית, מחלק מולנד את הסרט למספר מקטעים, במסגרתם מפר את החוט הרציף של העלילה מסך שחור ועליו שם הקורבן האחרון, הכינוי שלו והדת אליה השתייך, שלוקחת בעלות על האדם, בעודה מתנוססת מעל השם והכינוי. הפוגונת קומית, שבהחלט הצליחה לסחוט לא מעט פרצי צחוק מקהל הצופים בהקרנת טרום הבכורה וגם אם רובם לא היו מוצדקים, מולנד הצליח במשימה ושחרר חיוכים מאופקים גם מאלו שהעדיפו לשמור על ארשת פנים די חתומה, מהלך מרבית השלבים של הסרט.

כל הסרט בכלליות מתנהל במן אווירה לא אחידה, נע ונד בין איטיות שמשייכת אותו למנעד הרציני, הדרמטי והמותח יותר לבין פיקים קומיים לא מועטים, המגובים בפס קול קליל שכמעט עולץ נוכח אינספור מקרי הרצח שמתרחשים בסרט. אותם רגעים בהחלט מפרים בכל פעם את האיזון הדרמטי, שעוטה עליו הסרט ולחלוטין מבלבל את הצופה הנייטרלי, שהגיע לצרוך עוד אחד מסרטי ה"הפקד את מוחך בכניסה לאולם" האקספיסטיים, בכיכובו של האיש שפעם היה לנו שינדלר והפך עם הזמן להיות גיבור העל שמארוול ו-DC לעולם לא יוכלו לקבל (ולא בטוח שירצו...טוב, אולי DC יבלעו את כבודם הרמוס).


בלי כבישי אגרה, אה? | באדיבות סרטי פורום פילם

ועם כל האמור, מולנד לא מתייאש ונשאר נאמן לקו העלילה המקורי אותו טווה לפני ארבע שנים ובהחלט לוקח את הזמן בבניית הסיקוונסים המקדימים וגם אלו שמתרחשים בין חיסול לחיסול. גם אם האמירות הביקורתיות לגבי הגירה וגזענות במולדתו מומרים וקצת נבלעים בסרט, מולנד מנפק רפרנסים לתרבות האמריקאית ומלגלג על אותם הדברים, פשוט בהשאלה מהתרבות הזו ווממשיך באותו הליין של סרטו מלפני ארבע שנים, בכל הנוגע לריסוס הנגד בנוגע למספר פלחי אוכלוסייה ותרבויות פופולאריות. עם כל אלו הוא עדיין מקפיד לספק לקהל שלו אקשן מדוד וקצוב, שמאפשר טעימות בין לבין מז'אנרים שונים לחלוטין, גם אם בסופו של דבר הבסיס נותר זהה.

הסרט של מולנד בעצם מעצב בעיקר סגנון חדש ושונה במקצת, בכל הנוגע לשינוי הדפוס הקבוע בסרטים להם שותף ליאם ניסן, שעל אף העובדה שמיתג את עצמו בתור כוכב סרטי אקשן, מתת ז'אנר הנקמה, מציג הוכחה לכך שהוא מוכן לעדן את תג הזיהוי המגביל הזה ובו זמנית עדיין להשאיר את סימני ההיכר, איתם הוא מזוהה כבר שנים ובהחלט עוזר ליצור סרט מעניין שטוב אם היה יוצא קצת מוקדם יותר מבחינת הקריירה שלו, אבל עדיין...עדיף מאוחר מאשר לעולם לא.
?

עוד שמאלה, עוד קצת...הנה הרק מתחבא בפריים | באדיבות סרטי פורום פילם

משפט על הסרט:
זו גרסה 7,242 במספר לקונספט של "חטופה", אבל הגרסה המעניינת ביותר מכולן וזו שלוקחת את המסלול הכי שונה מבין כל אלו שנלקחו על ידי שלל הסרטים הדומים, בהם כיכב ניסן.

משפט על הבמאי:
זו הצהרה לא קטנה מצידו של במאי, לייצר רימייק לסרט של עצמו, אבל הוא מוכיח שעל אף פערי השפה והתרבות, הוא מצליח להנגיש את סרטו גם לקהל מורחב יותר ולגרום להם להנאה רבה בעזרת בימוי מוקפד וצוות מצוין.

משפט על השחקנים:
ליאם ניסן הוא אותו ליאם ניסן כתמיד, רק עם ניצוץ שובבי בעיניו, לורה דרן מפתיעה בעוד תפקיד סתמי ועוד של שתי דקות ודווקא הפתעה הקטנה והמפנקת מגיעה מצידו של השוטר הרק מהסמויה (דומיניק לומברדוצי) בתפקיד נהדר. טום בייטמן בתפקיד הרשע נסחף ונע בין אמינות גבוהה לגיחוך והגזמה פראית בכל הנוגע לתפקודו.

משפט על אורך הסרט:
שעתיים לסרט מז'אנר הנקמה, עם או בלי הקווים הגסים של הקומדיה השחורה, שתוחמים את גבולותיו של הסרט, הם עדיין זמן ארוך, על גבול המוגזם ורואים בסרט בבירור את אותם הרגעים שנמתחו שלא לצורך והיו צריכים להישאר על רצפת העריכה.